לפלגות ראובן חלק ז ט

ולהשלים הגליון הנני להוסיף כאן איזה הערות נכונות בע"ה מקמא קמא דאתי לידי בליקוטים אשר בספרי ח"ו הגחתי בקושיא עמ"ש בחו"מ סי' רנ"ז בשם שו"ת הרשב"א דאא"ל במקדיש שדה שיקדש הגוף מהיום והפירות לאחר הזמן משום שא"א שהפירות של חולין יהי' יונקים מקרקע של הקדש ע"ש שהקשיתי ע"ז מהא דתנינן במעילה י"ג, א. ולד המוקדשין לא יניק מן המוקדשין ואחרים מתנדבים כן ופירשו רש"י והרגמ"ה ז"ל הכונה שמקדישים את הבהמה של מעשר והקדש ע"מ כן שולד הקדש יהי' יונק ממנה [עמש"כ הכ"מ בפ"ג מה' מעילה הי"ב ליישב מש״ש בהשגת הראב״ד ע״ז שהכונה הוא שהוא מזמין ולא מקדיש ע"ש ומצינו כותי' גם במרדכי פ"ק דע"ז סי' תרצ"ט אין מקדישין וכו' דהשתא לא דייקי בנ"א בלישנא ודעת המקדישין הוא לצדקה ומסתייע מהא דתענית כ"ד. א'. ה"ה הקדש עליך וכו' ע"ש] עכ"פ מפירש"י ורגמ"ה ז"ל ילה"ק על האי דינא דחו"מ סי' רנ"ז הנ"ל. ולכאורה הי' אפשר לחלק בין קדושת הגוף למזבח ובין ק"ד לבדה"ב וכמ"ש במעילה י"ב. ב'. במתני' שם חלב המוקדשין לא נהנין ולא מועלין בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בה"ב הקדיש תרנגולין מועלין בה ובביצתה, חמורה מועלין בה ובחלבה וברש"י שם כתב בטעמא דמילתא משום דחלב וביצים אינן ראוין למזבח הלכך אין מועלין בהן אבל בקדשי בה"ב הואיל וקדושת דמים הן וכולן ראוים לבדה"ב לכן מועלים גם בביצים ובחלב ע"ש ושפיר י"ל מה"ט דאפילו אם נימא דחלב המוקדשין אסור מה"ת ממש"כ תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב, כמ"ש בתוס' שם ולהלן עוד בד' י"ג ד״ה שער בכור ועתוס' בכורות כ"ה ד"ה שער בכור מ"מ מותר להתנות לכתחילה קודם שהקדישה שתהי' מותרת להניק אבל בקדשי בה"ב א"א להתנות כלל להתיר את היניקה כיון שאין שום חילוק דין בין גוף הדבר להפירות והצמחים היונקים ממנו וכמובן. ובספרי ח"ד בסיומא דמ' מעילה פלג י"א הארכתי לחלק בין קדוה"ג לק"ד באופנים שונים לפי"מ שהבאתי שם מאי דפליגי רבותנו הראשונים בב"ק דהתוס' במרובה ד' ע"ו מחלקי בינייהו דבקדוה"ג למזבח אמרינן מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן, ובקדשי בה"ב אמרינן גנב והקדיש חיב ד' וה' משום דהוי כמו מכירה ממש דיצא מרשות המקדיש ונכנס לרשות הקדש לגמרי והרמב"ן בס' המלחמות פ' הגוזל ה"ל שאין חילוק ביניהם אלא שמתניתין וברייתא פליגי בזה ע"ש והנה כי כן שפיר י"ל לפי"ד התוס' דבק"ד אתינן עלה מדין ממון הקדש ולכן מועלין בהן גם בהקדש דממילא ומה"ט גמי י"ל שא"א שיהי' גוף הקרקע קדוש והפירות דינקי מינה יהי' מותרים להדיוט לא כן בקדשי מזבח דלא אתינן עלה מדין ממון הקדש וגם במאי דאתי ממילא לא נתפס הקדושה ואין מועלין בו לכן שפיר אמרינן דבידו להתנות כן ולהקדיש שיהי' החלב חולין. ולהרמב"ן ז"ל דס"ל דגם בקדשי בה"ב אמרינן דאינו יוצא לגמרי מרשות הבעלים מסתבר לומר דאין המעילה משום ממון גבוה אלא משום איסורא דהקדש. ואין חילוק בזה בין ק"ד לקדה"ג גם בדין חיוב המעילה שאם בעינן גבי מעילה שיחול הקדושה דוקא ע"י ישראל המקדיש יפטר מה"ט גם בקדשי בה"ב מן המעילה עיי״ש מש"כ באורך בע"ה ומובן לפי"ז דהני תרי פירושא שפירש הכ"מ אם חל ההקדש, או שאין זה אלא הזמנה מיתלא תלי בפלוגתת רבותנו ע"ש והדברים נכונים בעזה"ש. והנני להוסיף עוד ע"ז מה שכתבתי במק"א מענין הנ"ל במש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' ערכין ה"ט וז"ל האומר שור זה הקדש מעכשיו ולאחר ל' יום ושחטו בתוך ל' יום ה"ז אסור בהנאה ואם הקדישו בתוך השלשים למזבח אינו מוקדש ע"ש [הוא מן התוספתא פ"ג דמ' פרה והמפרשים לא ציינו מקומם] וילה"ק ע"ז כיון דס"ל לרבינו בפ"ז מה"א במהיום ולאחר ל'. דמספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי הו"ל להיות גם כאן ספק הקדש וצ"ע לכאורה. אמנם נראה ליישב בטו"ט בע"ה עפימ"ש במל"מ ז"ל פ"ה מל' עבדים ה"ג ובקצוה״ח סי' רנ"ח סק"ב שבהקדש אין להסתפק על ספק חזרה לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דבהקדש גם בתוכ"ד ל"מ הזרה והארכתי בזה בספרי ח"ד בסיומא דמ' בכורות ע"ש מש"כ בטעמא דהא מילתא דהוא משום דבהקדש גם המחשבה מהני ונמצא דלעולם נחשב כמו לאחר כדי דיבור ע"ש ומובן דלפי"ז ע"כ לומר דגם בקדושת דמים ל"מ חזרה תכ"ד דהא גם בק"ד מהני המחשבה כמבואר בשבועות כ"ו ע"ב דילפינן מחשבה בקדשים ממש"כ כל נדיב לב עולות דכתיב בתרומת המשכן כמ"ש ברש"י שם ותמוהים בעיני מאי דפשיטא לי' להגאון בעל קצוה"ח להיפוך כמש"ש בסי' י"ב סק"א ע"ש. ונמצא דלעולם ל"ש להסתפק גבי הקדש בספק חזרה וזה מוכרח אכן נראה להוסיף עוד דלפי"ז גם לספק תנאי אין לחוש גבי הקדש דכיון שהקדיש הרי אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ויצא הדבר מרשותו לגמרי ושוב אין בידו כח להתנות בי' תנאים וכמ"ש הראב"ד ז״ל בפ"ק דקידושין לענין מתנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו שכיון שכבר זכה בו רבו שוב א"א להנותן להתנות בו תנאים עם העבד. ועיין מ"ש בחי' הרשב"א קידושין ד' נ"ט סד"ה אי חזרה הוי וז"ל כלומר איני רוצה שיחולו מעכשיו אלא לאחר ל' יום וא"ת והא כל תכ"ד כד"ד חוץ מע"ז וקידושין י"ל דלאו חזרה