לפלגות ראובן חלק ז יט

לענין מאי דכתיב לפני פניו וכתיב מדמה חד להיכא דהיתה לה שעה"כ וכו' ור"ע לא ס"ל למידרש האי אותה על לפני פניו רק על דין מריקה ושטיפה דכתיב לפניו כמבואר שם בסוגיא עי"ש ודו"ק. ונמצינו למדין מכאן דר"ש ס"ל דמקרא נדרש שפיר בלפני פניו גם בשלא לפניו ור"ע לא ניחא לי' למידרש כן וכנ"ל. ועפ"י הנ"ל יש ליישב משה"ק רבותינו האחרונים ז"ל ע"ד התוס' בע"ז ד' ס"ח לר"ש דס"ל כ"ש למכות ל"ל משרת להיתר מצטרף לאיסור כיון דלדידי' א"צ צירוף ומתרצי לחלק בין כ"ש בעין ובין כ"ש ע"י תערובות דבתערובות לא ס"ל דחייב בכ"ש והקשו ע"ז מהא דשבועות כ"א דפריך הש"ס אי נימא דר"ע ס"ל כר"ש דכ"ש למכות והא תנן ר"ע אומר נזיר ששרה פתו ביין וי"ב כדי לצרף כזית חייב ואי כר"ש ס"ל ל"ל צירוף ולדברי התוס' הא גם לר"ש בעי צירוף בתערובות וכבר האריכו רבותינו בישוב קושיא זו ובספרי הששי בקונטרס הליקוטים כתבתי ג"א ע"ז תירוץ נכון בעזה"ש אמנם עפ"י דברינו יתיישב היטב בע"ה קושיא זו כמו שנאמר דהנה הגאון בטל אבני מילואים בתשובה סי' י"ג כתב בישוב הקושיא עפ"י המבואר בהאי סוגיא בטעמא דר"ע דמחייב בכזית משום דמקיש שתי' לאכילה דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל והא התם איירי קרא באכילת ענבים בעין בלא תערובות דבזה הא יתחייב בכ"ש אי ס"ל כר"ש, וכיון דמקיש משרת ששרה פתו ביין לענבים בעין צריך הי' לחייב גם בכה"ג בכ"ש מפני ההיקש לאכילת ענבים בעין ושפיר פריך הש"ס דע"כ מוכח מזה דר"ע לא ס"ל כר"ש. ומסיק שם דר"ש שפיר מצי סבר דאכילת ענבים בעין ל"ב כזית ומשרת דאתי להיתר מצטרף לאיסור היינו לנזיר ששרה פתו ביין ויצטרף לרביעית משום דע"י תערובות בעי שיעורא וס"ל כת"ק דר"ע דלא יליף שתי' מאכילה ושיעור שתי' ברביעית עכ"ד ודפח"ח. פלג ב' אמנם יש לדון בדברי הא"מ הנ"ל הא היקשא היא מדה בתורה ובהרבה מקומות דנין חיובי מיתה ע"י היקש כמו ויצאה והיתה וכה"ג והאיך נימא דר"ש לא ס"ל האי היקשא דקרא גבי נזיר וכפי המבואר בתוס' הלא כולהו הני תנאי דרשי היקשא דהאי קרא אלא שהת"ק מקיש אכילה לשתי' בשיעור רביעית ור"ע מקיש להיפוך שיעור שתי' לאכילה בכזית והאיך נימא דר"ש ס"ל אכילה בכ"ש כשיטתו בכל מקום ושעור השתי' יצריך דוקא רביעית וכי לית לי' כלל האי היקשא ובסוגיא דשבועות כ"א הנ"ל לכאורה משמע דפשיטא להו לסתמא דתלמודא דלר"ש דס"ל כ"ש למכות דין הוא שיתחייב בשרה פתו ביין גם בכ"ש ול"ב צירוף כמד"א אליבא דר"ע ואי כר"ש ס"ל ל"ל צירוף ומשמע דלר"ש אה"נ דל"ב צירוף וחייב גם בכל שהוא. אשר ע"כ נראה לומר