לפלגות ראובן חלק ז כא

שמ"ש ולעבדו בכל לבבכם לאו מצוה היא אלא סיפור דברים וכמ"ש בכ"מ שם ריש הלכות תפלה ע"ש.) נשוב לענינינו שלפי"ד הצל"ח ז"ל יש לנו שני תירוצים למה שהתחיל בק"ש ולא בתפלה או משום דק"ש הוא קודם התפלה או משום דק"ש היא מ"ע דאורייתא. והנה הוכחנו מהא דשלהי נדה דע"כ ס"ל לר"ע דתפלה בעיקרה היא ג"כ מה"ת וכנ"ל ואזדא לה תי' זה והדר קשיא לפי"ד ריב"ל דתפלות באמצע תיקנום למה מתחיל התנא בדין ק"ש. והנה במאי דס"ל לריב"ל דתפלות באמצע תקנו ומקדימין ת"ע קודם ק"ש נתקשה בצל"ח ברכות ד' ד' ע"ב בטעמא דידי' דמה בכך דגאולה דערבית לאו גאולה מעלייתא הוא אכתי מה עילוי יש לתפלה ש"ע להקדימה לק"ש והרי ק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן ותירץ שם דע"כ דריב"ל ס"ל כרב יהודא דגם ק"ש הוא מדרבנן ולכן מקדימין תפלה משים שהוא תדיר אבל בשחר ק"ש קודם אף שתפלה תדיר מ"מ ק"ש עדיפא להקדים משום מסמך גאולה לתפלה או משים דבשחר או ק"ש או ברכה שלאחריה הוא מה"ת משום יצי"מ וא"כ דאורייתא נגד דרבנן מקדימין דאורייתא שמקרי מקודש אבל בק"ש ש"ע ס"ל לריב"ל כחכמים שאין מזכירין יצי"מ בלילות יכו' ע"ש. ודפח"ח. אמנם מצינו להגאון בשאג"א סי' כ"ב שכתב להיפוך מזה ודעתו שם שי"ל להיפוך דהיא הנותנת משום קילותה דד"ס על ד"ת זו היא תקנתו להקדים תדיר דידי' לשאינו תדיר של תורה משום דכללא דכל התדיר והמקודש דקדמי אינו אלא בשתי מצות כגון הא דאמרינן בהיו לפניו שתי תפלות וכו' והיינו דוקא ברוצה להתפלל צריך להקדים התדיר אבל באינו רוצה להתפלל עדיין הרשות בידו כיון דאכתי לא יעבור זמן התפלה ואם רוצה להתעסק בדבר הרשות קודם שיתפלל לית לן בה נמצא שאין מעלת תדיר ומקודש אלא במצוה על חבירתה אבל לא לגבי דבר הרשות וכיון דשל סופרים קלין משל תורה הו"ל נגד ד"ת כדבר הרשות הלכך אם מקדים דבר רשות לשל מצוה אין כאן זילותא לשל תורה ולית לן בה בהקדמתה ע"ש. וראה זה חדש הוא כי באמת פשיטא להו לרבותינו הגאונים ז"ל להיפוך ע' פנ"י ברכות ד' נ"א לענין קידוש היום ועיין ישוע"י או"ח סי' רע"א סק"א שכתב לענין נשים בקידוש היום שצריכות להקדים ברכת היום לברכת היין משום שלא נהגו להתפלל ערבית והוי לדידהו ברכת היום מה"ת וברכת היין אינה אלא מדרבנן והוי מקודש ותדיר ומקודש הוא בעיא דלא היפשטא ע"ש – עכ"פ פשיטא להו דד"ת הוי מקודש לגבי ד"ס וכנ"ל. וכן מצינו גם בנובי"ק או"ח סי' ל"ט שמסיק שם לדינא לברך בליל שני של