לפלגות ראובן חלק ג צח

דהתורה שיעבדם גם בלי מתחייב כלל אבל הוא בעצמו א"י לשעבד נכסיו כלל מה"ת וכיון דדין בע"ח הוא מה"ת בזיבורית וזה שיעבד לו בפירוש מוסיף עה"ת ששיעבד לו את השבח ל"מ ולא מידי כיון שאין שום שיעבוד מועיל רק מה שמשתעבד ממילא מד"ת **(הגה אמנם ידוע ג"כ שי' רש"י ז"ל דס"ל בקידושין י"ג ע"ב דגם למ"ד שיעבודא ליד מ"מ היכי דשיעבד נכסיו בפירוש ודאי חייל שיעבודו מדאורייתא אליבא דכו"ע וברשב"א וריטב"א שם הקשו ע"ז ממ"ש שלהי ב"ב דגם במלוה בשטר לא גבי אלא משום נעילת דלת למ"ד של"ד ומתרצי די"ל דמ"מ בשיעבד נכסיו בפירוש בשטר אלים כח השטר לשעבדם ד"ת אלא בלא שיעבד נכסיו בפירוש אף דקייל"ן אחריות ט"ס הוא מ"מ לא גבי מה"ת דלא אלים אחריות ט"ס למיגבי מה"ת כיון שלא נכתב עיי"ש וע"כ צ"ל לטעמא דרש"י דאף דס"ל בסוגיא שם דכתובות ק"ב שאין אדם יכול לחייב א"ע אפילו בשטר גמור ופירש שם את הסוגיא דמיירי בהודאה עיי"ש הנה ז"א אלא במקום שרוצה לשעבד את נכסיו בחנם דבזה ס"ל לרש"י דאין בידו לשעבד את נכסיו ולהתחייב במקום שאין עליו שום חיוב כלל מן הדין אבל באם משעבד נכסיו בעד החוב שמלוה לו אף דלמ"ד של"ד ל"ח עלייהו שום שיעבוד מאיליו מ"מ באם הוא בעצמו משעבד את נכסיו חליפי הכסף שמקבל ממנו בהלואה ס"ל לרש"י דבכה"ג ודאי בידו לשעבד את נכסיו וחייל השיעבוד דדמי למכירה ורק בחנם א"א שיחול שום שיעבוד על נכסיו אבל לא במקום שמקבל איזה הנאה כנגדן וז"פ וברור ותמצא כה"ג גם בנתה"מ סי' מ' ס"ק א' שכתב ג"כ סברא כזו ליישב קושית האו"ת על שי' רש"י ז"ל הנ"ל ממה שפירש"י בעצמו בב"מ י"ג בשטר אקניתא שהוא בין ילוה בין לא ילוה הרי דיכול לחייב א"ע ותי' שם כנ"ל דהתם אינו משעבד בחנם רק בעד החוב שנתחייב לו המלוה להלוות לו עיי"ש וז"ב

ומשה"ק בשעה"מ פי"ט מה' מלוה ולוה ה"ה לשיטת רש"י מסוגיא דשלהי ב"ב דפריך על רבה וכן על עולא מדידי' אדידי' ולא משני דמיירי בשיעבד בפירוש את נכסיו הנה יעו"ש מה שתירץ הוא ז"ל עפימש"כ התוס' רי"ד בקידושין י"ג דס"ל לרש"י דג' מחלוקת בדבר דלרבה אפילו כתב לו אחריות בפירוש ג"כ של"ד ולרב ושמואל דוקא מע"פ אבל בשטר ס"ל ש"ד ולעולא אפילו מלוה ע"פ ש"ד יעו"ש וכ"ז דוחק כמובן ולענ"ד קושית השעה"מ ז"ל לק"מ לשיטת רש"י ז"ל דהנה משה"ק מהא דעולא דמוכחינן התם דע"כ ס"ל לעולא שיעבודא דאוריית' ממ"ש עולא ד"ת בע"ח דינו בזיבורית ואם אית' לשיטת רש"י ז"ל למה לא משני דזה מיירי בששיעבד את נכסיו בפירוש עיי"ש שנשאר בצ"ע הנה זה ודאי לק"מ דהא אי נימ' דמיירי דוקא בששיעבד נכסיו בפירוש ל"ש לומר