לפלגות ראובן חלק ז יח

בע"ה. חילוקא דרבנן לסיום הש"ס י"ד אלול שנת תש"ג פלג א' הנה בעמו"א סי' קי"ח מקיים הגירסא חצי לוג שמן לתודה ורביעית יין לנזיר וכו' [ובאמת שגם בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה ריש ברכות מביא כן בחשבון הלמ"מ הא דרביעית יין לנזיר ע"ש]. וכמש"כ ג"כ בתוספתא שמובא בתוס' עירובין ד' ד. ע"א ד"ה גפן. שראב"ע פליג על ר"ע בזה וס"ל דא"ח עד שישתה רביעית יין ע"ש. וממתיק שם בעמו"א להסביר דה"ט מאי דס"ל לר"ע להקיש שתי' לאכילה לשיעור כזית משום דאזיל לשיטתו דס"ל טע"כ דאורייתא ויליף לה מגיעולי נכרים ומוקי לי' משרת להיתר מצטרף לאיסור וחידוש הוא גבי נזיר משא"כ בכה"ת חוץ מקדשים ולהכי אתא קרא יתירא וכתיב לא ישתה ב' פעמים כדי לחייב אותם מלקות ע"ז בפ"ע וכמ"ש בירושלמי פ״ו ה"א דנזיר וכיון דלא אייתר לי' קרא שפיר מנקט לחומרא ומקיש לי' שיעור שתי' לשיעור אכילה דבתרי' כתיב וחייב בכזית ות"ק פליג וס"ל להיפוך דמקשינן שיעור אכילה לשתי' משום דכתיב ב"פ לא ישתה ומדלא כללינהו יחד דריש קרא יתירא לשיעור אכילה כשיעור שתי' וכמ"ש בתוס' ריש עירובין ד' ד' ע"ב משום דבאמת אין לנו לפי שיטת ת"ק שום חידוש בהאי משרת כיון דלא מחייב לדידהו אלא בשתה רביעית יין בלועה בפרס פת והלא גם בכה"ת כולה חייבין אכזית טעמו וממשו בכא"פ ואייתר לן קרא לדרשה זו דמקשינן שיעור אכילה לשתי' ע"ש. ולי נראה להוסיף עוד דברים בביאור האי פלוגתא דר"ע ורבנן בנזיר הנ"ל עפי"מ שכתבתי בספרי החמישי שלהי ס' קדשים פ"ה בהג"ה במש"כ הרמב"ן במלחמות ביבמות פ' הערל דמצינו בתורה פסוקים דקאי על לפני פניו ולא על שלפניו וראייתו שם ממ"ש בפרשה ראה ואף לאמתך תעשה כן דע"כ קאי על הענק תענק דכתיב לפני פניו ולא ארליעה שלפניו דל"ש באמה העברי' ע"ש שהעירותי ע"ז מד' הירושלמי פ"ק דקידושין דגם בהאי קרא י"ל דקאי על שלפניו ולפ"פ, והיינו במש"ש תחלה והי' לך עבד עולם דפירושו הוא עולמו של אדון ודריש לי' כן גם באמה העברי' שהיא יוצאת במיתת האדון וא"ע את הבן. והגאון מלבי"ם ז"ל מביא כן בשם הירושלמי אמנם הלא מפורש כן גם בתלמוד בקידושין י"ז ע"ב וגם בשם האי תנא בר פדא שנזכר שם בירושלמי ע"ש. ומבואר דלפי"ז אינו מוכרח לכלל מונח שיש לדרוש דרשה דקראי דקיימי על לפני פניו ולא על לפניו וכמ"ש בתוס' קידושין ד' ל"ה ע"ב סד"ה וכי דחשיב זה לסירוס במקרא לומר דעם קדוש קאי אגדידה שלפני פניו ולא אקרחה שלפניו ע"ש. (וע' מעילה ח' ע"ב והנשאר כדתניא דר"י שאם נשאר ומאי חטאת היא ארישא דהיינו דרק ארישא דקרא ולא אסיפא והיינו נמי דכתי' אלפני פניו ולא אשלפניו ודו"ק] ועי' טו"א ר"ה ד' ט' סד"ה פחות מ״ש בדרשה דשה תמים בן שנה יהיה דהאי יהיה דרשינן לי' אתמים דלפ"פ ולא אבן שנה דלפניו דסמיך לי' ע"ש.] ולהאי תנא דתני שם בין עברי' בין עברי א"ע לא את הבן ולא את הבת וכו' לדידי' ע"כ לומר דמקרא נדרש רק לפני פניו ולא לפניו דהא אא"ל דמקשינן אמה העברי' לנרצע דא"ע את הבן אחר שלא מצינו כלל מי שיעבוד אח הבן וכמש"ש בירושלמי שם סוף ה"ב בזה"ל מ"ט ואף לאמתך תעשה כן וכתיב והי' לך עבד עולם הקיש אמה העברי' לנרצע וכו' ואתיא דב"פ כהדין תניא דתני ע"ע וכו' אית תניא תני בין עברי' בין עברי א"ע לא את הבן ולא את הבת מה מקיים הדין תני' ואף לאמתך תעשה כן פתר לה בהענק וכו' ע"ש בק"ע דהייני דמקשה בירושלמי דלהאי תנא דס"ל דאף העבד א"ע את הבן ל"ל קרא אף לאמתך ת"כ וע"כ מוקי לי' על הענקה, ומפורש דלהאי מ"ד דס"ל דעבד עברי עובד את הבן לדיד' מתפרש היקישא דהאי קרא דאיתקש א"ע לנרצע דיוצאה במיתת רבה וממילא מתפרש הקרא על שלפניו ואין לנו הוכחה לפרשו על לפני פניו בלחוד. ועפי"ז נראה לבאר ג"כ הא דאמרינן בזבחים צ"ג ע"א לענין מריקה ושטיפה דקדשים דס"ל לר"ע שם לחלק בין אם היתה לה שעת הכושר ללא היתה לה שעה"כ לענין דין הכיבוס ודריש אותה פרט לתרומה דא"צ מריקה ושטיפה ור"ש דס"ל שם דאחד זה ואחד זה אין דמה טעון כיבוס דריש האי אותה למעוטי דגם בשהיתה לה שעה"כ ונפסלה אין דמה טעון כיבוס עיי"ש. ועפ"י הנ"ל יתפרש דבריהם דבהכי הא דפליגי דר"ע ס"ל דל״א מקרא נדרש לפני פניו ולא לפניו שהרי מקרא כתוב בתור כך ראשון תחלה נאמר שם כל אשר יגט בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד וגו' ואחריו כתוב המקרא השני וכלי חרש וגו' ומורק ושוטף במים ובכתוב השלישי כתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה וגו'. וניחא ליה לר"ש למדרש האי מיעוטא דאותה