חה"ס תחלה על הסוכה ואח"כ זמן משום דסוכה מדאורייתא והוי מקודש לגבי זמן ע"ש. [אמנם שאני התם שהרי הברכות גם שניהם אינם אלא דרבנן אלא שברכת הסוכה היא על מצוה דאורייתא ואין זה נוגע לענייננו. ועיין ג"כ בס' תיבת גמא להג' בעל פמ"ג ז"ל משה"ק שם בפ' וירא למה אנו מתפללין תחלה ואח"כ מלין הא תפלה היא דרבנן ומילה ד"ת ע"ש שנדחק ולדברי השאג"א ז"ל לק"מ דאדרבא היא הנותנת שלפי שנחשבת כמילי דרשות לגבי ד"ת לכן אפשר להקדים ועל ק"ש ודאי לק"מ משום שיש לחוש שמא יעבור זמנה. עכ"פ אין זה ברור וצריך למיהב טעמא אחרינא אליבא דריב"ל במה שהקדימו תפילת ערבית לק"ש, ומוסיף שם עוד להוכיח מזה דע"כ ס"ל לריב"ל כר"ג דאמר ת"ע חובה דאל"כ אנא דס"ל כר"י דת"ע רשות א"כ מה בכך דס"ל ק״ש דרבנן אכתי עכ"פ חובה היא מדרבנן ות"ע היא לגמרי רשות והו"ל להקדים ק"ש לתפלה עיי"ש. והנה לפי"ד השאג"א שהבאנו שפיר יש ליישב גם קושיא זו דאדרבה היא הנותנת שלפי שת"ע רשות היא לגמרי לכן ודאי שאפשר להקדים אותה למצות תפלה דרבנן מדין ק"ו שאם מותר להקדים מילי דרשות לפני מ"ע דאורייתא כ"ש שרשאין להקדימה למצוה דרבנן וז"פ וברור אמנם [ודרך אגב מצאתי כדאי לרשום כאן מה שיש לי להעיר על מש"כ בקו"א על ספר טו"א דפום ווארשא שנת תר"כ בשם הגאון ר"מ אויערבאך במש"כ הגאון בעל חיי אדם בס' זכרו תורת משה שכתב בקיצור ספר חרדים לדון דאף למ"ד מצות א"צ כונה מ"מ ביטל עשה ולעבדו בכל לבבכם שנאמר על כל המצות ר"ל שסובר שעכ"פ יוצא י"ח המצוה ומ"מ עבר על מצוה זו והגאון הנ"ל משיג ע"ז דא"א לומר כן דא"כ הוי מהב"ע נימא דלא יצא ולא ביטל העשה דאף בביטול מ"ע אמרינן מהב"ע דל"ה מצוה כדמוכח מגזל דהוי מהב"ע אף דעבירה כבר נעשית מ"מ במאי דאינו מקיים מצות והשיב הוי מהב"ע ע"ש, ולדידי חזי לי דלא מן השם הוא זה וטעמו דמהב"ע בגזל פירושו כפשוטו משום דכיון דלא קנה את החפץ אם אינו מחזיר אותו והוא בידו חשיב כגוזל מחדש וכמש"כ בנובי"ק יו"ד סי' פ"א לענין גזל עכו"ם אף שאין בו עשה דוהשיב ועמ"ש בנתה"מ סי' ל"ד סק"ה מש"כ דכ"ז שהגזלן משתמש עם הגזילה הוי שואל שלא מדעת דנעשה גזלן ע"ז ע"ש. ויש לדון בזה עוד וגם בעיקר החידוש שחידשו דבמ"ע בלא כונה עובר בעשה יש לדון בזה טובא ואכמ"ל במה שאינו נוגע לעניננו והרי חזינן מן הש"ס שלא הזכירו כלל האי דרשה ללמדנו מהאי קרא דולעבדו בכל לבבכם להצריך כונה בכל מצוה ובפרמ"ג באו"ח סי' ס' נסתפק שם בדבר הזה ע"ש בא"א סק"ג וקצרתי].