לפלגות ראובן חלק ז ו

והנה נתבאר שמקומו של כבוד הוא כאן בעולם התחתון בביהמ"ק לקיים מה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכמ"ש הגאון מלבים ז"ל בס' ארצות השלום לפרש מ"ש ישעי' הנביא כה אמר ד' השמים כסאי והארץ הדם רגלי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי ובכ"ז צויתים לעשות מקדש משום ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, לפי שהוא האדם הזה יש לו הבחירה וברצונו שוחט השור לקרבן, ולהיפוך ברצונו מכה איש בחפצו זובח השה לקרבן וברצונו עורף כלב וגו' דבר והיפוכו ואמר גם המה ההולכים בדרך טובים בחרו בדרכיהם שע"ז שייך לשון בחירה לטובה, ולעומת זה ובשיקוציהם נפשם חפצה. ע"ש ובזמן שב' המ"ק הי' קיים שפיר התנבא ישעי' הנביא ואמר ואראה את ד' וגו' שרפים עומדים ממעל לו וקרא זא"ז ואמר קק"ק ד"צ מלא כל הארץ כבודו וכן גם יחזקאל הנביא מתנבא ואומר ותשאני רוח ואשמע וגו' ברוך כבוד ד' ממקומו ולפי האמור מזכיר אח המקום של כבוד ד' שהוא הביהמ"ק של מטה ומודים הם בעצמם שלא הם המלאכים חולקין לו כבוד אלא שהכבוד בא ממקומו והיינו מביהמ"ק של מטה ע"י עבודת האדם שעובד את ד' ברגשי אהבה הבאים ע"י הבחירה שיש לו, אמנם גם אחר החורבן שנחרב הבית מפני חטאנו הלא ידוע שבזה"ז אין לנו במה להתפאר הרבה בעבודתנו אשר כל אותו הזמן איפשר לפרש מה שתקנו לנו רבותנו אכנה"נ לומר בקדושת המוסף משרתיו שואלים זל"ז אי' מקום כבודו אשר כמובן ל"ש לשבח כבוד ד' בשעה שישראל שרוין בצער ויושבים בגלות אשר על אותו הזמן נאמר כביכול בצרתם לו צר. והשיב לא נאמר אלא ושב ד' את שבותך וכמ"ש בריש מ' ברכות ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לב"כ ולב"מ ועונין יהש״ר וכו' הקב"ה מנענע בראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם ועל אותו הזמן אנו אומרים שמשרתיו שואלים זל"ז אי' מקום כבודו כעת שגלה כבוד מישראל והכתוב אומר יהי כבוד ד' לעולם בשעה שישמח ד' במעשיו אבל לא בעת צרה כזו וע"ז באה התשובה אשר גם אז לעומתם ברוך יאמרו לפי המבואר לעיל שמעולם לא זזה השכינה מכותל המערבי ועיין במדרש שה"ש ק"ב פ״ט שם בסופו ד"א הנה זה עומד אחר כתלנו שאפילו עע"ז ושלום ביניהם כביכול א"י לשלוט בהם וכו' אבל משנחלקו מהו אומר חלק לבם עתה יאשמו, וגם כאן הכונה כן הוא דודי שלח ידו לפי שנחלקו ונפרדו זמ"ז והיינו מן החור פי' שלא הי' מאוחדים בדרך השלום, ועי"ז העיזו השכנים הרעים להזיק ולהשחית כידוע מה שנתחדש בימים החם בכרם בית ישראל ר"ל. ואז כמובן ומעי המו עליו והתחילו לשוב לבתי הכנסיות ובתי המדרשות להרבות תפלה ותחנונים וגם להגדיל תורה בבתי הישיבות, ואז נתעוררו גם המשכילים הציונים להגביר חילים בשיטתם ובתנועתם. ולעומתם דרשתי אז אלה הפסוקים בשבת חוהמ"פ אשר ע"ז יש לפרש מ"ש כאן בשה"ש קמתי אני לפתוח לדודי וחיינו לעורר את העם להרבות מספר שלוחים למכור שקלים ולחזק תעמולה ליסע לציון לאה"ק וע"ז אמרתי אז לפרש הני קראי מאי דכתיב קמתי אני לפתוח לדודי פירוש לשלוח אנשים לאה"ק לארץ אבותנו וידי נטפו מור כי הרבו לכתוב ולפרסם בעתונים כי נוסעים העם לתמן ומרבים לייסד מושבות וקיבוצים חדשים וכו' וכו' ונגדה נא מה שהודיעו מכאן שמוסיפים גדרים ומחמירים על הגבולים שלא להרשות לעלות לאה"ק מצד הממשלה הרבו העתונים להכחיש כל אלה הדברים ובמתק שפתותיהם הטעו את העם במאמרים ארוכים בלשון יפה ונעים למען יאמינו כי אמנם כן הוא כדבריהם וע"ז אמר וידי נטפו מור ואצבלותי מה שכתבתי גין זה הי' בעיניהם כמור עובר על כפות המנעול פירוש אף שבאמת היו הפתחים סגורים במנעולים ולא הרשו להם לבוא להתיישב הודיעו להיפוך ונתקבלו דבריהם בעיני העם כי האמינו להם ומוסיף עוד ומדבר בשם הכנס"י אשר במשך הזמנים זכיתי ב"ה כי פתחתי אני לדודי ומספר מסויים הצליחו שעלו בידם להתיישב באה"ק, אמנם מתאוננת הכנסי' אף שת"ל פתחתי אני לדודי אבל דודי חמק עבר, אין בנמצא שום רגש של יראת שמים אין שם לא תלמוד תורה ולא עבודת ד'. ונוסדו איזה קיבוצים ללא תורה ולא תפלה, ומתמה בעצמה ושואלת שאלת התם מה זאת נהי' אתי הלא אנכי עם סגולה שהייתי כ"כ מקורב אל השכינה אשר בשעה שזכיתי לקבלת התורה נפשי יצאה בדברו כמ"ש בשבת פ"ח ע"ב ואריב"ל כל דיבור ודיבור שיצאה מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו וכמ"ש המפרשים לפרש משום שנדבק החלק אל הכלל כמ"ש חלקי ד' אמרה נפשי ועתה בקשתיהו ולא מצאתי', קראתי' ולא ענני, מה זאת ובהיותה מתמה ע"ז מתבוננת להשיג את הסיבה מה שגרם לזה וע"ז משיבה כי מצאוני השומרים הסובבים בעיר והם הכוני פצעוני ופירשתי הכונה כפשוטה על אלה הרבנים היושבים על מקומם והחזיקו את ידיהם במה שגם הם הלכו בשיטתם ואליהם עוד נתוספו מטיפים הסובבים בעיר ועיר בדרשות שונות לסנוור עיני העדות ועליהם תאמר הכנס"י שהם הכוני ופצעוני במה שנשאו את רדידי מעלי שומרי החומות ויתפרש היטב עפימ"ש חז"ל במנחות ד' פ"ו ע"א על האי קרא דכתיב בישעי' ס״ב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וגו' לא יחשו המזכירים את ד' אל דמי לכם ופריך מאי אמרי ואמר רבא אתה תקום תרחם ציון וגו' ורנב"י אמר