לפלגות ראובן חלק ז טז

מה״ת וממילא נעשה נותר וחמץ בבת אחת וז"א במחכתה"ד דמה שנאסר משום איסור חמץ לא משוי לי' נותר בערה"פ וכמו שכתבתי שם וז"פ וברור בע"ה. עוד שם בדף הנ"ל מה שהקשיתי בריש ב"ק יש להוסיף עוד ע"ז דמש"כ הש"ך בחו"מ סי' ס"ו ס"ק קכ"ו דמאי דאמרינן דשמירה בבעלים פטור גם על פשיעה משום דכיון דבעליו עמו ל"ה, שומר כלל ע"ש ובעמו"א חו"מ סי' ק' משיג ע"ז דלא דרשינן טעמא דקרא אלא שהתורה פטרתו ע"ש לענ"ד ג"ז מתלא תלי בהאי פלוגתא דהני אמוראי בירושלמי פ"ה משבועות הנ"ל דלמ"ד דחייב שבועה ע"כ דיש לו דין שומר ולאידך ודאי די"ל כמ"ש הש"ך ז"ל ומרווחנא ליישב עפי"ז גם משה"ק בגליון מהרש"א ביו"ד סי' ס"א על הש"ך ס"ק י"ג שהספק הוא אם לוים חייבים ובגוף הענין אין ספק ומצי הכהן להחזיק את המתנות ע״ש שהקשה ע"ז ממ"ש הש"ך בחו"מ סי' שמ"ו סי"א וגם שם הספק מבחוץ אם נקרא בבעלים בנשאל אחד מן השותפין ולמה הניח הש"ך בקושיא ולפי"ז לק"מ דגם שם הוי ספק אם יש לו דין שומר ודו"ק. עוד שם בדף הנ"ל ע"ב סד"ה אמנם יש להוסיף כאן מ"ש כה"ג בנתה"מ סי' כ"ח סק"ב במ"ש לתרץ בענין תפיסה עפימ"ש בש"ך בחו"מ סי' כ"ה סק"ב דה"ט דמהני משום דעביד אינש דינא לנפשי' וכיון דהב"ד א"י לדון כן לכן גם הוא אינו רשאי לתפוס בענין קלב"ם ע"ש. בדף מ"ז ע"ב במש"כ שהשבת לא מיקרי מקרא קודש יתפרש לפי"ז מה דאמרינן בקידוש היום כי הוא יום תחלה למקראי קודש שהכונה היא שיום השבת הוא נאמר בתחלה בפרשה המועדות המכונות מקראי קודש אבל השבת עצמו אינו נקרא בשם מקרא קודש וכמובן. שם בד' מ"ח ע"ב ד"ה ואמינא מה שהובא שם בשם האבני מילואים הוא נמצא ג"כ בקצוה"ח סי' רס"ב ס"ק א' ע"ש. בדף ל"ח ע"ב במ"ש ליישב מה שקשיא לי שם בשבועות ד' ה' במ"ש גבי תורה והיא נעלמה מעכ"ח. נראה שיש להוסיף עוד ע"ז וליישב עפי"ז משה"ק בתוס' לקמן שם בשבועות דף י"ד ע"ב ד"ה ונעלם ממנו מקום מקדש מהו ויש תימה אמאי ל"ח בכך ונעלם, מכלל דידע כמו ונעלמה דגבי תורה ויש לומר דבאמת לא דמי לידיעת התורה שהרי למדו אתו תחלה וכנ"ל. שם בד' ל"ט ע"א במש"כ לפרש הא דאמרינן ותערב לפניך עתירתינו כעולה וכקרבן במוסף של יו"ט הנה מתפרש מ"ש כעולה על עיקר הקרבן הבא תחלה ומש"א אח"ז וכקרבן הכונה על כל הני שמקריבין אחריו כמו המנחה. והנסכים וגם השציר הבא לכפר ומש"ש בטעמא שלא תקנו לאומרו גם בר״ה וחוה״מ משום שי״ב ביטול מלאכה, הנה מובן שבהצטרף כל ימי הר"ח והחוה"מ נמצאים