לפלגות ראובן חלק ז כג

ומובן מעתה שי"ל דדוקא במתפלל של מוצאי שבת בשבת איפשר להקדים משום ה"ט שהרי מתפלל בשבת ואינו יום צרה. וכן להיפוך גם במקדים להתפלל תפלת שבת בע"ש משום שמתפלל תפלת שבת ואינו שואל צרכיו. ואף גם זאת י"ל דכבר נחשב ג"כ לעת רצון עפ"י מ"ש שם בירושלמי ר"פ תפ"ה א"ר חנינא וכו' כאן נתפלל אבא של לילי שבת בע"ש וכו' אר"א ר' יוחנן פליג ולא הוה צריך למיפלגה על הדין שכן מוסיפין מחול על הקודש וכו' עיי"ש. ושפיר הי' אפשר לומר דרק בשבת מותר להקדים התפלה ש״ע מה"ט דת״ע רשות משום שא"צ לסמוך גאול"ת אבל באמת אינו כן ורק משום שת״ע אינה אלא רשות לכן אמרינן דעיקר התקנה היתה כן מעיקרא שאין לדקדק בזמנה וגם בחול וכמ"ש בכ"מ ורק משום סמיכת גאול"ת מישך שייך גם זמנה לזמן ק"ש. והנה נתבאר דר"ע ס"ל דל"א מקרא נדרש לפני פניו ולא לפניו ומה"ת ע"כ דס"ל נמי דעיקר מצות תפלה הוא מצוה מה"ת והאי דרשה דדרשינן בריש מ' תענית ולעבדו בכל לבבכם איזהו עבודה שהיא בלב הו"א זוהי תפלה דרשה גמורה היא שא"א למידרש עמש"כ לפני פניו לאהבה את ד"א כמובן ויש לנו להוסיף ולחזק דברנו עפי"מ שנראה ליישב עפי"ז משה"ק הגאון בעל משכנות יעקב או"ח סי' פ"ד על שיטת הרמב"ן ז"ל ממתניתין דמ' תענית ד' כ"ו במש"ש כ"מ שי"ב הלל אין בו מעמד בשחרית קרבן מוסף אין בנעילה וכו' דברי ר"ע ובגמ' שם ד' כ"ח ע"א אמרו מה הפרש בין זל"ז הללו ד"ת והללו דברי סופרים וברש"י שם מנחה ד"ת ומשו"ה קרבן עצים דחי אלא נעילה אבל לא מנחה. ובתוס' שם הללו דברי תורה מוסף וכו' ע"ש והרי מבואר שם דתפלה הוא מצוה מה"ת וקשיא לשיטת הרמב"ן ז״ל ולפי דברנו א"ש משום דר"ע אזיל לשיטתו ולדידי' ודאי דגם הרמב"ן ז"ל מודה דלפי שיטתו י"ל דהוי מצוה מה"ת וכמשנ"ת. וממילא נמי ידענא דלר"ש דס"ל מקרא נדרש לפני פניו ולא לפניו כמו שהוכחנו לעיל שפיר י"ל דלדידי' אה"נ דעיקר מצות תפלה אינה אלא מדרבנן ויתיישב ג"כ עפי"ז משה"ק בשאג"א סי' י"ד ממאי דאמרינן בברכות ד' י"ד ע"ב תניא רשב"י אומר בדין הוא שיקדים שמע לוהי' אם שמוע שזה ללמוד וזה ללמד והי' א"ש לויאמר שזה ללמוד וזה לעשות ופריך אטו שמע וכו' ותו והי' א"ש לעשות לית בי' והא כתיב וקשרתם וכתבתם ולמה לא פריך נמי גם ממצות תפלה דהא כתיב שם ולעבדו בכל לבבכם ונדחק שם ליישב קושיא זו שמשום דנקט הש"ס האי לישנא דלעשות לכן ל"ס תפלה שעיקרה היא בדיבור פה ולאו מעשה מיקרי ועדיין תיקשי דהו"ל להש"ס למינקט בלשון אחר כמו לפי שי"ב ללמוד וללמד ולקיים וליחשב נמי גם מצות תפלה ולדברנו א"ש טפי דרשב"י דאיהו