ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות מא

היו נופלים ממדרגתם ע"ש והנה באמת הגם שלא היו נופלים מקדושתם עכ"פ היה קשה להם להתגבר בכל יום לילך במדרגה יותר גדולה וקדושה מחמת רשעת מצרים ושעבוד וכנ"ל והנה אח"כ כשיצאו ישראל ממצרים ובאו למדרגה גדולה ואם היו הולכים בדרך ישר' לארץ ישראל דרך ארץ פלשתים ושם קרוב הוא לא' ויש התפשטות הקדושה מן ארץ ישראל והיה ג"כ סיוע גדולה לבוא למדרגה יותר עליונה וביותר כשהיו רואים מלחמה והיו באים ליותר מדרגה גדולה עד אין שיעור והראי' כשראו מצרים נוסע תיכף היו אוחזים הענין היותר גדול היינו ויצעקו ב"י כנ"ל והנה האמוריים החריבו את א"י כששמעו שישראל הולכים ממצרים ורוצים ללכת לא"י (חסר תשלם המאמר

) ויאמר ה' אל משה דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות ר"ל שיחנו בני ישראל לשוב לדרך הנכונה ויהי' להם חני' לפני פי החירות ר"ל שיהי' דיבורם דבוק בעולם עליון אשר משם יוצאים כל החירור לכנס"י והוא נקרא עלמא דיובלא בין המגדול ובין הים דתפלה נקרא מגדול עד"ה מגדול עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב דתפלה הוא דברים העומדים ברומו של עולם ובין הים הוא התורה המכונה בשם הים ור"ל דדיבורם בין בתורה ובין בתפלה יהיו דבוקים בעלמא דחירות לפני בעל צפון ר"ל הבעל והשורש לכל הצפוניות נכחו תחנו על הים ועי"ז כשאדם הוא דבוק בעולם העליון הוא נפשט מן הארציות והוא נבוך בה וכמתעסק בעלמא בזה העולם הגשמים וז"ש ואמר פרעה שהוא היצה"ר נבוכים הם בארץ ועי"ז אף שחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בחילו ובפרשיו כי יטבע בים התורה והמצות (חסר תשלום המאמר

) ופרעה הקריב כו' וישאו בני ישראל כו' ויראו מאוד כו' ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים הלא זה הדבר כו' חדל ממנו ונעבדה את מצרים כו' לכאורה הם דברים זרים מאד וחלילה שמפי בני ישראל יצאו דברים זרים ומוגשמים כאלה ונראה דכיוונו לדבר אחר והוא דהנה ב"י כשראו שהם במיצר גדול וצריכים לרחמים ונסים גדולים לעשות להם א' שינצלו וילכו בתוך הים בשלום וגם שיעשה הש"י נקמה בשונאיהם והנה זה הבינו בעצמם שאינם כדאי לנסים כאלו ואין להם במה לעבוד את ה' על כל הטוב אשר יעשה להם כי אהבה ויראה זוטרתא הוא לגבי הטובות הללו והשיגו בשכלם שלא יצוייר להם שום עבודה זולת מסירת נפשם עבור אהבת שמו וזה שיערו בעצמם שעדיין אין להם מדרגה זו ואין בהם כח לעבוד במסירת הנפש ולכך ויראו מאוד כי סברו בלבם שח"ו בין כך ובין כך אבדה תקוותם והם בסכנה ולכך היה קשה עליהם פרידתם ממצרים מחמת שבמצרים היה קל להם לעבוד את ה' בעבודה לפי ערכם וכוחם ולא הוכרחו למות נפשם כי לא הוצרכו לנסים גדולים משא"כ לעת הזאת שהם בדחקות גדול וצריכים לתפוס עבודה גדולה וז"ש מה זאת עשית לנו להוציאנו פי' הלא זה הדבר אשר דברנו לך חדל ממנו ונעבדה את מצרים ר"ל שנעבוד את הש"י במצרי' כי שם היה קל לעבו' וז"ש כי טוב לנו עבוד את ה' במצרי' עבודה פשוטה וקלה לפי ערכינו ממותנו במדבר משנהי' במדבר במקום שצריכי' להפקיר נפשינו ולעבוד במסירת נפש וז"ש משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם וכו' ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ר"ל שפייס אותם ורמז להם שבוודאי יעזור להם ה' לבוא למדרגה זו של מסירת הנפש כמו שהי' באמת לבסוף שרדפו מצרים אחריהם ומה עשו קפץ נחשון בן עמינדב לתוך הים תחילה והיתה יהודה לקדשו והי' להם מסירת נפש ועי"ז ניצולו והבן

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון על דרך הפסוק והיה אם שכח תשכח את ה' אלקיך וקשה למה כפל הכתוב שכח תשכח ונ"ל בפשיטות כמו ששמעתי בשם הקדוש והטהורא בוצינא דנהור ר"ש כב"ה מ' דוב בער מ"מ דק' מעזריטש בפסוק אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ר"ל אשרי האדם אשר הוא משגיח על עצמו בכל רגע ורגע אם לא יחשוב ה' כלומר ששכח בהש"י ב"ה לו עון הוא בעיניו חטא גדול ונ"ל שכן פי' זה הפסוק והי' אם שכח תשכח ר"ל שגם זאת תשכח ששכח' ועוד נ"ל שכך פי' זאת הוא ידוע לכל שצריך להאמין שה' היה הוה ויהי' כמו שהי' קודם בריאת עולם כן יהיה אחריו וכן הוה עכשיו בשעת שעולם קיים כי הקב"ה אין צריך לעולם כלום אבל אם ח"ו שאינו מאמין שהקב"ה היה קודם בריאות ויהי' אחריו דהיינו בזמן שעולם חרוב אזי אפי' במה שמאמין שהקב"ה הוה בשעת שהעולם קיים אין זו אמונה כי המשמעות שהקב"ה ח"ו צריך להעולם אלא צריכין אנו להאמין באמונה שלימה שהקב"ה היה הוה ויהי' ולהבין שהשם הויה ב"ה מורה על הוה כי אותיות היה לשון היה משמע הי' ויהי' כי היה בלא ואו הוא מורה על שהי' כבר אלא הואו מהפכו להבא שיהי' וזה רימז לנו הכתוב והיה אם שכח ר"ל אם תשכח שה' הי' ויהיה תשכח את ה' אלקיך ר"ל תשכח אפילו ההוה והנה שמענו שצריכין אנו להאמין באמונה שלימה שהקב"ה היה הוה ויהי' והושיענו תמיד בכל עת והוא יושיענו תמיד וכשאנו מאמינים באמונה שלימה