לפלגות ראובן חלק ז יד

וי"ח מ"ש בזה אמנם מבואר בספרא פ' אחרי אות פ"ד דר"ה ויוה"כ מקרי יום טוב אבל לא בשם רגל נקראים ע"ש. בנתה"מ סי' א' ס"ק ג' נתקשה במש"ש ברמ"א סעיף ד' דעדים שהעידו עדות שקר וכו' מחייבין אותם לשלם והקשה הא בני מלקות נינהו ומלקות פוטר מתשלומין ע"ש מה שנדחק ליישב ולפלא שלא הזכיר ליישב עפימ"ש הש"ך בחו"מ להלן סי' של"ח דהשתא בזה"ז דינן כחייבי מלקות שוגגין דחייבין ממון ע"ש. בחולין צ"ח ע"ב תוד"ה לאו וא"ת ומאי קושיא דילמא היינו דוקא לענין שאין מבטלין איסור לכתחילה והכא שרי וכו' ע' ר"ן מש"כ לתרץ זאת בשם התוס' דהא ל"ה היתר הבא מכלל איסור משום דכל איסורי תורה מותר לבטל מה"ת ובזרוע בשלה חידוש הוא שמצוה לבטלו לכתחלה ע"ש, וע' אבני מלואים בשו"ת סי' י"ח משה"ק שם בהג"ה עמ"ש בא"מ שם דבקדשים מיהת אסור לבטל מה"ת משום עשה דמשמרת תרומתי דנחשב כמאבד תרומה בידים א"כ הדר קשיא נימא דעיקר החידוש הוא עצם הביטול מה שמותר לבטל לכתחילה, ומגלי' ללמוד מכאן דיני ביטול לכל איסורי תורה ע"ש שנשאר בצ"ע. ונעים לי להזכיר כאן מה שתירצתי קושיא זו בטו״ט בשעה שדרשתי בש"ת העבר כאשר הגדתי דבר הלכה בסוגיא דמאכילין אותו הקל הקל וישבתי עיקר קושית רבותינו הנ"ל עפי"ד הר"ן בגטין פ' המגרש המובאים בנתה"מ סי' רמ"א סק"ה שמתרץ עפי"ז משה"ק על שיטת הרא"ש ז"ל דס"ל בכל מתנה ע"מ להחזיר דצריך להחזיר לו בקנין גמור האיך יתיישב מ"ש בב"ב קל"ז שור זה נתון לך במתנה ע"מ להחזיר ה"ז מוקדש ומוחזר ע"ש מש"כ שכיון שהקדישו ואין אדם יכול להקדיש יותר ממה שיש לו בו הרי הקדישו ג"כ בע"מ להחזיר דהיינו שיהי' שלו רק בשעה שיחזירו ויקנה לו ואח"כ יהי' ג"כ הקדש וגם קודם החזרה רק שבשעת החזרה לא יהי' הקדש וכמ"ש הר"ן כה"ג גבי ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני כיון שא"א להגט להתבטל אלא מחמת חלות הנישואין וכו' ה״ה כאילו אמר לה ה"א מותרת לכ"א אלא שאם תינשא לפלוני הרי את אשתי עד שעת הנישואין ומשעת נישואין ואילך אלא שבשעת נישואין אי את אשתי וכו' ע"ש וכאן נמי ודאי שי"ל כן כיון שהתורה צותה לבשל את הזרוע עם האיל נחשב כאילו נפקע קדושת הזרוע לרגע זו שמניחה אל הדוד. אף שהיא קדושה קודם ותהי' קדושה גם אח"ז אלא שברגע זו שמניחה בתוך הדוד נחשבת כמו חולין ורשאים להניחה ביחד עם האיל ונמצא דעל עצם דין הנחתה אין כאן שום קושיא כלל וכמובן והדברים נכונים הע"ה ודו"ק. שם בחולין ד' צ"ט ע"א והתנן למה אמרו