לפלגות ראובן חלק ג צט

גדולים מעידיות ורק לקטנים עשו תקנה וקשה מ"ש בע"ח מנזקין כו' ולהנ"ל ניחא דנזקין הא מה"ת בעידיות לכן לא הפקיעו חז"ל דינו אלא מקטנים ולא מגדולים אבל בבע"ח דמה"ת דינו בזיבורית ואף בפי' לו את השבח מה"ת לא מהני משום דאין הקנאה לחצאין ואינו אלא מדרבנן לכן אינו גובה גם מיתומים גדולים שאין הלוה יכול להוסיף על ד"ת בשיעבודו ואע"ג דודאי אדם יכול לחייב עצמו אעפ"י שאינו חייב היינו לחייב עצמו ואז נמי נכסיו משועבדין ממילא מדאורייתא אבל אדם א"י לשעבד לפי שאין הקנאה לחצאין עכ"ד הקצוה"ח עיי"ש: פלג ו

ולענ"ד אם כי קלסי' הקצוה"ח לדבריו הנ"ל וד"ח הן בכ"ז הנה יש להשיב עליהן דהנה מ"ש הקצוה"ח בשם הטוש"ע סי' ק"ח דאפילו פירש לו את השבח אינו גובה אפי' מן היתומים גדולים הנה שם בחו"מ סי' ק"ח סי"ח מפורש להדיא דבאם כתב בפירוש שיגבה עידיות או בינונית ממנו או מיורשין מהני תנאה יעיי"ש בש"ך ס"ק ל"ו דבאם הזכיר ומיורשי מהני אפילו לא כתב כן בפירוש רק התנה כן גובה מעידיות עיי"ש ורק אם התנה סתם שיגבה מעידיות אז ל"מ לגבות מן היורשים מן העידיות אבל בשהזכיר בפירוש לגבות גם מן היורשים מן העידיות שפיר מהני וגובה וכמש"ש ולד' הקצוה"ח הנ"ל הול"ל דל"מ תנאה לגבי היתומים אף אם התנה בפירוש כיון דמה"ת לא מצי לשעבד את השבח מטעמא דאין הקנאה לחצאין והו"ל לאוקמי אדאורית' גם בשהתנה בפירוש: אע"כ דלא מן השם הוא זה אלא כמ"ש הרא"ש הטעם משום דבע"ח לא אסיק אדעתי' דמיית אבל נזיקין מה"ת בעידיות והיינו שלא נתכוין כלל לשעבד לו את השבח גם נגד היורשים ומשו"ה שפיר אמרינן דבשהתנה בפירוש גם על היורשים שפיר גובה את השבח וכמ"ש הרא"ש שם להדיא ר"פ הנזיקין סי' ב' דהכי מסתבר דבפירש לא הפקיעו חכמים זכות המלוה עיי"ש ומוכח ע"כ דלא כהקצות החושן ז"ל ולמ"ד ש"ד שפיר מצי לשעבד לו את נכסיו לגבות גם מן העידיות וכן בדין דמ"ש הקצוה"ח לחלק דאף דבידו לחייב עצמו אעפ"י שאינו חייב מ"מ אין בידו לשעבד נכסיו יתר על ד"ת אין חילוקו מובן כלל דאדרבא משמע דשוין הן וכמו שיכול לחייב א"ע ולשעבד הזיבורית שלו אף שאינו חייב כלל כמו כן יכול לחייב א"ע שיגבה חבירו מן העידיות שלו אף שאין עליו חיוב דבמקום שאין עליו חיוב כלל מה חילוק יש בין עידיות לזיבורית דהא שניהם אינן משועבדין מה"ת כיון שלא לוה ולא נתחייב מה"ת אלא שהוא מחייב א"ע אע"ג שא"ח א"כ ודאי דגם על העידיות יכול להתחייב מה"ת שיגבה חבירו ממנו אף שא"ח לו כלל ומכ"ש היכי שנתחייב ע"י הלואה וז"ב

