לפלגות ראובן חלק ה ח

לנו איפוא התבלין של התירה הוסיף עוד אח"ז מה שנלע ד' בתוכנו אהבת חסד שגם בכח מדה הטובה הזאת נישמעה ומועילה לנו ג"כ לכפר על אשמתנו אף אם כבר נלכדנו ברשת היצר וכמ"ש בברכות ה' כל העוסק בתורה ובגמי"ח מוחלין לו על כל עונותיו דכתיב בחסד ואמת יכופר עון וכ"ה בר"ה ו"ה עיי"ש ועדיף כחה מקרבנות כמ"ש כי חסד חפצת ולא זבח [הושע ו' וע' אדר"נ פ"ד] וז"ש בתהלים צ"ד אם אמרתי מטה רגלי ח"ו ע"י היצה"ר הטמון בקרבי הנה חסדך ד' יסעדנו והיא מדה טיבה נטועה בלבנו פנימה עד שאין בכח היצר לשרש אותה מאתנו והיינו דכתיב יחל ישראל אל ד' כי עם ד' החסד והרבה עמו פדות פירוש שעם מדת החסד באה הרבה פדות ומפרש דבריו והוא פי' החסד יפדה את ישראל מכל עונותיו. וקחשיב עוד מעלה השלישית שהיא מדת צדקה ומכוונת לעומת החסרון השלישי שנרמז בשם טמא שקראוהו דוד לפומשנ"ת לעול בדמיון מה שהטומאה נזרקת על האדם מבלי משים וגם אם ברצונו להתרחק מאתה ולפעמים גם טומאה טבעיית מטמאתו אמנם מצינו לעומת זה עד כמה גדול כחה של צדקה עד שאמרו חז"ל בספרי פ' תצא במצות שכתה שאפילו אם נאבד ממנו סלע ומצאה עני והתפרנס בזה מעלה עליו הכתוב. כאלו זכה ונותנין ני שכר כמש"ש נמען יברכך וגו' הרי לפנינו שגם הצדקה שיש בכחה לכפר עון עד שאמרו בסיכה מ"ט גדולה צדקה מכל הקרבנות וכו' נחשבת למצוה רבה גם כשבאה לו לאדם בדרך טבעיי וגם בשלא נתכון כלל למצוה וגם בשלא נודע לו כלל – ועיין מ"ש בס' אהבת ציון להגאון נוב"י ז"ל סוף דרוש י' בטעמא דמילתא מה שחלוק מצות הצדקה משארי מצות דגם כשניתנה ע"מ שיחי' בנו ה"ז צדיק גמור ולא כן אמרו בשארי מצות שצריך לעשותן לש"ש ולא ע"מ לק"פ משום שבצדקה יש בה תועלת ופעולה בעשייתה גם בלי כונה מה שהעני נהנה ממנו ואין חילוק להעני אם זה מקיים אותה צדקה לשמה או לא ל"כ מצות לולב או ציצית ותפילין וכו' יעו"ש [זה פלא שהרי מפורש בפסחים ח' ע"א דלאו דוקא בצדקה אמרו הא דע"מ שיחי' בני וכו' דפריך שם מזה על הא דשמא תאבד לו מחט וכו' ועיי"ש בתוס' מ"ש ליישב מהא דהקשו ממתניתין דאבות שאמרו אל תהי כעבדים המשמשין ע"מ לק"פ אמנם עיקר הדברים ודאי נכונים במ"ש להטעים דשאני מצית צדקה דנחשבת למצוה גם בשל"ש וראוים למי שאמרם] יעיין סוכה מ"ט ע"ב אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה וברש"י שם הנתינה הית הצדקה והטורח הוא החסד וכו' ונמצא שמעלה זו שזכרנו מה שבאה לו להאדם בהיסח הדעת מה שהעני נתפרנס במעותיו הנה זה לא מצינו רק במצות הצדקה ונמצת דמעלה זו של מצית צדקה מכיונת כנפי החסרון שהזכרנו בביאור השם טמא שקראו דוד וכמשנ"ת ודו"ק כי קצרתי. וע"ד הברכה הנמנות ברביעית י"ל בפשיטות איך שמתכוונת לנגד מ"ש ששלמה קראו בשם שונא לפי משנ"ת בדברינו שכך הוא דרכן של אויב ושונא לגרום רעה לזה ששונאו אף שבזה מזיק גם א"ע ולכן מתגבר בכל כחו ללחום ולנצח את הנלחם אתו אמנם לכשנתבונן נמצא שגם מעז יצא מתוק כי מה רב טיב הצפין לאדם ביקר שיאזור מתניו להתגבר על יצרו ויוכל לו כי אז גם זה הקטיגור נעשה סניגור ומלאך הרע בע"כ יענה אמן להאציל ברכה לזה שנצח אותו והלא כך כתיב בתורתנו הקדושה גבי מלחמתו את אבינו יעקב שאמר לו בנצחונו לא אשלחך כי אם ברכתני יעשה רצוני ויברך איתו שם אחר שלא שלט בי להחטיאו בדין הוא שיברך איתו וכן שמענו ג"כ מהאי קרא שהביאו חז"ל מ"ש שהע"ה אם רעב שונאך האכילהו לחם זו לחמה של תורה כי גחלים אתה אותה בזה על ראשו וע"י כח התורה תתגבר עליו ותנצחנו וד' ישלם לך א"ת ישלם לך פי' לבד מה שד' ישלם לך אלא שישלימנו לך היינו שגם זה הקטיגור בעצמו יתהפך וסניגור ויברכך בתוספת ברכה ולפי דרכנו למדנו דמה שאנו מזכירים ברכה ברביעית הוא מקביל לעומת שם שינא שקראו שלמה שע"י מה שהיא נלחם אתו כשונא עי"ז זוכה לברכה מיוחדת בעין יפה חטאתם מימיכם ע"ש] וכיון שמגדרי התשובה הוא שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישיב לכסלה עוד נמצא שיו"ט הוא כור הבחינה מזה ואם גם בימי החג הי' נזהר שלא לחטוא הוא כמו אות לטובה ששב מאהבה ונמצא זדונית נעשו לו כזכיות אבל למי שעבר וחטא ביו"ט אחר ששב ביוה"כ איגלאי מילתא למפרע שתשובתו ל"ה אלא לפנים וחזרו וניערו כל עונותיו ואצלו הוא ראשון לחשבון עונות כפשוטן אשר להיפוך אצל השב באמת הוא ראשון לחשבון מספר העונות להרבות זכיות תמורתן וב"כ וב"כ נמצא שאך זה היום הוא ראשון לחשבון העונות לכו"ע אם לטב אם למוטב ע"ש ומובן מעתה אשר הטיבו חז"ל לתקן לקרות פ' עגל בשבת חוה"מ לפי המבואר בע"ז ד' ה' כי ל"ה ישראל ראוים לאותה מעשה וכו' אלא להורות תשובה לרבים הרי דקריאת פרשה זו באה לעורר לבות השומעים אל התשובה וחוה"מ היא בין רגל לרגל ואם ח"י יחטא ביו"ט הראשין שעלול לחטא ישכיל ביוםהאחרון כדיני התשובה באו"מ ובאותו זמן כמ"ש ביומא פ״ו וז"נ בע"ה].