וכו' להחמיר מין ומיגו להקל ולהחמיר מין ושאינו מינו עיין בהגהת מהרש"ש מה שהביא בשם הרמב"ם והרע"כ דס"ל גבי תערובת תרומה מבשא"מ דאם אין שם כהן לטעום בעינן ק"א ולא סגי בששים שלא כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' שכ"ג ע"ש ולענ"ד יתיישב ג"כ עפי"ז משה"ק מרן הגרעק"א ז"ל ע"ד התוס' ב"מ ד' נ"ג ע"א ד"ה ועולה במס"ש דהא דבעינן בתרומה ק"א אסמכתא בעלמא הוא דמה"ת בטל ברוב ביבש ובלח בם, כשאר איסורין וכו' והקשה שם בגהש"ס הא במב"מ גם בלח בטל מה"ת ברוב ואם במין בשאינו מינו גם מדרבנן בטל בס' וכו' ונדחק שם בזה אבל לפימ"ש בשיטת הרמב"ם הנ"ל י"ל דגם התוס' דב"מ הנ"ל קיימי ג"כ בשיטה זו להצריך בתערובות תרומה מבשא"מ ק"א מדרבנן ולא סגי בס', ורק מה"ת סגי בס' משום דלא יהיב טעמא ביתר מששים אבל מדרבנן אה"נ דבעינן ק"א וכשיטת הרמב"ם והרע"ב הנ"ל. וראיתי אני בפרמ"ג מש"כ בפתיחה לה' תערובות בשער התערובות בהחלק השני בביאור לח בלח וז"ל והנה ראיתי בקרית מפר וכו' ומב"מ בטיל מה"ת ברובא ושיעור ס' מדרבנן ובתוס' פ' הזהב נ"ג משמע דנ"ט בלח בפחות מס' הוה דאוריתא ע"כ ועיינתי שם בתוס' וכו' הנה משמע ודאי אף במינו בלח מה"ת בעינן ששים דאי בא"מ אף מדרבנן די בתרומה וערלה וכ"ה ס' וכו' ונתקשה שם הרבה ע"ז ומביא ג"כ מפלוגתת ר"י ורבנן שר"י מביא מדם הפר מרובה מדם השעיר והתם ודאי ליכא ס' בדם הפר וכו', ע"ש. ודבריהם תמוהים ואין ספק שכונת התוס' שם בב"מ נ"ג הנ"ל הוא דוקא על מבשא"מ וכמו שמצינו להרמב"ם דבאמת ס"ל כן להלכה וכמשנ"ת בע"ה, ומה שהעיר שם עוד בגהש"ס ב"מ נ"ג הנ"ל ממ"ש רש"י במנחות ע"ז ד"ה מדמע כשאר תרומה שיהא צריך להעלותה בק"א דגבי דימוע לא אשכחן מיעוט בקרא דכונתו ודאי שמזה משמע דק"א בעינן מה"ת לביטול תרומה, א"א לומר כן דפשיטא טובא דגם רש"י ז"ל ס״ל דמה"ת חד בתרי בטל גם בתרומה וכמ"ש להדיא בנדה ד' מ"ז ע"א ד"ה חייבת בחלה דדימוע דרבנן הוא דמדאורייתא חד בתרי בטיל וכו' וע"ש בתוס' ד"ה אתי ע"ש וקצרתי. וע"כ לומר דכונת רש"י במנחות שם הוא רק על עצם דין הדימוש חד בתרי מה"ת ומדרבנן עוד יותר ונשאר בתיקו משום דלא אשכחן מיעוט בקרא למעט תרומת לחמי תודה מלצם דין דימוע אי שייכא בהו וכנ"ל. ומכאן תמה אני עמ"ש בח"ס יו"ד סי' שי"ט לפלפל במ"ש בשאילת יעב"ץ לענין חרה שחורה למקומה שה"ג בעל כנ"י הורה להפריש ממק"א והוא ז"ל השיג עליו ממ"ש בירושלמי רפ״ד דדמאי דחד מ"ד ס״ל בכה"ג דהדדה לטיבל' ומפריש