וכן מ"ש בקצוה"ח ז"ל לפרש דעת אביי דס"ל דשיעבודא דאוריתא והיינו שאף שאין בידו לשעבד את נכסיו מדעתא דנפשי' מ"מ חייל שיעבודא עליהם מאיליו כשלוה ונתחייב. הנה אף שיתיישב ג"כ עפי"ז משה"ק בשו"ת שם ארי' או"ח סי' י"א בסוגיא דפסחים ל"א במאי דבעי הש"ס שם להוכיח ממתניתין דנכרי שהלוה לישראל ע"ח אחה"פ מותר בהנאה וכו' דס"ל כאביי דלמפרע הוא גובה. הא כיון דאביי ס"ל שליד ומה"ת לא נשתעבדו כלל נכסי הלוה והחיוב מונח רק אקרקפתא דגברא א"כ א"א לומר דלמפרע הוא גובה מה"ת וכמש"כ ג"כ באו"ת סי' ס"ו ס"ק י"ז וצ"ל דהוא רק מדרבנן א"כ בא"י שהלוה לישראל יהא אסור כיון שמה"ת עבר בב"י ויש לקונסו ולאסור אותו וכן בסיפא בישראל שהלוה לא"י ע"ח למה אסור הא ל"ה למפרע של הישראל אלא מדרבנן ובדליכא אלא איד"ר הא לא קנסו אותו עיי"ש מ"ש לתרץ די"ל דה"ק בגמ' דלמ"ד למפרע הוא גובה ניחא והיינו משום די"ל דס"ל לתנאי דמתניתין וברייתא דשיעבודא דאורייתא עיי"ש ולד' הקצוה"ח בפשוטו ניחא גם לאביי עצמו דגם איהו ס"ל דשיעבודא דאורית' וכנ"ל אמנם במחכתה"ר הנה הקצוה"ח סותר בזה דברי עצמו מש"כ בקצוה"ח לעיל סי' ג' ס"ק א' לקיים דברי התוס' גיטין הנ"ל דע"כ ס"ל לאביי דשיעבודא לאו דאוריתא יעו"ש שזה מוכרח ג"כ מסוגיא דגיטין פ"ת ע"ב ולקמן יבואר בע"ה

אמנם בכ"ז אהני לן ד' הקצו"ח ז"ל להבין על פיהם פלוגתת ר"י ור"ל בהא דחייב אני לך מנה בשטר שהבאנו לעיל ומה מאוד ירוח לן לומר דמ"ש הקצוה"ח ז"ל בטעמא דאביי הן הן ממש דברי ר"ל כפי שכתבנו לעיל בשם הר"ן ז"ל שהוכיח דע"כ ס"ל נמי לר"ל דא"א שיתחייב א"ע גם בשטר שחתמו בעדים ומסר לו וא"כ ע"כ לומר לפי"ז דאף דר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו שיעבודא דאוריתא ואפילו מלוה ע"פ גובה מן היורשים ומן הלקוחות מה"ת כמ"ש בב"ב קע"ה ע"ב מ"מ חילוק גדול יש ביניהן ובהכי הוא דפליגי כאן בכתובות ק"ב הנ"ל דר"י ס"ל דשיעבוד דמי ממש למכירה וכמו שבידו של אדם למכור את נכסיו לאחרים כמו כן ממש איפשר לו ג"כ שישעבד את נכסיו לכל מי שירצה ואף למי שאינו חייב לו כלל מן הדין אמנם ר"ל ס"ל כמ"ש הקצוה"ח ז"ל אליבא דאביי דאף דשיעבודא דאוריתא היינו שהתורה רמא שיעבודא על נכסי הלוה כשלוה ונתחייב להמלוה אבל מ"מ אין בידו של אדם לשעבד ג"כ את נכסיו בכדי ולא דמי שיעבוד לקנין לפי שאין קנין לחצאין וכמ"ש הריטב"א ז"ל פ"ק דקידושין וכנ"ל וה"ט דר"ל דס"ל בחייב אני לך מנה בשטר דפטור וגם אם חתם השטר בעדים ומסר לו שא"א לי' כלל להתחייב ולשעבד נכסיו לאחרים ורק אם חייב מדינא חיילא עלייהו שיעבודא מאיליו מדאוריתא