ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין קיג

עוד יש לתרץ קושי' הנ"ל די"ל דמתני' כנסה סתם איירי בקדשה על תנאי וכנסה סתם ונמצאו עלי' נדרים עינוי נפש דבהא מודה רב שלא אחיל לתנאי ואף דכנסה סתם ולא פירש היינו דע"ז סמיך דודאי לא עבדת נדר שיהי' לה עינוי נפש או אפשר בפשוט י"ל דיש חילוק בין עינוי נפש לאינו עינוי נפש דרב מיירי באינו עינוי נפש דע"ז י"ל דאחיל אבל עינוי נפש דמתגנ' עליו אזי אפשר בכנסה סתם לא מחיל

במתני' הכותב לאשתו וכו' א"כ למה כתב לה דו"ד וכו' שאם מכרה ונתנה קיים יש לדקדק לענין מה נקט הקושיא והתירוץ הכי הוה לי' למתני הרי זה אוכל פירות בחיי' ואם מתה יורשה ואם מכר' ונתנ' קיים וא"כ ממילא לא הי' קשה הקושי' דלמ' כתב לה וכו'

צריך לעיין במתני' דנקט שאם מכר' ונתנה קיים אם זאת היא לענין הפירות ג"כ שאם מכרה הקרקע אזי מכרה קיים וגוב' הלוקח תיכף בחיי' בקרקע וגם בפירות דהם של הלוקח או יש לומר דמכירת' קיים רק לענין גוף הקרקע שאף אם תמות בחיי הבעל זוכה הלוקח בגוף הקרקע אבל בחיי' אזי שייכים הפירות לבעל ולא ללוקח ומלשון המתני' משמע לכאור' שהבעל אוכל פירות בחייה אף אם מכר' הקרקע דהא קתני במתני' הרי זה אוכל פירות בחיי' דמשמע כל חיי' אף אם מכרה דאם רק עד שעת מכירה אין שייך לומר בחיי' והנה הדין הנ"ל תלוי אם נימא דמתני' איירי קודם תקנת אושא א"כ אף בלא כתיבת דו"ד יכולה למכור הקרקע דהיינו שלאחר מיתת' יהי' כמקח ללוקח דבחיי הבעל יש לבעל פירות וא"כ לענין מה מהני כתיבת דו"ד שיהי' מכר' קיים הא גם בלא"ה מכרה קיים להקרקע אלא ודאי דמכר' קיים אף למנין הפירות שתיכף שייך הקרקע לגמרי ללוקח ואם אמרינן דמתני' איירי אחר תקנת אושא י"ל דכתיבת דו"ד מהני שיהי' מכר' קיים היינו לענין גוף הקרקע אלאחר מיתתה דבלא"ה הי' הבעל מוציא מיד הלקוחות לאחר מיתה ג"כ אבל לענין פירות בחיי' י"ל דאף אם מכר' בדיעבד מ"מ הבעל אוכל פירות דיד בעהש"ט על התחתונ' ויוכל לומר שלא סילק עצמו מפירות אף אם תמכור בדיעבד רק מקרקע גופה אם תמכור לשיהי' מכר' קיים אלאחר מיתה וכן נמי אם נתנ' מתנ' קיימת לאחר מיתה או גירושין והכה בהרמב"ם ז"ל נקט בזה הלשון התנ' עמה שלא יהי' לו דו"ד בנכסיו אם מכר' ונתנ' מכר' ומתנתה קיימת אבל אוכל פירותיהן כל זמן שהן ברשותה עכ"ל הנה מלשון כל זמן שהן ברשותה משמע אבל אם מכרה אינו אוכל הפירות וצ"ע הא הרמב"ם הוא מפרש בודאי אחר תקנת אושא וקשה אמאי אינו אוכל הפירות הא י"ל דרק מגוף הקרקע סילק שיהי' מכר' קיים לאחר מיתה כנ"ל וכן קשה על הש"ע אה"ע דפוסק כך ואפשר דהם פוסקים כרב אשי דדייק מלשון בנכסייך ולא מטעם יד בעהש"ט וכו' ואפשר דרב אשי סובר דהוא הוי מוחזקת כמו שפירש הט"ז באה"ע וא"כ פוסקים שפיר אך לאביי קשה אך אפשר לתרץ ולומר כך דהנה לאביי פריך הגמרא לקמן ואימא מפירי ולא ממכירה עיין ברש"י ותירץ מכירה לא שכיחא עיין בתוס' דקשה לה למכור בנכסי אבי' ונ"ל דזה שייך אם הדין דמכירה היינו בחייה תיכף שיזכה בהן הלוקח הן הגוף והן לפירות אזי שפיר מתורץ דזאת לא שכיחא שתמכור בחיי' שבח בית אביה משא"כ אם בחיי' לא תוכל למכור רק שתוכל למכור שיהי' שייך הקרקע ללוקח אחר מיתה אזי ודאי ע"ז לא שייך שבח בית אביה דמה איכפת לה שאחר מיתה יהי' הקרקע ביד הלוקח או ביד יורשי אבי' וא"כ על זה שכיח המכירה אך קשה דהא נהי דתוכל למכור הפירות ג"כ ותוכל למכור מהיום מ"מ הא יכולה למכור הקרקע רק אלאחר מיתה ואז לא שייך שבח בית אבי' א"כ מכירה ג"כ שכיח בזה האופן וקשה קושית הגמרא ואימא מפירי אך ז"א די"ל דאביי סובר קנין פירות כקנין הגוף דמי והנה איתא בגמרא לחד מ"ד דעבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאיש ולא לאשה משום דקנין פירות כקנין הגוף דמי וידו עדיף מידה וא"כ אם אמרינן דכל זמן שלא מכרה אוכל הבעל הפירות א"כ יש לו קנין הגוף ג"כ ואזי היא איבה יכולה למכור הקרקע אלא אחר מיתה דוקא ובחיי' יאכל הבעל הפירות דכל זמן שאוכל הבעל הפירות יש לו בו קנין הגוף ואינו חל הקנין כלל ואינו זוכה הלוקח כלל והיא אינה יכולה למוכרה רק זאת תוכל למכור אפירות וגוף הקרקע תיכף וזאת לא תעשה שקשה לה למכור בנכסי אבי' ולפ"ז בפשוט לא קשה קושיא הנ"ל דנימא שאוכל הפירות אף אם מכרה רק דמכירה מהני לגוף הקרקע לאחר מיתה דז"א דהא אם אוכל הפירות אזי הוא אינה יכולה למכור הקרקע כנ"ל וא"כ לענין מה כתב לה דו"ד כו' אך ז"א די"ל דהכי סבר הבעל שאם תמכור אלאחר מיתה הקרקע יהי' מכרה קיים והיינו שמוחל לה הקנין הגוף שתהי' יוכל למכור אלאחר מיתה אך ז"א דאם כן ודאי תמכור דלא שייך שבח ביה אבי' כנ"ל

לכאורה נ"ל בע"ה להוכיח כדעת הכסף משנה דקנין בנשואה אינו מהני לענין פירות רק דאם מכרה ונתנה קיים דהנה התוספות מקשו על הא דאמר בב"ב דף מ"ו לא לאיש חזקה