ביחד כמו שלשים יום מדי שנה בשנה וכדאי להתחשב בזה. בדף נ"ה ע"א במש"ש בזבחים ד' נ"ו מנין לדם שנפסל בשקה"ח וכו' הנה כבר נזכר זה לעיל בדף י"ב בהג"ה ואיכפל בשגגה אשר ע"כ אמרתי להוסיף עוד ע"ז מה שנראה לבאר ד' התוס' מנחות ק' ע"א הנ"ל שם לדחות זה ממש"ש אח"כ שאי אפשר לומר כן דרבא פריך ולקמצי' ביממא דז"א אלא לגבי קמיצה בלילה אבל לא לענין נמלקה בלילה וכ"ש אם נשחטה, בלילה דזה נתמעט מקרא דביום זבחכם ושם בזבחים נ"ו למד על דם שנפסל בשקה"ח מקרא דביום הקריבו את זבחו ביום שאתה זובח אתה מקריב ובזה ודאי הדין נותן שישרף מיד ואולי גם גבי מליקה בלילה יתקיים כן וכמ"ש בחולין כ' ע"ב מליקתה זו היא שחיטתה עכ"פ בשחיטה ודאי י"ל כן וע' תוס' מנחות כ' ע"ב דנפ"ל שפיר תחילת שקיעה מביום הקריבו דאם אינו ענין לסוף שקיעה דנפק מביום צותו תנהו ענין לתחילת שקיעה וי"ל ג"כ כן גם בהאי קרא דביום זבחכם דבא להוסיף הפסול דהא גם שחיטה ביום אפשר ללמוד מקרא דביום צותו [אמנם עתוס' ריש מנחות ד'. ב'. ע"א סד"ה כל שכתבו דעל שחיטה בעינן קרא מיוחד משום דשחיטה לאו עבודה היא ע"ש] אמנם י"ל נמי דבא להוסיף הפסול ומה"ט ישרף מיד, ועיין לעיל מנחות ג'. ע"ב, אלא שני ל״ל עיבור צורה מעיקרא לאיבוד קא אתי וברש"י שם ולשרפי' לאלתר ובזבחים ד' קי"א ע"ב מדייק רש"י ז"ל דשחיטה יליף מביום זבחכם ע"ש אמנם בירושלמי מגילה שם יליף גם שחיטה מהאי קרא דביום צותו ע״ש ועיין מה שכתבתי לקמן בזבחים ד' קי"א, ע' מנחות מ"ו, ב'. מאי תעובר צרתן נמי דקתני צורת הקרבתן ופירש"י שם עד תמיד שבין הערבים ובתוס' שם ד"ה צורת פירשו שם עד הלילה בקרבן ציבור אבל בקרבן יחיד ודאי ס"ל כרש"י שפירושו שאז ודאי מותר לשרפו תיכף ודו"ק: שם בד' ס"ד ע"א לענין מאי דקחשיב בגדה ד' כ"ו מה שיש בעוביין טפח יש להוסיף מה שיתורץ עפי"ז גם מה שילה"ק למה ל"ח עובי פרוכת כמ"ש בתמיד כ"ט. ב'. ע"ש ומאי דל"ח ג"כ פגימת המזבח בסידא ע' חולין י"ח ע"א לבד מה שי"ל דבקדשים לא מיירי י״ל ג"כ דבפלוגתא לא מיירי כמש"ש דפליגי בזה ע"ש ודו"ק: שם בחולין ד' ק"ב ע"ב פירש"י בד"ה טמאה, בסה"ד הלכך אלאו דנבלה לא מיחייב עד דאיכא כזית וכו' וכן פירש"י להלן שם בד"ה קלניתא עוף טמא ונהי דליכא איסור נבלה בפחות מכזית וכו' משמע דבכזית עובר משום נבלה גם בעוף טמא וקשיא טובא דזה סותר למש״כ רש"י ז"ל לעיל ר' ק' ע"ב בד"ה ה"ג יכול תהיו נבלה עוף טמא במשמע ת"ל וכו' אלמא ס"ל לא אתיא