בכה"ג דדינו דבע"ח בזיבורית ניחזי מה ששיעבד דהא ודאי אם שיעבד עידית דידי' חייל שיעבודא על העידית ואי נימא דעולא מיירי בששיעבד את נכסיו מסתמא וקמל"ן דד"ת דינו בזיבורית ג"כ לא א"ש מאי דיליף זה מקרא דבחוץ תעמוד והאיש וגו' מה דרכו של איש להוציא פחות שבכלים והא ל"ל קרא לזה כלל דכיון דנימא דמעצמו לא חייל שיעבודא כלל על נכסיו מה"ת ועיקר השיעבוד אינו אלא משום שהוא שיעבדן בעצמו הא ודאי דאם לא בירר שיעבודו בידו לדחותו לכל מה שירצה ואף לזיבורית ול"ל ללמוד זאת מן הקרא אע"כ דס"ל לעולא דהשיעבוד חל מאיליו מדין תורה והיינו דיליף מן הקרא דמ"מ עיקר שיעבודו מה"ת אינו אלא מן הזיבורית אבל אי נימא דמה"ת ל"ח שום שיעבוד כלל והואיל וברצונו הדבר תלוי מה שהלוה שיעבד לו בפירוש ודאי ל"צ קרא ללמדנו דבסתמ' יכול לדחותו לזיבורית וז"פ וברור בע"ה ומשה"ק עוד בשעה"מ שם ממאי דפריך על רבה והא אמר רבה גבו קרקע יש לו ומוכיח מזה דע"כ ס"ל לרבה דשיעבוד' דאוריית' והקשה דמאי פריך נימא דהתם מיירי בשכתב לו בשטר בפירוש שמשעבד לו את נכסיו עיי"ש שנשאר גם בזה בצ"ע ולענ"ד לק"מ דבזה י"ל דפשיט' לי' לרש"י דבכה"ג לא הוי פליג כלל ר"נ על רבה לומר דגבו קרקע אין לו פי שנים לבני מערבא דבכה"ג ששיעבד לו בפירוש מודה גם ר"נ דגבו קרקע יש לו דהא ע"כ טעמא דר"נ דקאמר אליבא דבני מערב' דגבו קרקע אין לו הוא משום דשיעבוד' ל"ד וכמ"ש באו"ת סי' ל"ט ס"ק ב' עיי"ש ולשיטת רש"י דשיעבדו בפירוש לכו"ע ס"ל ש"ד א"כ הא לא הוי פליג ר"נ כלל וע"כ דבסתמ' מיירי וס"ל לרבה דש"ד ומשו"ה ס"ל דגבו קרקע יש לו ור"נ פליג וס"ל אליבא דבני מערבא דשיעבוד' ליד וגם זה פשוט מאוד וברור ומיושב שיטת רש"י בע"ה אמנם כבר תפסו רבותינו הראשונים שלא כדעת רש"י ז"ל וס"ל פשטות הסוגיא כמשמעותה דמאן דס"ל של"ד טעמ' דידי' הוא משום שאין בידו לשעבד כלל את נכסיו מה"ת לפי שאין קנין לחצאין ואפילו שיעבדו בפירוש לא מהני ודבריהם עיקר ונחוץ ג"כ לעניננו כמו שנאמר לקמן בע"ה דלמ"ד של"ד לא משכחת כלל שיהי' נכסי הלוה משועבדים להמלוה וא"ב אלא משום מצות פריעת חוב ודו"ק]:)** ולפי"ז אביי נמי ס"ל ש"ד אבל דוקא שיעבוד ממילא וכיון דהשיעבוד אינו אלא בזיבורית אין הלוה יכול להוסיף שעבוד מדנפשי' על השבח וכו' ורבא ס"ל דיכול נמי לשעבד נכסיו מדנפשי' וכמו שיכול למוכרן וכו' וקייל"ן בזה כאביי משום דמר זוטרא ס"ל כותי' ורבא יחיד לגבייהו עיי"ש מ"ש דה"ט דס"ל להרי"ף והרא"ש וטוש"ע סי' ק"ח דאפילו מיתומים גדולים אינו גובה את השבח אפילו פירש לו את השבח ובנזקין גובה מיתומים