לפלגות ראובן חלק ז ד

בצאתו במנעל של בגד או איזה מין אחר וכמובן. ומה מאוד יתיישב לפי כל הנ"ל ד' הילקוט רות שהבאנו לעיל במ"ש וזאת לפנים בישראל על הגאולה שאמרו ז"א ואנוהו ועל התמורה כמ"ש וימירו את כבודם וגו', שלפי שראינו בעינינו אלה החליפות אצל אבותנו הדור דעה שזה מקרוב הודו לד' על הגאולה ממצרים ואמרו ז"א ואנוהו, ועד שהמלך במסבו נתהפכו וימירו את כבודם בתבנית שא"ע מצאו לפניהם כדאי והגון לתקן קנין חליפין במסירת הנעל למען יתבוננו בנ"א שלא ישנו ולא יחליפו את היחוס שלהם מה שניתן להם מן השמים הדיבור והרצון לתיקון העולם והדברים נכונים. ולא רחוק לומר לפי"ז עוד טעם מספיק על מה שתקנו לנו רבותנו לקרוא מגילת רות בחג השבועות זמן מתן תורתנו למען נתבונן על חובתנו לקיים את תורתנו כמו שקבלנו עלינו במעמד הר סיני לאשרינו ולטובתנו כי הם חיינו ואורך ימינו וכך יפה לנו כי זה כל האדם וכנ"ל. וע"ז בא לרמז בהאי קרא באמרו מה יפו פעמיך בנעלים פי' לבד מה טוב ומה נעים עצם הראיון בבואו אל המקדש פנימה לראות פני ד' ולהתקדש באור תוה"ק אשר אז אין לו מנעלים הנה גם בלכתו בדרך ונושא מנעלים על רגליו מצד יחוס נפשו ושלטונו על כל הנבראים וגם על כל הבע"ח, הנה בכל דרכו הארוכה שהוא הולך בהמון לירושלים עיה"ק לקיים מצות ראי' מרבה הפרסום בהליכתו כאלו מכריז תשוקתו לראות פני ד' ולהשיג השפעה קדושה לנפשו הנכספת לחצרות ד' ולהתקדש באור תוה"ק וממנו יתגדל ויתקדש שמי' רבא בכל העולם כולו ודומה ממש כמעשה אבינו אברהם שהי' הולך ומגייר גרים ומפרסם אמונת ד' בכל הדרך שהוא הולך מתחילת צאתו מביתו, והיינו דקאמר מה יפו פעמיך גם בלכתך בנעלים עוד בטרם בואך אל המקדש שאז אתה פושט את מנעלך בת נדיב בתו של אאע"ה שגם הוא הלך להרבות גרים ולפרסם אמונת ד' בכל העולם כולו ואשר ע"כ זכית להיות מושל על כל הנבראים וגם על הבע"ח כולם ובלכתך על הדומם, והצומח יש לך מפסיק מעור הבע"ח. חמוקי ירכיך, הכונה גם על התולדות שגם הם נחשבים לתכשיטים כמו חלאים (כחלי כתם) מעשה ידי אמן, וכפירוש המפרשים שם עיי"ש. ואוסיף עוד מעט דברים מה שאיפשר לפרש המאמר הנ"ל מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב בתו של אאע"ה שמתפרש שפיר גם על אחר החורבן מה רבה היתה התנועה ללכת לבקר את הכותל וחבה יתירה נודעת לתושבי עיה"ק ירושלים ובני ביון היקרים, בהשתפך נפשם אצל הכותל המערבי על כל צרה שלא תבוא וכ"ש בעלותם שם לכבוד הרגלים ברגשי עוגג ושמחה ומתפרש הכתוב בפשוטו גם על זמננו אלה שאי איפשר כלל וכלל ללכת בהר הבית ובמקומות הקדושים בזה"ז עיין מג"א סי' תקס"א סק"ב, ועל העתיד הרחוק צופה החכם מכ"א ואומר מה יפו פעמיך גם אז בלכתך רק בנעלים בת נדיב בתו של אברהם אבינו ואשר בחיזוק תשוקתנו לבקר את המקום הקדוש הלזה הודענו לכל עד כמה תקפה אמונתנו בד' ובתורתו ובקדושת המקדש עד שמאמינים אנו במ"ש במדרשות שמעולם לא פסקה השכינה מכותל המערבי וכמ"ש במד"ר פ' שמות פ"ב אמר ר' אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי שנאמר הנה זה עומד אחר כתלונו, ונאמר עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בנ"א ע"ש. וע' מד"ר פ' נשוא ר"פ י"א אריב"ת הנה זה עומד אחר כתלנו זה כותל מערבי של ביהמ"ק שאינו חרב לעולם למה שהשכינה במערב וכו' ע"ש. ונעים לי להעתיק כאן מה שעלה על רעיוני זה עתה לפרש מה שתקנו לנו אנשי כנה"ג לומר בברכת יוצר והאופנים וחיה"ק וכו' ברוך כבוד ד' ממקומו ובמאי דאמרינן בקדושת מוסף שמשרתיו שואלים זל"ז אי' מקום כבודו שלכאורה אינו מובן. וראיתי אגי בס' אהבת יהונתן בהפטרת פ' ויקרא מ״ש לפרש עפימש"ש דכבוד ד' היינו הארת השכינה שמאירה למרחוק והמלאכים אינם יודעים אי' מקום השכינה ע"ש ולפי שאין לנו עסק בנסתרות נלענ"ד לפרש הכונה בפשוטו ומתפרש כלפי מה שאנחנו מגבירים כבוד ד' ע"י מעשנו הטובים וכבוד ד' ית"ש מתעלה ע"י ההנהגה הישרה והטובה של העולם השפל אם היא רצוי' וכמ"ש יהי כבוד ד' לעולם בשעה שישמח ד' במעשיו וכן מפורש בש"ס חולין ס' ע"א פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות וכו' מיד כאו"א יצא למינו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ד' לעולם ישמח וגו' פירש"י בד"ה ישמח ד' במעשיו שכולן זהירין במצותיו והיינו כמ"ש במד"ר איכה. א. פ"ו. כ"ז שישראל עושים רש"מ מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנאמר ועתה יגדל נא כח ד'. וכ"ז שאערש"מ מתישין כח וגבורה ש"מ שנאמר צור ילדך תשי ועי' ילקוט פ' שלח לך רמז תשמ"ג והנה אומרים אנחנו בכל יום טוב יצר כבוד לשמו ומבואר במד"ר פ' בראשית פי"ט מתהלך בגן אר"א ב"כ מהלך אין כתוב כאן אלא מתהלך מקפץ ועולה עיקר שכינה בתחתונים היתה כיון שחטא אדה"ר נסתלקה וכו' חטא קין נסתלקה וכו' וכו' מצרים בימי אברהם נסתלקה לז' אברהם הורידה לו' וכו' וכו' עמד משה והורידה מלמעלה למטה ע"ש והיינו כנ"ל שהעולם התחתון מקום שם דעסקי באוריתא הוא הוא מקום הכבוד שלו ית"ש וכמ"ש בשבת ד' ל'. כשבנה שלמה את ביהמ"ק וביקש להכניס את הארון לבית קה"ק דבקו שערים זב"ז פתח ואמר שאו שערים ראשיכם שאו שערים ראשיכם וגו' ויבא מלך הכבוד וכו' מיד נענה והיינו ששם