בישוב הדברים עפ"י מה שנתבאר לנו מן הסוגיא דמנחות ד' צ"ג דר"ש ס"ל מקרא נדרש לפני פניו ור"ע פליג ע"ז ואשר ע"כ י"ל דרק לר"ע לפי שיטתו שפיר פריך הש"ס אי ס"ל כר"ש דכ"ש למכות ל"ל צירוף והוי ס"ד שיתחייב גם בשרה פתו ביין בכ"ש. אבל לא לר"ש לפי שיטתו וה"ט דהא בהאי קרא כתוב תחלה חומץ יין ושכר לא ישתה דע"ז ודאי מתחייב גם בכ"ש לפי שיטת ר״ש דס"ל כ"ש למכות וכן גם סיפא דקרא וענבים לא יאכל הא ודאי דחייב גם בכ"ש ואיך נימא דעל משרת לא יתחייב על כל שהוא הא ודאי איתקש שתי' לאכילה ועל אכילה הא חייב כ"ש, ושפיר מוכיח הש"ס דר"ע לא ס"ל כר"ש. אמנם הוכחה זו ל"ש רק אליבא דר"ע אי נימא דס"ל כר"ש בהאי דינא דכ"ש למכות אבל לר"ש לשיטתו שפיר יתפרש האי קרא גם אם נאמר דבשרה פתו ביין בעי צירוף, גם אם נימא דס"ל האי היקשא דשתי' כאכילה, ונקיש רישא דקרא חומץ יין דשותה חומץ בעין בלא תערובות ודאי מקיש לשיעור אכילה דכתיב בסיפא דקרא ואיתקש שיעור אכילה בעין לשיעור שתי' בעין בלא תערובות דחייב בכ"ש דהא איהו ס"ל מקרא נדרש לפני פניו, אבל משר יין דמיירי בתערובות א"ח רק ברביעית או בשיעור כזית [עיין או"ח סי' ק"צ וסי' ר"י במפרשים שם וברא"ש ברכות פ' שלשה שאכלו דפליגי בדין שיעור השתי' לדידן. וקצרתי] וידוקדק היטב מאי דכתיב. ב"פ לא ישתה בהאי קרא ולא כללם יחד למיכתב חומץ יין ושכר ומשרת ענבים לא ישתה ול"ל למיכתב תרתי זימני לא ישתה ולהנ"ל א"ש דחומץ יין דמיירי בשותה יין בעין שיעורו כשיעור אכילה בכ"ש לפי שיטת ר"ש ואיתקוש סיפא דקרא דכתיב לא יאכל גבי ענבים בעין לשתי' דכתיב לפני פניו אבל משרת ענבים דאיירי בתערובות בזה כתוב לא ישתה יתירה ללמדנו שדינו חלוק משיעור אכילת ושתיית איסורא בעינו ובזה בעינן שיעור שלם של כזית או רביעית לכל חד כדאית ליה אבל ז"א אלא לר"ש לשיטתו דס"ל מקרא נדרש לפני פניו. אבל לפי שיטת ר"ע דפליג ע"ז וס"ל דלא דרשינן מקרא ללפני פניו ע"כ לומר דאם הוי ס"ל כ"ש למכות ופירוש לא יאכל גבי ענבים ע"כ הוא לפרש השיעור בכ"ש. לדידי' ודאי גם גבי משרת דכתיב לעיל מיני' צריך לפרש השיעור בכ"ש דהא איתקש לאכילה דכתיב בתרי' ולדידי' שפיר פריך הש"ס אי ס"ל כר"ש בהאי דינא דכ"ש למכות ל"ל צירוף אבל לפי האמת דר"ע לא ס"ל כ"ש למכות ובעי כזית באכילה שפיר מקיש שתי' לאכילה דבעינן בתרווייהו כזית דוקא. ומאי דלא כייל לי' בלא ישתה קמא הוא משום דקרא אתא לחייב אותו מלקות גם ע"ז כמ"ש שם בעמו"א בשם הירושלמי הנ"ל. ודו"ק. והנה בהא דדריש ר"ע אותם פרט לתרומה פריך שם הש"ס בזבחים צ"ג ותרומה ל"ב שטיפה