לפלגות ראובן חלק ז כב

נראה להוסיף עוד מעט דברים למען יתיישב עיקר קושיתו משה"ק אליבא דריב"ל למה התחיל התנא בדין ק"ש ולא בדין תפלה שהיא קודמת לק"ש לפי דברי ריב"ל וכנ"ל. ונקדים לזה דבר נחמד מס' ועה"ד בסוף חלק שני והנה מסיק שם דר"ג ור"י דפליגי אי ת"ע חובה או רשות אזלי לשיטתם במאי דפליגי במשנה הראשונה דר"ג ס"ל מצות ק"ש ש"ע עד שיעלה עמוד השחר וחכמים היינו ודאי ר' יהושע בר פלוגתי'] ס"ל עד חצות, דלר"ג ת"ע חובה ולר"י ע"כ רשות דהנה במתניתין ר"פ תפה"ש נשנה בהאי לישנא תה"ע אין לה קבע ובגמרא פריך שם בד' כ"ח ע"ב מאי א"ל קבע וכו' ומשני כמ"ד ת"ע רשות, ומפרש הגאון הנ"ל דהיינו דקשיא להש"ס למה גבי מוספין תנא תפילת מוספין כל היום וכאן נמי הו"ל למיתני תפ״ע כל הלילה. ומוכח משינוי הלשון דשאני גבי מוספין שלכתחלה עיקר הזמן איני אלא עד ז' שעות אלא בדיעבד רשאי להתפלל גם אח"ז אבל הא אמר שם בד' כ"ח ע"א שנקרא פושע לא כן גבי תה"ע שגם לכתחילה זמנה כל כלילה אמנם אי נימא דצריך לסמוך גל"ת גם בלילה ע"כ דומה גם תה"ע לתפלת מוסף כיון דע"כ צריך להקדים את התפלה קודם חצות למ"ד זמן ק"ש ש״ע עד חצות ורק ר״ג דס"ל זמן ק״ש ש"ע זמנה עד ע"ה איהו לשיטתו שפיר ס"ל ת"ע חובה ובזה נחלקו ר"י ור"ג דלשון המשנה ת"ע אין לה קבע הי' מקובל בידם כנודע מ״ש שהי' מסורת להם המשניות מאנשי כנה"ג וכבר נחלקו במשמעות דמתניתין כמה פעמים. ומתפרש לדידי' מ"ש גבי ת"ע שאין לה קבע שזמנה כל הלילה משום דשפיר מצי למיסמך גל"ת שהרי גם ק"ש זמנה כל הלילה אבל ר"י דס"ל זמן ק"ש ש"ע רק עד חצות לדידי' אא"ל מ"ש אין לה קבע שזמנה כל הלילה. אם מחויב גם בערבית לסמוך גאולה לתפלה וע"כ ס"ל דת"ע רשות וא"צ כלל סמיכות גאולה לתפלה בת"ע וכמ"ש שם ד' ד' ע"ב בתוד"ה דאמר בשם סדר רב עמרם ומיושב ג"כ מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה שתפס גם שני הדברים במ"ש אין לה קבע דזמנה כל הלילה ואינה חובה שלכאורה תמוה הוא, ולפי"ז א"ש היטב שלפי שהיא רשות וא"צ למיסמך גל"ת ממילא אין לה קבע וזמנה כל הלילה וכנ"ל והדברים נכונים מאוד וראוין למי שאמרן. פלג ד והנה מבואר בשאג"א סי' י"ד שמה"ת ודאי יוצא י"ח מצות תפלה גם בתפלת ערבית עיי"ש באורך וכן מבואר ג"כ בס' החינוך מצות תפלה, וגם ביעה"ד כתב כן בפשיטות אמנם נראה ברור דל"ש לומר כן אלא באם מתפלל ת"ע בלילה אבל אם מקדים להתפלל ת"ע ביום שלפניו אחר פלג המנחה ודאי שאינו יוצא בזה י"ח תפלה של יום המחרת מה שהוא חייב מה"ת להתפלל לפי דעת הרמב"ם דהא עדיין יום אתמול הוא וחשוב יום לכל דבר אלא שלגבי דין תפלת ערבית חשיב כלילה לצאת בה י"ח תפלתו של ערבית ומשום ה"ט דת"ע הוא רשות כמבואר שם בלשון הרמב"ם פ"ג מה' תפלה ה"ז. וז"ל ויש לו להתפלל ת"ע של לילי שבת בע"ש קודם שתשקע החמה וכן יתפלל ערבית של מ"ש בשבת לפי שת"ע רשות ואין מדקדקים בזמנה ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה ושם בכ"מ מבואר דלאו דוקא של שבת בע"ש או של מוצ"ש בשבת דה"ה בכל יום אלא שרבנו העתיק לשון הגמרא וכו' ע"ש. ומשמע מדבריו שהי' מקום לומר דדוקא בשבת איפשר להקדים ת"ע משום ה"ט דת״ע רשות ואמינא בה טעמא לפי משנ"ת דאע"ג שמצד עצם דין התפלה של ערבית שפיר רשאים להקדים משום שהיא רשות הא מ"מ מיהת צריך להמתין עד הלילה בשביל זמן הק"ש והרי צריך הוא לסמוך גאולה לתפלה גם בת"ע הא מיהת מבואר באו"ח סי' קי"א שי"א דבשבת וביו"ט א"צ לסמוך גאול"ת אי משום הסמיכות של הני קראי יענך ד' ביום צרה לקרא הקודם ד' צורי וגואלי, ושויו"ט ל"ה עת צרה אי משום הטעם לשבח שהוסיף בשאג"א סי' ט"ז עפי"ד רש"י ברכות ד' ע"ב בשם הירושלמי דצריך שיהי' האדם מקרב להקב"ה אליו ע"י קילוסין של יצי"מ ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו, ובשויו"ט שאין שואלין צרכיו א"צ לסמוך גאול"ת עיי"ש. *) כאן מצאתי כדאי לרשום מה שיש להעיר במשה"ק הט"ז באו"ח סי' ס"ו סק"ו על המנהג לומר במערבית מלך צור ישראל ונואלו כלפי מ"ש בפסחים ד' קי"ז ע"ב דבתפלה צריך לומר גואל ישראל בלשון עתיד ע"ש ובבכ"ש שם בפסחים מיישב בפשיטות עכ"י מש"ש דרבא לשיטתו אזיל דס"ל שם דבשבת ויו"ט אומר מקדש ישראל וכו' מטעם דזיל בתר עיקר אמנם אנן קיי"לן כסבי דפומבדיתא דא"צ למיזל בתר עיקר עיי"ש בדפח"ח אכן כפיה"נ מד' התוס' מגילה ד' ד' ע"א ד"ה פסק מוכח שלא כדבריו שהרי הביאו שם ראי' מהא דפסחים דכ"ד דהוי בלהבא ובדבר דהודאה הוי לשעבר ומה"ט כתבו שם שאין לומר כשם ע"ש הרי דס"ל לדינא כמ"ש רבא להלכה ולמנהגא ולענ"ד נראה ליישב קושית הט"ז הנ"ל עפי"מ שנראה להסביר בפשיטות הא דאמרינן שם בפסחים ק״ש והלל גאל ישראל דצלותא גואל ישראל מ"ט דרחמי נינהו שפירש"י שם דבק"ש היינו ברכת גאל ישראל גאולה שאחר ק"ש והלל של ע"פ וכו' שמספר ומשבח על גאולת ישראל שעברה עכ"ל והנה הבאנו כאן מ"ש השאג"א ז"ל בטעמא דמאן דס"ל שבשבת אינו צריך