סתם ר"ש כמ"ש רש"י בריש מ' שבועות ב' ע"ב והרשב"ם בב"ב ד' ק"ב ע"א ע"ש הנה ר"ש לשיטתו ודאי ס"ל דתפלה אינה אלא מצוה דרבנן ומ"ש בכל לבבכם מידרש על לפני פניו במש"כ לאהבה את ד"א והאי דרשה ולעבדו בכל לבבכם זוהי תפלה אינה אלא אסמכתא לדידי' וכנ"ל. ומשה"ק שם עוד בשאג"א לדעת הרמב"ם ז"ל מהא דתנינן במ' מגילה ד' כ' זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום וכו' דהו"ל למיתני נמי בהאי כלל דבר שמצותו ביום ובלילה כשר כל היום וכל הלילה ומאי ניהו מצות תפלה שמה"ת בודאי כשר כל היום וכל הלילה ואע"ג דמדרבנן יש לתפלה זמנים קבוע ואין כשרים כל היום והלילה אפי"ה כיון דמה"ת כשר הו"ל למיתני כמו דאמר התם זה הכלל דלילה לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע וכו' והרי אפילו לר"ע דס"ל כל הלילה מ"מ מודה דמדרבנן אינו נאכל אלא עד חצות וכו' ואפי"ה מייתי לה בזה הכלל דכשר כל הלילה אע"ג דמדרבנן אינו כשר לא"ח מ"מ כיון דמה"ת כשר כל הלילה תנינן לה דכשר כל הלילה תפלה נמי ליתני דכשר כל היום וכל הלילה מה"ת אע"ג דמדרבנן אינו כן עיי"ש שנדחק בישוב קושיא זו. ולענ"ד נראה לתרץ גם קושיא זו בפשיטות עפי"מ שמצינו דחלוק האי דין דזמן התפלה בלילה מיתר המצות שדינן בלילה שהרי מבואר ברמב"ם פ"ג מה' תפלה ה"ז שרשאי להקדים ולהתפלל ת"ע של לילי שבת בע"ש קודם שקה"ח וכן של מוצש"ק בשבת לפי שת"ע רשות ובכ"מ שם מבואר דלאו דוקא של שבת דה"ה בכל יום וכמשנ"ת לסמוך גל"ת משום הא דפירש"י בטעמא דסמיכת גאל"ת דעי"ז שהוא מקרב לקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקילוסין של יצי"מ ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו ולפיכך ל"ש סמיכת גאול"ת בשבת ויו"ט דהא בשבת ויו"ט אין מתפללין בהן י"ס ברכות שי"ב שאלת צרכיו והרי מובן מעתה מש"א שלאחר ק"ש צ"ל גאל ישראל כמ"ש רש"י ז"ל דהוא הודאה ושבח בעד העבר וזה יועיל לצורך התפלה דבעי רחמי שימלא בקשתו אבל בעצם התפלה שהוא מתפלל צ"ל גואל ישראל בלשון מבקש על העתיד וז"נ מאד. וממילא יובן ליישב ג"כ קושית הט"ז הנ"ל שהרי רבו הסוברים שגם ביו"ט א"צ לסמוך גאולה לתפלה וכמ"ש הש"א שם בשם הא"ז המובא בהג"א פ"ק דברכות וגם בשם הכלבו אלא שברא"ש ובמהרי"ל משמע להיפוך ע"ש ונמצא דהאי נוסחא שצ"ל במערבית ביו"ט מלך צור ישראל וגואלו בלשון הוה ועתיד יש לו מקום להני דס"ל דביו"ט א"צ לסמוך גאול"ת, אמנם לדידן אין לשנות שהרי גם בשבת אומרים גאל ישראל ונוהגים לסמוך גאול"ת וכנ"ל. עכ"פ אזדא לה חומר הקושיא מן הגמ' ודו"ק.