לפלגות ראובן חלק ז י

ממש קאמר אלא כעין חזרה וכו' וכו' ואינו נכון כלל ומסתברא דהכא באומר לה קודם נתינת המכות ולא נגמרה נתינתן צד שא"ל בלשון זה ויכול הוא לחזור בו ואפילו קדשה בפקדון שי"ל בידה וכו' חרי לא נגמרו הקדושין עד לאחר גסר דבריו וכו, וכבר קדמתו חזרה דהיינו לאחר ל' יום והתם בשנתן לה קדושי' ואח"כ חזר בו תכ"ד והלכך מכיון שנגמרו הקדושין שוב א"י לבטלן עכ"ל ומדבריו שמענו דבדבר שא"א לחזור בו תכ"ד ודאי א"א בחזרה ורק התם ישו להם להסתפק משום שדין התנאי הוא שיהי' תנאי קודם למעשה ולכן מהני התנאי ואיפשר בחזרה הא מיהת בהקדש דהמעשה נגמר מע"י אמירתו לגבוה דדמי למסירה הרי כבר קדמתו חלות ההקדש נמצא א"א לחזור בו, והדין נותן שגם איזה תנאי אין בידו עוד להתנות וכנ"ל. ומיושבים היטב דברי רבינו הרמב"ם ז"ל סז"ל במה שפסק בכה"ג שאינו מקודש בתורת ודאי וז"נ מאוד. ובקצוה"ח שם בסי' רנ"ח ולפיר שם בסי' רנ"ז נתקשה הרבה על פסק הרם הרמ"א ז"ל שם בס"י רנ"ז ס"א בדין המקדיש קרקע מהיום ולאחר ל' יום דלא קדיש כלל משום שא"א לומר גוף מהיום ופירות לאחר זמן דהא קאכיל פירות של הקדש ע"ש והוא משו"ת הרשב"א ם' תקס"ג והקשה שם דהרשב"א פ"כ מיירי בשחזר תוך שלשים אבל הרמ"א ז"ל פסק סתם דאינו קדוש גם בשלא חזר בו מנלי' הא פ"ש בסי' רנ"ז ססק"א. וגם על הרשב"א בעצמו הקשה שם בסי' רנ"ח סק"א הא כיון דס"ל דיכול לחזור בהקדש א"כ קשיא הך דירושלמי במש"ש אף בהקדש כן פ"ש וביותר מוסיף שם לתמוה צל פסק הרמ"א ז"ל הנ"ל הא ממ"נ קדיש אי חזרה לא מחני בהקדש ואי תנאה נמי הוי הקדש ע"ש שנשאר בצ"ע. לי וכמדומה אני שלפי המבואר בלשון הרשב"א בתשובה הנ"ל כפי שהעתיק שם בקצוה"ח בראשית דבריו לא איירי שם כלל מדין תנאה וחזרה ומדייק שם דבמקדיש שדה לבה"ב מעכשיו ולאח"מ או ולאחר זמן אין להסתפק בזה רק כמו בענין גוף מהיום ופירי לאח"ז, ולפי שזה לא איפשר מפני שנמצא יונק משדה הקדש לכן אמרינן שאינו חל ההקדש כלל וע' נתה"מ סי' קצ"ז ס"ק ה' מה שהעיר לתקן הלשון בשו"ת הרשב"א הנ"ל וכונת הרשב"א הוא משום דספק תנאי אינו מועיל מטצם דאוקי ממונא בחזקת מרא לכן דיינינן לי' בחזרה ע"ש, ועמ"ש בביאור הגר"א בס"ק ב' כתב ג"כ כן כיון דמספקא לן ע"כ אמרינן חומרא לתובע משום דאוקי ממונא בחזקת מרי' ע"ש. ודאי שי"ל שלפי"ד הרשב"א ז"ל יתפרש מתניתין דמעילה ד' י"ג ע"א הנ"ל דבאמת ל"ח ההקדש כלל ואינו אלא כמו הזמנה כמ"ש הכ״מ ז"ל בכונת השגת הראב"ד ז"ל הנ"ל וקצרתי במה שיש להאריך עוד בזה ועיין