לפלגות ראובן חלק ז יא

שהם חיים הא שייך לו כל נכסי אשתו ועדיף מקונה לששים שנה שא"י ביובל כמ"ש בב"מ ד' ע"ט ע"ש. ומש"כ להלן שם דמשום קנין פירות של הבעל הו"ל ראוי גם לפי דברי' אין להבין דהא עיקר הקנין שלו בחיי אשתו אינו אלא מתק"ח ומה זה ענין לעכב את הירושה דירית לה מן התורה דבזה אמרינן שהניחוהו רבנן להיות יורש כמ"ש בתוס' שם ד"ה גבי ע"ש. שם בריש סי' קפ"ט סק"א במ"ש הטור אבל אם הי' לו פקדון בידו וכיון לקנות בסכום ידוע שא"ל ליתן למפקיד לא קנה והקשה ע"ז דכיון דחצירו קונה לו והוא ברשותו אמאי ל"ק ע"ש מה שהאריך להסתייע לזה מכמה מקומות ויש להעיר ג"כ ע"ז ממ"ש רש"י ז"ל בב"מ ד' צ"ח ע"ב ד״ה מי אמרינן ואע"ג דכי משך לה מעיקרא וכו' ותו לא הדר משיך לה מחייב לי' דבשעת שכירות ברשותו היתה ולא מיחסרא משיכה וקני חצירו באמירה ולעולם קנין אחריתי הוא ע"ש. שם בסי' ר' סק"א במ"ש לדון אי יש חצר להקדש ובמשה"ק ע"ד הרמב"ן ז"ל ממתניתין דשקלים פ"ז יש להעיר שלא הביא ג"כ מהא דמעילה ד' י"ב ע"ב הזבל והפרש שבתצר וכו' ואין מועלין ולמה לא יקנה את הפרש להקדש מדין חצר ע"ש. שם בסי' ר"ז ס"ק א' ובסי' ר"ט סק"י במש"פ לדון אם איפשר למכור את העובר במעי אמו אם אין זה כמקנה דשלב"ל. יש להעיר ממ"ש ברש"י בב"ק ד' מ"ו ע"ב ד"ה דפרה כגון שמכר לו פרה חוץ מעוברה מבואר כונתו למעט שא"א למכור את העובר במעי אמו רק להיפוך שהשאיר את העובר לעצמו ומכר את האם ע"ש. שם בסי' רט"ז ס"ק ב' כתב ליישב פי' הרשב"ם בב"ב ד' ל"ז במש"ש זה החזיק באלנות וזה החזיק בקרקע וכו' ופריך לימא לי' בעל הקרקע לבעל אילנות עקור אילנך שקול וזיל וכו' ומפרש לה עפימ"ש במל"מ במשכיר ביתו לאחר שא"א להשכיר ולמכור לאחרים ואין הקנין חל במשך זמן השכירות ע"ש. וכמדומה דל"ד זל"ז דהתם שפיר אמרינן דא"א לעשות קנין בדבר שהוא שייך לאחרים אבל כאן בהאילנות ודאי שיכול לעשות קנין ביתר הקרקע מה שאין האילן יונק משם וממילא נקנית גם יתר המקומות לכשימות האילן וכמו במוכר עשר שדות בעשר מדינות משום דסדנא דארעא חד הוא וז"פ וברור. בטו"א ר"ה בד' י"ט ע"א בסד"ה שלפניו כתב לפרש מ"ש הש"ס ת"ל דה"ל יום דלאחר ר"ח ולא קאמר דה"ל יום שלאחר רה"ש משום דהא ידע, דיו"ט דאורייתא וד"ת א״צ חיזוק ור"ח ס"ד דר"ח דרבנן ובריך חיזוק ומשני דר"ח נמי דאורייתא ע"ש וקשה להבין הא כיון דיש כאן דינא דאורייתא דא"צ חיזוק האיך ס"ד להצריך חיזוק משום דיש כאן גם