לפלגות ראובן חלק ג צו

להקדים ולבאר דברי הנימוק"י כאן שלהי ב"ב וכמו שנאמר: פלג ד

דהנה ז"ל הנימוק"י כאן שלהי ב"ב בד"ה אמר ר"ה הלוהו ואני ערב וכו' ואעפ"י שאין שם קנין אלא באמירה בעלמ' משתעבד דמצי א"ל המלוה אי לא היית אתה ערב לא הייתי מלוה אותו כלל וכו' ולכאורה דבריו תמוהים וכן הקשה עליו בס' כתונת פסים חדא דאין טעם זה מספיק דהא לא הוי [אלא[ גרמא בעלמא כי עפ"י דיבורו הלוהו ועוד תמה על הנימוק"י למה הוצרך לה"ט הא כמו דאמר בש"ס הטעם לענין אסמכת' דאף דאסמכת' לא קני' בעלמ' הכא קני' משום דבההי' הנאה דקא מהימן לי' גמר ומשעבד נפשי' וטעם זה מספיק דמועיל דיבור' בעלמ' בההיא הנאה דקא מהימן לי' גמר ומקני בדיבור' בעלמ' וכמ"ש בש"ס ב"מ צ"ד גבי מתנה ש"ח להיות כשואל דפריך במאי בדברים אמר שמואל בשקנו מידו ור"י אמר אפילו תימ' בשלא קנו מידו בההי' הנאה וכו' הרי דמועיל האי סבר' דבההיא הנאה וכו' דמקנה בדיבור' בעלמ' ה"ה הכא מועיל ג"כ האי סבר' דבההי' הנאה שמועיל דיבורא בעלמ' וכן מביא שם ממ"ש הרא"ש ה"ט להדי' כאן שמשום האי סבר' מועיל להשתעבד בלא קנין ועיי"ש מ"ש דהנימוק"י והרא"ש פליגי בשני תירוצי התוס' ב"מ נ"ח שהבאנו לעיל דהנימוק"י ס"ל כתי' הראשון שבתוס' דכיון דבערב אין כאן חיוב כלל לא מהני האי סברא דבההיא הנאה להשתעבד בדברים בלא קנין והרא"ש ס"ל כתי' הב' שבתוס' דבההיא הנאה מועיל להשתעבד בכ"מ גם בדברים בעלמא בלא קנין עיי"ש וקצרתי

ולענ"ד ליישב דברי הנימוק"י ז"ל הנ"ל דהנה משה"ק עליו דמה"ט לא יתחייב משום דלא הוי אלא גרמא בעלמא שהלוהו ע"פ דיבורו הנה בזה ודאי צדקו דברי הנימוק"י ז"ל ואדרבא דברי הכ"פ תמוהים המה מאוד בזה דהא מבואר להדיא בחו"מ סי' ש"ו ס"ו במראה דינר לשולחני דחייב באם א"ל עלך קא סמיכנא וי"א דאפילו סתמא נמי חייב יעו"ש בש"ך ס"ק י"ב מ"ש כן לענין אם אחד שאל לחבירו על סוחר אחד אם ראוי הוא להקיפו אם עשיר הוא וא"ל זה שהוא עשיר ואח"כ נמצא שהוא עני אם א"ל חזי דעלך קא סמיכנא חייב וה"ה היכא דמוכחא מילתא דעלי' קסמיך ע"ש ועיין ג"כ בסי' קכ"ט ס"ב בהג"ה שם מזה עכ"פ מבואר דבכה"ג חייב לכו"ע ומבואר ג"כ להדיא ברא"ש פ' הגוזל עצים סי' י"ג דמראה דינר לשולחני חייב משום דזהו גרמי ממש שמזיקו בידים ומיד סומך עליו ונעשה ההיזק כי פטר אותו שנתנו לו עיי"ש וה"נ כאן גבי ערב שעל אמונתו הלוהו ודאי עדיף עוד טפי מהא דמראה דינר לשולחני וכמ"ש בנימוק"י הנ"ל

