עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryלפלגות ראובן חלק ז

לפלגות ראובן חלק ז יג

Li-felagot Reuven part 7 13 · לפלגות ראובן חלק ז · free full Hebrew text

Open in the reader →

היינו לפי"מ דקייל"ן דבדרבנן יש ברירה כיון דמה"ת בטל ברוב הו"ל דרבנן ע"ש. לענ"ד יש לדון טובא בזה. וע' מ״ש הר"ן בנדרים ד' מ"ה ע"ב דפשיטא לי' לר"ת להוכיח משם דקייל"ן י"ב גם בדאורייתא ולפי"ד הגרעק"א ז"ל יש לתמוה על ר"ת ז"ל הא התם מה"ת בטל ואין כאן אלא איסור דרבנן וע"כ לומר דפשיטא להו לרבותינו ז"ל דע"כ תנא דמתניתן שם לאו דוקא נקט המספר עשרה ובודאי דכן הוא הדין גם באם זה נטל ב' סלאים ושכנגדו נטל טלה וכלב דל"ש בי' דין ביטול ואשר ע"כ נתקשו האחרונים ז"ל על הרמב"ם שהזכיר תי' הש"ס כגון דטפי וכו' עם דס"ל דא"ב בדאורייתא והיינו משום דגם הרמב"ם לא אתי עלה מדין ביטול מדסתם ולא ביאר האיך הדין בשזה נטל רק ב' טלאים וכנ"ל, ושוב ראיתי שגם במקו"ח ה"פ סי' תמ"ח סק"א כתב ג"כ כמ"ש מרן הגרעק"א ז"ל כאן ליישב משום דין הביטול ולענ"ד יש לתמוה ע"ז וע' כה"ג בשאג"א סי' ל"א בסופו שתמה כעין זה עמ"ש התוס' בפסחים ד' פ"ט ע"א דיה ה"מ דלאו דוקא נקט חמשה והטעם הוא משום דא"ר לבילה עיי"ש ודבריו מוכרחים לענ"ד מגמ' מפורשת להלן שם בפסחים ד' צ"א ע"א גבי מפקח את הגל דפטור מפסח שני מן הספק אף שהוא יחיד ע"ש, ודו"ק. ובמספר חמשה ודאי מצינו שכ"ה אורחי' דהש"ס בכל דוכתי כמ"ש בתוס' בכורות ד' מ"ח ע"א ד"ה דאמר ע"ש וד' הש"א ז"ל שרירין וקימין. בש"ך יו"ד סי' פ"ו סקי"א כתב דאם שחט תרנגולת והוי ספק בשחיטה ומצא בה ביצים גמורות הביצים מותרות משום דביצה נבלה מדרבנן וספיקו להקל ע"ש. ובס' מנ"י כלל וסי' ע״א משיג על הש"ך משום דאיתחזק איסורא בהתרנגולת דיש לה חזקת אינה זבוחה ממילא גם על הביצה איתחזיק האיסור הזה, ע"ש. ובחי' הגרעק"א יו"ד סי' כ"ה מחזק דברי המנ"י הנ"ל משום הא דקייל"ן כמ"ד בכתובות י"ג דמאן דמכשיר בה מכשיר גם בבתה משום דחזקת האם מועיל לבתה, וגם למ"ד דפוסל בבתה היינו משום חומרת מעלת יוחסין כמ"ש התוס' שם ד' כ"ו ע"ש ויש להעיר על דבריו ממ"ש הריב"ש סי' רכ"ט וסי' רל"א בשם ר״מ הארוך דאדרבא לר"א הא ס"ל להדיא דחזקת האם א"מ להבת ואף לר"י דפליג עליו וס"ל דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה י"ל דגם איהו ס"ל דאין חזקתה מועיל להבת ורק דס"ל דמאן דמכשיר מכשיר גם בלא חזקה ע"ש ועיין ג"כ בנוב"י מ"ק יו"ד סי' מ"ו וקצרתי. ואף גם זאת נראה די"ל בזה עפי"ד הה"מ פי"ח מה' אי"ב בשיטת הרמב"ם