ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין קטו

הגמ' שפיר בהו"א דרב סובר ירושת הבעל דרבנן וכו' ולפ"ז ל"ק קושית תוספות דהנה איתא לעיל בפ' אע"פ דמה שהבעל אוכל פירות הוא משו' תקנתא דיד' דזימנין דלא מלו ופריק לה מדידי' ואף דבמתני' דהכותב איירי שהתחייב א"ע מכ"מ בפרקונה אף שלא יאכל הפירות או שהיא הסכימה שלא יפרוק אותה ולא יאכל פירות באם מהני (ולפ"ז לא הי' מתרץ תוספות בד"ה כדר"כ וכו' דהוי לי' פטומי מילי דלאשה איבעי לאתני ואמאי הא הוא מתני כדי שלא יתחייב בפרקונה עיין לעיל בפ' אע"פ בתוספות) מ"מ לא שייך לומר דחכמים עשו חיזוק שלא מהני תנאי לפירות דמנ"ל כך וא"ל דא"כ תעקר דפירות דכל אשה תרצה כך דהא לא יתחייב בפרקונה והתקנה דפרקונה תחת פירות הוא עיקר לטובתה עיין בגמרא בפרק אע"פ זימנין דלא מלו ופריק לה מדידי' ואין סברא לומר דהיא תרבה שנסלק מפירות ומ"מ יחייב עצמו בפרקונה דזה דוחק (ואפשר לומר סברא פשוטה דאם אינו אוכל פירות אזי אם נשבית אף אם כתב לה שחייב לפדותה מ"מ אין מוציאין ממשועבדים לפרוק אותה לפי שאין קצובין משא"כ אם אוכל פירות אזי חייב בפרקונה וטעם תנאי ב"ד ומוציאין אף ממשועבדים וצ"ע דהא שייך ג"כ לומר מפני תיקון עולם אין מוציאין דהלקוחות לא יוכלו ליזהר ואפשר לומר דהלקוחות לא יסקו אדעתיהו לחשוש שמא תשתבאי ושמא לא יהי' לו נכסים אחרים אף דגבי מזון האשה והבנים אמרינן דאין מוציאין מפני תיקון העולם היינו דזה הוא שכיח ואזי לא ירצו לקנות משא"כ זאת) וא"כ מתורץ קושית התוס' הנ"ל כי ודאי אין שייך לומר דחכמים עשו חיזוק בפירות דמנ"ל וא"ל דא"כ מעקר תקנתי' דפירות דז"א כנ"ל

דף צ' ע"א בגמרא מדקתני הראשונה קודמת לשני' יש לדקדק מה דקדוק מדקתני קודמת הא י"ל דמיירי בשדה כנגד כתובה אחת והפשט קודמת היינו דצריך לישבע לשני' וכשנשבעת קודמת אבל נ"מ כשחשודה הוא נוטלת השני' בשבועה לדעת הפוסקים דנשבע ונוטל וחשוד מפסיד וא"כ לא מצי למיתני השני' אין לה דפעמים יש לה ולא לא' וקודמת היינו קודמת לישבע ולגבות וצריך עיון

עוד יש לדקדק הא יש לומר דמיירי ביש כנגד שתי כתובות ולא קשה מה נפקא מינה דקודמת די"ל דנ"מ לענין אם נמצאת שדה שגבתה הראשונה הוא גזולה אזי קודמת לשני' וגובה מן השני' ולכך לא קתני השני' אין לה דאם לא יהי' השדה הא' גזולה אזי גם לשני' יש לה

עוד יש לדקדק מה פריך מדלא קתני השני' אין לה וכו' הא דמיירי דהכתובה של כל אחת מאתים וכשאר שדה על ג' מאות ונמצא הפשט קודמת שהראשונה נוטלת מאתים שלה והשני' נוטלת מנה ונמצא לא מצי למיתני השני' אין לה דבאמת יש לה מנה ונ"מ דא' קודמת שנוטלת מאתים ומה פריך הגמרא ואפשר דקושית הגמרא מדלא קתני הראשונ' יש לה וכו' והיינו דליתני מתני' בלא נשאר רק כדי כתובה אחת וליתני דהשני' אין לה ומה שתירץ פ"י דקושית הגמרא דע"כ בדליכא רק כתובה אחת דאי לא מאי נ"מ ומשמע לכאורה דאם היינו יכולים לומר דמיירי ביש כנגד ב' כתובות ויש נ"מ אזי לא הי' קשה קושית הגמרא ואמאי הא ג"כ היה קשה ליתני השני' אין לה ובלא נשאר רק כתובה אחת ז"א די"ל דרש"י ז"ל קושטא דמילתא מפרש דבפשוט קשה דהא ליכא נ"מ ביש ב' כתובות אך קשה הא מ"מ יש לומר כנ"ל דמיירי ביש שדה על ג' מאות וא"כ הדין אף אם הא' קודמת מ"מ נוטלת השני' ק' וא"כ כיון דיש לה חלק בשדה זה אפשר דדמי להא דפסקינן דהיכי דהדין חולקין אזי מה שגבה גבה וי"ל הכא נמי לכך מה שגבה גבה ואף אם נימא דלא דמי אם יש לה חלק להיכא דהדין דחולקין מ"מ קשה הא י"ל הסברא מבחוץ כן אך ז"א דגמרא שפיר מוכיח ג"כ על כמו כן בב"ח ביש ב' ב"ח לכל א' ר' ויש שדה על ש' וכנ"ל אך קשה דהא י"ל כמו דתופס לב"ח היכא דחב לאחרים דלא מהני תפיסה והיכא דמצי לתפוס לנפשי' מקצת מהני התפיסה על כולו אף דלא מצי לנפשי' לזכות כולו רק מקצת מ"מ מהני תפיסה א"כ י"ל דהכא נמי כיון דתפיסתה מהני על ק' מהני נמי על ר' וצ"ע בזה הסברא אך מ"מ פריך הגמרא שפיר דיש ב"ח מאוחר והיינו ג"כ באופן הנ"ל אך קשה דהא על הק' לא שייך לומר דמהני תפיסה דהא גם בלא התפיסה היו נותנין לה ק' ועל מה מהני תפיסה אך ז"א די"ל דמהני תפיסתה לדעת הפוסקים דבנשבע ונטל מהני תפיסה לפטור משבועה א"כ שפיר מהני תפיסה לאפטורי משבועה אך ז"א למי משתבעי הא הראשונה זכתה אך י"ל דצריך שבועה ליתומים משום צררי חבל בב"ח אין שבועה אף מיתומים בתוך זמנו רק לכתובה דשייך צררי אפילו בת"ז וא"כ לפ"ז קשה מה מוכח על ב"ח דנימא מה שגבה גבה הא י"ל כנ"ל עוד קשה מה מדמי ב"ח לכתובה הא י"ל דב"ח בשטר לא מהני תפיסת הב"ח מאוחר משום דשטר העומד לגבות כגבוי דמי והי' כאילו כבר גבה ב"ח הראשון משא"כ בכתובה לא הוי כגבוי משום דילמא לא יבוא לידי גובינא ולא הוי שטר העומד לגבות

שם בגמרא מכלל דאי קדם שני' ותפסה לא