דרבנן נוסף. עליו אתמהה. שם בד' כ"ב ע"ב סד"ה כי אתא עולא וכו' כל מילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי ע"ש מה דשקיל וטרי בזה ומסיק בסוף דבריו דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל דהא דנאמן ע"א להעיד לאשה שמת בעלה אע"ג דאיתחזק איסורא הוא משום דעבידא לאגלויי וכו' עיין בזה בנובי"ק אהע"ז סי' ל"ג ובש"ש שיז פ״ו ועיין ירושלמי יומא רפ"ג ע"ש ובב"ש אהע"ז ס"ד ס״ק ס' ועיין נזיר מ"ג ב' תוד״ה והאי בסה"ד והרבה יש לנו לדון בעצם הענין אבל אכמ"ל. בטו"א ר"ה בדף ט' מקשה בד"ה פחות ל"ל קרא דלשנה דידי' מנינן בקדשים תיפוק לי' דבע"כ אין מונין למנין עולם דא"כ כלתה לו שנה עם כניסת ליל ר"ה. וכו' ודם נפסל בשקה"ח ע"ש. אמנם כן הקשה גם בשטמ"ק ערכין י"ח באות ב' ומתרץ שפיר דאיצטריך קרא לפוסלו משום עבר זמנו ואם עלה ירד ע"ש וז"נ. שם בטו"א ר"ה ד' ט"ו ע"ב ד״ה מעשר מביא מ"ש הרמב"ן ז"ל דזתים וענבים א"ח במעשר מה"ת רק היין והשמן ושקיל וטרי בשיטה זו ע"ש ולכאורה יש לה"ר ממ"ש בחולין ד' ק"כ ע"ב זיתים וענבים שזבו משקה היוצא מהן כמותן ע"ש ומצאתי בשטמ"ק ב"מ פ"ח שהעיר בזה בשם הריטב"א ז"ל אמנם יש לדון בזה להמעיין שם בסוגיא ובלשון הש"ס ואכמ"ל בזה. שם בטו"א ר"ה ד' כ"ט ע"א ד"ה איכוין ותקע לי מקשה במ"ש ר"ל רשע קרית לי' האיך אמר ר"ל פסח מיהא עביד וכו' הא אפילו אם עביד פסח אפי"ה מצות אכילת פסח שהוא חייב מה"מ לא קיים וכו' א"כ הא ודאי פושע ורשע מיקרי ע"ש והנה בתוס' פסחים ד' ק"ז ע"ב ד"ה דילמא מבואר להיפוך בזה"ל אעפ"י שלא קיים מצות אכילה אין לו לקרותו רשע משום ה"ט דאכילת פסחים לא מעכבא ע"ש. בטו"א ע"מ חגיגה ד' י' ע"ב ד"ה מה פירש"י מדכתיב כן תרימו גם אתם ואמר מר גם לרבות שלוחכם ואני תמה דהא ברפ"ב דקדושין לא קיימי הכי וכו' ויש לי ללמוד זכות על רש"י וכו' ויש לתמוה על תמיהתו ממה שבמסכת ב"מ ע"א ע"ב מפורש כן כדברי רש"י ז"ל וכמש"ש מאי שנא תרומה דלא דכתיב אתם ג"א וכו' שליחות דכה"ת כולה נמי מתרומה גמרינן לה ע"ש ברש"י ד"ה שליחות שיהא שלוחו כמותו מתרומה גמרינן לה בקידושין ע"ש, אמנם לד' הגאון בעל טו"א ז"ל י"ל דגם שם יתפרש שליחות דכה"ת כולה מתרומה גמרינן לה שהכונה הוא על האי דרשה דמה אתם ב״ב, ועיין ג"כ בתוס' גיטין כ"ג ד"ה מה שכתבו ג"כ כן דדרשינן שליחות מתרומה מגט אתם ומינה ילפינן בעלמא ע"ש. שם בטו"א ד' כ"ד ע"א ד"ה איתסר נמי וכו'