דאין הבת כשרה אלא לקהל אבל לא לכהונה וע' ש״ש ש"ב פי"ה בביאור הדברים משום דרק לקהל כשרה לפי שגם בלא עדותה כשרה מה"ת משום דספק ממזר מותר ע"ש וע' עוד ש״ש סוף ש"ג ספי"ח מש"ש שלא כהמנח"י הנ"ל, וע' פנ"י כתובות כ"ו ובקדושין ס"ו תוד"ה מאי חזית מש"ש עוד טעמא אחרינא דמאן דממשיר נמי לבתה ח"ש משום דברי של אמה ומענתה מהני גם לבתה כמו שמהני לעצמה ע"ש ויש להאריך הרבה וכאן לקצר אני צריך. סס"י ע"ט בט"ז סק״ה מביא בשם מהרר"פ צ"ע אם נדרסה האם ועוד הולד בתוכה אם יזיק טיפת הדריסה לולד ע"ש ולפלא שלא הביאו ראי' להתיר מהסוגיא דזבחים ע"ד ע"ב דמוקי שם התערובות בולד טריפה ואליבא רר״א ולמה לא מוקי גם אליבא דרבנן וכה"ג דלא מינכר ומוכח דבכה"ג לא מיתסר וכמובן, ועיין בפנ"י כתובות מה"כ בס"פ המדיר בענין ספק דרוסה דהוי חזקה מבוררת משום דודאי לא נדרסה קודם שנולד ומשמע דפשיטא לי' שדרוסת האם אינו מזיק להולד ואולי י"ל דגם הוא ז"ל הוכיח כן מהאי סוגיא דזבחים הנ"ל. ראיתי אני בס' תיבת גמא לבעל פרמ"ג ז"ל מה שנתקשה ליישב שם בפ' וירא למה אנו מתפללין תחלה ואח"כ מלין הא תפלה אינו אלא מדרבנן ומילה ד"ת ע"ש שנדחק. ולק"מ לפימ"ש בשאג"א סי' כ"ב דהיא הנותנת משום קילותא דד"ס גגד ד"ת תשובה כדבר הרשות לעומת ד"ת ואם רוצה להתעסק בדבר הרשות ודאי שרשאי אין כאן זילותא לשל תורה ע"ש, ולענין ק"ש שמקדימין ודאי לא קשיא משום שיש לחוש שמא יעבור זמנה ע"ש ועיין פנ"י ברכות נ"א משה"ק האיך מקדימין ברכת לקה"י והא קה"י דאורייתא ויש להקדים דאורייתא לדרבנן ועיין ג"כ בהגהת מצפה איתן מ"ש בברכות נ"א גם בשם הישוע"י מה שנתקשה האיך מוציאין את הנשים בקה"י ע"ש ולא הביאו מש"כ השאג"א דמילי דרבנן שפיר אפשר להקדים לדאורייתא משום דנחשב כמילי דרשות לגבי ד"ת ומילי דמסתברי נינהו. ונוגע לדינא בכמה ענינים עיין נובי"ק או"ח סי' ל״ט שמכריע לברך בליל יו"ט שני של גליות בחה"ס תחלה על הסוכה ואח"כ זמן משום דסוכה הוא דאורייתא והוי מקודש לגבי זמן ולדברי השאג"א ז"ל נהפוך הוא וכמובן. ע' שאג"א ז"ל מ"ש בסי' ע?' וע"א להסתפק בכמה מלאכות האסורות בשבת אם גם ביוה"כ אסורות או יש חילוק ביניהן ומאריך לברר דגם בהוצאה והבערה שוה יוה"כ כשבת ע"ש שמסתפק עוד לענין מחמר ושביתת עבד ובהמה ולפלא שלא הביא מ"ש הרמב"ן ז"ל עה"ת פ' בהר על הפסוק ביום הכפורים תעבירו שופר שיום הכפורים כשבת לכל מלאכה בין להוצאה ובין לכל המלאכות ע"ש. ושם בסי' ס"ז מסתפק אם ר"ה ויוה"כ בכלל מועדים הם ומסיק דהוי בכלל מועדים אבל לא בכלל רגלים, ע״ש ועיין ג"כ צל״ח ביצה י״ז