לפלגות ראובן חלק ג ק

וכנ"ל וז"ב ונכון בע"ה ולפלא על בעל קצוה"ח שלא הרגיש בזה לומר דזה תלי בפלוגתת ר"י ור"ל הנ"ל וממילא למדנו מזה דאנו דקייל"ן כאן כר' יוחנן דחייב אני לך מנה בשטר חייב גם אם לא לוה ע"כ דדינא הכי הוא דיכול לשעבד ג"כ את נכסיו לגבות גם מן העידיות ואף אם לא לוה ולא נתחייב מן הדין וגם אביי אף דס"ל של"ד אי כר' יוחנן ס"ל דיכול לחייב א"ע אעפ"י שאינו חייב וחייל שיעבודא עלי' מיהת מדרבנן עיין בדברינו לקמן ודאי דמודה גם בזה דאם התנה בפירוש שיגבה מן השבח גם מן היורשים דודאי גובה גם מן היתומים מן העידיות דחייל שיעבודא עלייהו מיהת, מדרבנן וכנ"ל ובהכי לא פליגי כלל תדע שהרי הרא"ש פסק בזה כאביי ומ"מ פסק להדיא דבהתנה בפירוש גובה כמו שכתבנו לעיל וע"כ דס"ל דאביי ורבא לא פליגי אלא בסברא בעלמא על תקנת חז"ל לטובת היתומים האיך תקנו וקייל"ן בזה כאביי ושלא כדברי הקצוה"ח ז"ל הנ"ל ודו"ק כי קצרתי פלג ז

ומה מאוד ירוח לן מעתה ליישב עפי"ז את הסוגיא דכתובות שם מכל מה שנתקשינו לעיל לפי"מ שביארנו בטעמא דר"ל דס"ל דאף דקייל"ן שיעבודא דאוריתא מ"מ ס"ל דבאמת א"א שיהא בכח האדם לשעבד את נכסיו לאחרים דאין קנין לחצאין וכמ"ש הריטב"א פ"ק דקידושין הנ"ל אלא דמ"מ אם לוה ונתחייב משתעבדים נכסיו מאיליהן מה"ת וכנ"ל דלפי"ז נוכל לפרש לישנא דהש"ס שם מאי דקאמרי אליבא דר"ל בפירוש מרווח שלא כפירש"י ז"ל ונימא הכי דהיינו דקאמרינן התם לר"ל ע"כ ליק ר' ישמעאל התם אלא משום דשייך לי' לשיעבודא דאוריתא היינו דכיון דהלוה משועבד הוא להמלוה מדאוריתא משו"ה איפשר לו נמי להערב שיכניס א"ע בחיובא דהלוה והיינו דקאמר דשייך לי' לשיעבודא דאוריתא כלומר דהערב שייך לשיעבוד הלוה דהוא משועבד מדאוריתא אבל הכא לא שייך שיעבודא דאוריתא דהא כיון דלא לוה ולא נתחייב כלל א"א לי' כלל מה"ת לשעבד נכסיו לאחרים דאין קנין לחצאין וכנ"ל ולית כאן שיעבודא מדאוריתא כלל וכמשנ"ת ודו"ק כי קצרתי

