לפלגות ראובן חלק ה ד

שאף שנתגלה עינם בע"ז ג"ע יש"ד אמנם עיקר השאלה היתה לדעת מה היא זו שגרמה להם להם לכל אלה המעשים המגונים ופירשה הקב"ה בעצמו שרק זו היא האחת ויאמר ד' וגו' על עזבם את תורתי כי ביטול ת"ת כ"כ כחו גדול עד שאין מעצור לריח האדם לעבור כל הגבולים ח"ו ומי האיש החפץ חיים יחזיק א"ע במעוז התוה"ק וטוב לו. דוד קראו טמא וכו' י"ל הכונה בזה עפי"מ שמצינו בדיני הטומאה שאינו צריך דעת האדם וכונתי להתטמא וגם שוגג וישן מקבל טומאה ולא עוד אלא שמקבל טומאה גם נגד רצינו והטומאה כי תגע בו גם בע"כ טמא הוא הרי דכח הטומאה כ"כ גדול שעלול הוא האדם לקבל טומאה מבלי משים וכמ"ש המפרשים לפרש מ"ש בחגי קפיטל ב' הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו וגו' הוקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויטנו הכהנים ויאמרו יטמא ויען חגי ויאמר כן העם הזה וגי' שפירשו הני קראי בפתרון השאלה והתשובה להורות שבא להוכיח להם שאם יתקרבו ווגטי בקדושה לא תדבק בם הקדישה ובעת שיתקרבו אל הטומאה תיכף תתדבק בם ויהיו טמאים כמו הטומאה שנגעה בהם לפי שהקדושה לא תדבק אל האדם כ"כ בנקל וצריך לזה הכנה הרבה ונהפוך הוא נגבו ענין הטומאה שעלולה היא לטמא את האדם חיש מהר בנגיעה קנה ומצינו עוד בין הטומאות הפורשות מן האדם גם טומאה טבעיית כמו טומאת נדה שא"א להינצל כלל מן הטומאה הזאת (ופירשנו בזה מאי דאמרינן בתתנונים קל הביטה דל כבודנו בגיים ושקצונו כטומאת הנדה שי"ל בכונת הדברים שהוא כמו התנצלות לאשמתנו אשר טלטול הגלית מניי אל גוי ומממלכה אל עם אחר נוסף ע"ז עוד מה שהנני לעג וקנס בניים הן הנה היו בעוכרני להשחית נפשותנו ולהביא איתנו לכמה עונות חטאים ופשעים וכמו שכתב ויתערבו בגיים וילמדו מעשיהם ובדרוש לשבת שובה פירשתי על פי זה מ"ש אשמנו מכל עם בושנו מכל דור שנתקשו בזה המפרשים היתכן לומר טלנו כזאת וכי עדיפי הם מדידן ח"ו – אנן נראה לפרש שאדרבא אני באים להתנצל עי"ז ומצטדקים אנחנו על קלקול מעשנו כי המה באים לנו בדרך הטבע ע"י הגלות וז"ש אשמנו פי' אשמים אנחנו מכל עם שעל ידיהם הירגלנו בחנה וכהנה בושנו מכל דור מתביישים אנחנו במעשנו ע"י הגנית בכל דור ודור וז""ינ.) וז"ש הביטה דל כבודנו בגיים והיינו ללעג וקלם בעיניהם ודין גרמא לנו יגור ע"ד המקום ונמצא שטומאתנו אינה אנן נטמאת הנדה שאין אנחנו אשמים בזה לפי שא"א לנו להינצל מהם וי"ל עוד בזה וקצרתי) *) הג"ה (ובמק"א כתבתי עוד כונה אחרת בביאור מ"ש אשמנו מכל עם שי"ל עפ"י הידיע מטרת ישראל בעמים ללמד תועים בינה לדעת את ד' ולהאמין ביחודו ולהבין נועם תוה"ק למען לא ירעו ולא ישחיתו ויטיבו את דרכם לטובת התבל ומלואה וכמ"ש והייתם לי סגולה מכה"ע כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ויש לנו נהתוית על רוע מעלליהם כי גם אנחנו יש לנו בזה חנק מעט כי נו חכמו ישכינו בנ"י לקיים כל עליהם לד' ולתורתו כי אז בטח זכו לפקוח עינים עורות וישראל עושה חיל יהי' ד' למנך על כל הארץ התקוהנו לימים יוצרו בישע ד' ויתפרש עפי"ז מ"ש בישעי' מ"ג מי נתן למשיסה יעקב וגי' משיב הנא ד' זו הטאנו לו כמדבר בעדו אשר אשמים אנחנו גם ע"ז מה שלא אבי הם בדרכיו הניך ולא שמעו בתורתו והיינו נמי מה דאמרינן אשמנו מכל עם פי' מתודים אנחנו גם על רוכבי אוה"ע אשר גם אנחנו יש לנו חלק באשמתם ובושנו מכל דור אשר אם כי ארחו הימים ורבי אני בדרך! מספר הדורות בכ"ז עדיין רבים המה המשחיתים והמהרסיםולא זכינו לתקן עולם במלכותו ית"ש והארכתי בזה בדרושים ואכ"מ. **) הג"ה [ובמק"א פירשתי כונת המאמר בביאור אמיתי בעזה"ש טפימ"ש בתענית ד' כ' ע"א היתה ירושלים לנדה ביניהם אמר רב לברכה כנדה מה נדה וי"ל היתר אף ירושלים י"ל תקנה שלכאורה צריך להבין וכי טימאה אחרת אין לה היתר ע"י טבילה ואיזה יתרון מצינו בדין הטומאה גבי נדה אמנם מובן פירוש הדברים שמרמזים לנו, חז"ל בדבריהם כלפי טומאת סוטה או איסור גרושה משנישאת לאחר וכמ"ש בירמי' ג' לאמור הן ישלח וגו' ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ד' וז"ש היתה ירושלים לנדה שאין לה לילה דין טומאת סוטה או גרושה משנישאת לאחר שאין לה שוב היתר ודין טומאתה הוא רק כדין טומאת נדה שי"ל היתר לבעלה ע"י הטבילה והיינו נמי דאמרינן כאן קל הביטה דל כבודנו בגוים ושקצונו אינה אנא כטימאת הנדה שי"ל היתר לכן בדין אני שואלים עד מתי עוזך בשבי וכי' וז"נ מאוד. ויתפרש ג"כ עפי"ז מש"כ באיכה חטא חטאה ירושלים פי' בחורבן ב''ש ע"כ לנדה היתה גם הוא נאנחה