שו"ת הגרעק"א ז"ל בסי' קמ"ב וקמ״ג ואכמ"ל. בקצוה"ח סי' כ"ח סק"א מביא מ"ש בחי' הר"ן בשם הר"ר דוד לתרץ משה"ק בתוס' סהנדרין ד' ע"ב על הא דרבא איגנבי' לי' דיכרי במחתרתא אהדרינהו ניהלי' ולא קבלו הואיל ונפיק מפומי' דרב דבדמים קנינהו והא כיון דחייב הוא לצאת יד"ש אמאי לא קבלו ותירץ דל"ד דהתם גבי אתנן צריך האדם לעמוד בדיבורו אעפי' שלא יתחייב מן הדין. וכו' והקשה ע"ז דא"כ אמאי אמרינן בע"ז ס"ג וכי אמר טלה זה מאי הוי הא מיחסרא משיכה] והא התם ג"כ מחויב לעמוד בדיבורו כיון שהבטיח לה ע"ש שנשאר בצ"ע ולענ"ד מיושבת קושיא זו בפשיטות צפימש״ש הרא"ש ז"ל דאף שיש עלי' חיוב לקיים את הבטחתו מדין שכירות דעדיף טפי מדיבור מ"מ אין החפץ: נקנה עי"ז ויש עליו חוב דמים אבל לא נקנה החפץ עי"ז עדיין ולא נעשה אתנן פ"ש וז"פ וברור. שם בסי' ל"ו סק"ז מוכיח דבדיינים ל"א נמצא אחד מהם קא"פ אפילו היו חמשה נמי הדין בטל ע"ש ולענ"ד מפורש כן גם ממשנה ביבמות ק"ד ע"ב חלצה בב' או בג' ונמצא אחד מהן קאו"פ חליצתה פסולה ומוכח שבאם הי' ד' או ה' הי' כשר וז"נ. שם בסי' מ' סק"א כתב בקצוה"ח לחדש דבר דקנין אודיתא צריך דוקא שיהי' בפני עדים ובלא עדים אינו נגמר כלל עי"ש ובנתה"מ חולק ע"ז ע"ש ולענ"ד יש להוכיח ג"כ מד' התוס' גיטין י"ג ע"ב ד"ה גופא כד' הנתיבות שהרי הקשו שם על הסוגיא שם בזה"ל ועוד אף כשאין הפקדון ביד הנפקד יקנה באודיתא, ומזה הוכיחו דמעמד שלשתן קני גם בע"כ ולמה לא מתרצי דנ"מ לענין אם ליכא עדים דאז א"א באודיתא ומצמ״ש ודאי ל״ב עדים כמובן. וע"כ דגם אודיתא ל"ב עדים וז"ג וברור. שם בסי' ס' סק"ה מביא משה"ק על שיטת הרמב"ם שא"א להתחייב בדבר שאינו קצוב גם ע"י קנין מהאי סוגיא דיכיר דפריך הש"ס אליבא דר"מ יכיר ל"ל הא הו"ל דבר שאינו קצוב ע"ש ויש להעיר ע"ז ממ"ש בקצוה"ח בעצמו לקמן סי' ר"ז סק"א, בשם המרדכי פ' שור שנגח בזה"ל ועוד מצאתי לרבנו נתנאל מקינון דאסמכתא קונה מה"ת כדגמרינן מערב וס"ל דאסמכתא קונה מה"ת ורק מדרבנן הוא שאמרו דאסמכתא ל"ק והתם אקרא קאי ולק"מ כמובן. שם בסי' קל"ב סע"א ע"ש מש"כ לתרץ קושית התוס' על הרשב"ם בב"ב ד' קל"ט ע"ב ד"ה והיורש הנה מ״ש להשיג על הש"ך ז"ל בזה"ל דאפילו אי נימא דהוי לוקח מחיים בגוף הקרקע ל"ה אלא לפירי דהא קייל"ן דהקונה ביובל א"ל אלא פירי ופריגי ר"י ור"ל בק"פ אי הוי כקה"ג וכו' דהא כיון דביובל ל"ה אלא לוקח לפירי וא"כ לאח"מ דיורש את אשתו ירית הגוף וכו' יש להציר דל"ד לקונה בשעת יובל דהא א"ח להחזיר ביובל וכ"ז