והיוצא לנו מזה דבהכי הוא דפליגי ר"י ור"ל דאף דתרווייהו ס"ל שיעבודא דאוריתא מ"מ חלוקין הן בטעמיהן דלר"י ס"ל דאה"נ דאיפשר לי' להאדם לשעבד נכסיו לאחרים בכל גווני כמו שבידו למוכרן ומשו"ה כאן נמי ס"ל בחייב אני לך מנה בשטר דיכול לחייב א"ע אעפ"י שאינו חייב ולשעבד נכסיו לאחרים גם שלא ע"י הלואה כלל אמנם ר"ל פליג עלי' וס"ל דאין ביד האדם כלל לשעבד נכסיו לאחרים מה"ת לפי שאין קנין לחצאין אלא באם לוה מעות משועבדין הן נכסיו מאיליהן שהתורה רמיא שיעבודא עלייהו וכנ"ל. ובעקבותינו נלך לנו לבאר ג"כ עפ"י דברינו פלוגתת ר"י ושמואל שלהי ב"ב ולהסביר את הסוגיא דשם כפי שייעדנו לעיל וראשון תחלה נאמר ליישב קושית הרמב"ן ז"ל שהבאנו לעיל מאי דקשיא לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דפלוגתת ר"י וב"נ מיירי בשקנו מידו א"כ מאי פריך מינה אליבא דר' יוחנן שם בכתובות ק"ב והנה בש"ך חו"מ סי' קכ"ט ס"ק י"א כתב לתרץ קושית הרמב"ן ז"ל הנ"ל וז"ל ולי נראה דבש"ס מדמי לה משום דמסתמא פלוגתן במתני' ר"י ובן ננס מיירי בין למ"ד אסמכתא קניא או לא דהא לעיל מיני' בההיא מתני' בס"פ ג"פ פליגי ר"י ור' יוסי אי אסמכתא קניא או לא אבל לדידן דקייל"ן אסמכתא ל"ק אא"כ קני מיני וערב דמי לאסמכתא לכך לא מהני רק בקנין וכו' עכ"ל ובנתה"מ שם ס"ק ג' הקשה ע"ז דבתירוץ זה הא אינו מתורץ רק הא דאמר התם בש"ס דר"י לא מצי סבר כבן ננס ולהש"ך א"ש דב"נ אמר דאפילו למ"ד אסמכתא קניא פטור הערב היוצא לאחר ח"ש וע"כ דלא מצי לחייב א"ע בשטר וכר"ל אך מ"מ קשה כיון דרבי יוחנן פסק בהדיא דאפילו למ"ד אסמכתא ל"ק מ"מ בשטר מהני ופסק התם בב"ב בהדיא דהילכתא כר' ישמעאל וגם הלכה כר' יוחנן ובכתובות אמרינן דר"י ס"ל כר' ישמעאל וא"כ אמאי פסק הרמב"ם דשטר לא מהני עיי"ש מ"ש לתרץ בדרך רחוקה ולענ"ד לכאורה בפשיטו מיושב לפי מה שמצינו לר' יוחנן בעצמו דס"ל בב"ב ד' קס"ח ע"א הלכה כר' יוסי דאסמכתא קניא וא"כ לר' יוחנן לשיטתי' אין לחלק כלל בין חיוב דערב לחיוב מיד וכל מה דמהני בחיוב בשטר אם מתחייב א"ע בהחלט מועיל נמי גם באסמכתא לדידי' ולפ"ז נראה לומר דמודה גם הרמב"ם דר' יוחנן לשיטתי' ודאי מוקי פלוגתת ר"י וב"נ במתניתין דמיירי בשטר לחוד בלא קנין ומאי דקאמר נמי הלכה כר' ישמעאל אף בחנוק מיירי ג"כ בשטר וכמ"ש בתוס' שלהי ב"ב ולר' יוחנן לשיטתי' שפיר פריך מהאי פלוגתא דר"י וב"נ במאי דס"ל לר' יוחנן דיכול לחייב א"ע בשטר לימא כתנאי דהא לדידי' ודאי דגם פלוגתת ר"י וב"נ מיירי בשטר לחוד ולשיטתי' דר"י נמי משני לה דאליבא דב"נ כו"ע ל"פ ולא פליגי אלא לר' ישמעאל כו' אבל לדידן דקייל"ן דאסמכתא לא קניא שפיר קא מחלק הרמב"ם דבהני מילי דדמיין לאסמכתא א"א שיתחייב א"ע ע"י השטר לחוד בלא קנין וכנ"ל ולפנינו יבואר עוד באורך בע"ה איך שכ"ז מוכרח מן הסוגיא ודו"ק ונוסיף עוד לומר מעתה דשמואל נמי ע"כ משמע דאיהו ג"כ מוקי לפלוגתת ר"י וב"נ במתני' דבלא קנו מידו מיירי ושמואל לשיטתו דס"ל שיעבודא לאו דאוריתא ודאי דס"ל כר"ל דלא מצי לשעבד נכסיו ע"י שטר כשאינו חייב לו ומשו"ה הוא דס"ל לשמואל דבחנוק בעינן דוקא קנו מידו דשטר אינו מועיל בחנוק ורק קנין מועיל להתחייב ע"י אף שאינו חייב וס"ל