ונראה עוד להוכיח שגם הרמב"ן ע"כ ס"ל דה"ט דערב בשעת מ"מ משתעבד כמ"ש בנימוק"י משום דאי לאו איהו וערבותו לא הוי יהיב לי' המלוה וחייב משום דינא דגרמי דהנה עיין ברא"ש פ"ק דקידושין סי' י"ג מ"ש דאינו חייב משום דינא דערב אלא במקום דמטי לאינש הנאה על ידו דבזה שייך לומר דגמר ומשעבד נפשי' אבל היכי דלא מטיא הנאה לשום אינש לא דמי לערב ואם אמר לאחד זרוק מנה לים ואתחייב אני לך פטור ול"ש כאן חיוב ערב עיי"ש אמנם מצינו להרמב"ן שם שחולק ע"ז וס"ל דגם בכה"ג חייב משום ערב וכמ"ש באהע"ז סי' ל' סי"א ברמ"א שם ונראה פשוט דבהכי הוא דפליגי דהרא"ש לשיטתו דס"ל דטעמא דערב מתחייב משום דבההיא הנאה וכו' גמר ומשעבד נפשי' וסברא הוא דל"ש ה"ט דבההיא הנאה אלא במקום דמטי הנאה לשום אדם בנתינתו ובההיא הנאה גמר ומשעבד נפשי' אבל לא במקום שאין כאן שום הנאה כלל אלא שזרק לים וכיו"ב ובזה ל"ש דין ערב אבל טעמא דהרמב"ן נראה לומר דס"ל דמ"מ מתחייב גם בכה"ג כיון שעל פי דיבורו של זה הפסיד את מעותיו ודמי למראה דינר לשולחני שעליו קא סמיך ופטר את חבירו על פיו וחייב מדינא דגרמי וכמ"ש בנימוק"י וי"ל עוד בזה ודו"ק כי קצרתי

ומשה"ק עוד בכתונת פסים למה צריך הנימוק"י להאי טעמא ולמה לא ניחא לי' בטעמא דבההיא הנאה וכו' כמו שאמרו בש"ס דמהני ה"ט לסלק האסמכתא כמו כן יספיק לן האי טעמא גופא שישתעבד בדיבורא בעלמא מה"ט וכו' הנה בזה אמינא ליישב דברי הנימוק"י בפשיטות דניחא לי' טפי בהאי טעמא שמספיק אליבא דכו"ע לפי"מ שביארנו לעיל להוכיח מסוגיא דב"מ צ"ד דלשמואל לא מהני ה"ט דבההיא הנאה וכו' להשתעבד ולהתחייב ע"י במקום דדמי לאסמכתא וטפי עדיף לי' ה"ט להתחייב אליבא דכו"ע משום דהמלוה מצי אמר לי' שאי לאו ערבותו לא הי' מלוה לי' כלל ומתחייב ערב בשעת מ"מ מה"ט אליבא דכו"ע וגם לשמואל דס"ל דבההיא הנאה וכו' לא מהני במקום אסמכתא וכנ"ל ומ"מ לדידן ודאי דקיי"ל כר' יוחנן שם בב"מ ציד ע"כ דסבירא לן דמועיל נמי ה"ט דבההיא הנאה וכו' להתחייב ע"י גם במקום דדמי לאסמכתא ומשו"ה נמי מסיק כאן בסוגיין שלהי ב"ב דגם ערב דב"ד משתעבד נמי לאחר מ"מ משום ה"ט דבההיא הנאה וכו' משום דקיי"ל כר' יוחנן וכנ"ל ודו"ק כי הדברים נכונים הם בע"ה

אמנם אף דודאי דברינו הנ"ל מה שכתבנו אליבא דשמואל שרירים וקיימים הם והי' אפשר נמי לומר לפי"ז דאף אם נימא דגם בחנוק שייך הטעם דבההיא הנאה וכו' משום שמציל את חבירו מן החניקה גמר ומשעבד נפשי' מ"מ שפיר קאמר שמואל לשיטתו דאינו משתעבד אלא ע"י