לפלגות ראובן חלק ג צד

כשואל ל"מ שטר וכו' וז"א דאדרבא התם גם שטר לא בעינן וכמ"ש בב"מ צ"ד וכן גם בחו"מ סי' רצ"א סכ"ז דבמתנה ש"ח להיות כשואל משתעבד בלא קנין בההיא הנאה וכו' וכן ודאי גם במתנה ש"ח להיות כש"ש כמו שהעתיק באורים שם ואף דלתי' הראשון שבתוס' ב"מ נ"ח הנ"ל יש לומר דפטור דל"ד להנאה דשואל מ"מ חייב גם בכה"ג משום דקייל"ן כתירוץ הב' שבתוס' שם עיין פ"ת חו"מ סי' רצ"א ס"ק כ"ב שכתב גם כן כן ורק באו"ת שם העתיק ד' הש"ך מ"ש לתרץ קושית הר"ן שמשו"ה בעינן בזה האי סברא דבההיא הנאה וכו' ומשו"ה לא סגי בדברים בעלמא אבל ודאי דמשתעבד מיהת בזה גם בדברים דהא איכא שם ה"ט דבההיא הנאה וכמובן ולא נעתק יפה כי יש לטעות בדבריו וכונתו רק להשיג על האו"ת במ"ש בשם הש"ך דבשטר שפיר משתעבד גם במקום דדמי לאסמכתא ובזה חלק עליו מרן הגרעק"א ז"ל דמלשון הש"ך ודאי משמע דגם שטר לא מהני בזה והיינו במקום דל"ש ה"ט דבההיא הנאה וכו' ובעי דוקא קנין וכן מטין ג"כ ד' הש"ך חו"מ סי ש"א ס"ק ז' עיי"ש גבי הני דברים שנתמעטו מדיני שומרים דבעינן דוקא קנין ומשמע שם מלשונו דגם שטר ל"מ בהו ודו"ק כי קצרתי] אמנם מ"ש עוד דגם בההיא הנאה לא מועיל בכה"ג דדמי לאסמכתא צריך ביאור דלכאורה תמוה מאוד ממה שמצינו להדיא דבההיא הנאה מועיל גם במקום אסמכתא וכמו בערב בשעת מ"מ ובערב דב"ד דאין חיובם אלא משום דבההיא הנאה דמהימן לי' וכו' ועש"ך חו"מ סי' מ' ס"ק ד' מ"ש לתרץ קושית הר"ן ר"פ הנושא שהקשה לר' יוחנן דס"ל שאיפשר להתחייב א"ע בשטר ל"ל האי סברא דבההיא הנאה וכו' גבי מתנה ש"ח להיות כשואל ת"ל משום שיכול להתחייב עצמו אעפ"י שא"ח וכן גבי ערב בעינן נמי או קנין או מתן מעות ובההיא הנאה וכו' וע"ז תי' הש"ך דשאני התם בערב ושומר דכיון דהוי כמו אסמכת' לכן בעינן בהו דוקא קנין או בההיא הנאה וכו' הרי מפורש דגם גבי אסמכתא מועיל בההיא הנאה כמו קנין כמו בערב ושומר אמנם בשים לב י"ל דדבריו צודקים דאף דשומר וערב נמי הוי כמו אסמכתא מ"מ מועיל האי סברא דבההיא הנאה וכו' שיעשה משום זה שומר וערב דהא ערב נמי שיעבודא דאורייתא הוא כמ"ש בכתובות ק"ב ב' עיי"ש ומכיון שנעשה ערב ממילא מתחייב אח"כ בחיובי ערב אם הלו' אינו משלם וכמו בשומר ואף דאי לאו דחשיבי כמו אסמכתא לא הוי בעינן בהו טעמא דבההיא הנאה כלל ומתחייב בדברים בעלמא מ"מ עדיין י"ל דה"ט דבההיא הנאה לא אהני לן אלא לשוי' מה"ט ערב ושומר דזה נעשה מיד וממילא מתחייב אח"כ בדינא אבל בהני דברים שנתמעטו לגמרי מדיני שומרים הא ל"ש למימר כלל שמה"ט דבההיא הנאה נעשה עתה שומר שהרי פטר בו את הכל א"א שיתחייב לשלם כשיזדמן אח"כ הפסד אם לא ע"י קנין דאלים טפי והדברים פשוטים וברורים כמו שביארנו אמנם נראה לומר דאף אם נימא דע"י כסף א"א שיתחייב בהני מילי דדמי לאסמכת' מ"מ במקום דשייך האי סברא דבההיא הנאה י"ל דמתחייב שפיר ואיפשר דזה עדיף מקבלת כסף ותלי בשני תירוצי התוס' וכמו שנאמר דהנה בתו' ב"מ נ"ח א' ד"ה אר"י הקשו למה בעי קנין בהני דברים שנתמעטו מדיני שומרים יתחייב גם בדברים כמו במתנה ש"ח להיות כשואל ותי' שני תירוצים א' משום דהכא דפטור אפי' משבועה לא משעבד נפשי' בלא קנין א"נ התם כיון שמתחייב כשואל כסבורין העולם שהשאיל לו ובההיא הנאה משעבד נפשי' **(הגה [נעים לי להזכיר כאן מה שהעיר בני יקירי הרב הג' מו"ה שמעון זאב שליט"א במ"ש הקצוה"ח סי' רצ"א ס"ק י"ח דשמירה בבעלים כיון דליכא שבועה לפימש"ש להוכיח מד' התוס' ב"ק נ"ז כהאי מ"ד דס"ל בירושלמי פ"ה דשבועות דבבעליו עמו אינו נשבע [אמנם עיין שער משפט סי' ס"ו ס"ק ל"א מ"ש בשם הרשב"א בתשובה גבי בעל בנכסי אשתו שהכריע כמ"ד בירושלמי שם דנשבע גם בשמירה בבעלים יעו"ש] אפילו אם התנה להתחייב כשואל לא משתעבד בדברים בעלמא דל"ש כאן שני תירוצי התוס' כיון דגם בזה ליכא שבועה וכן כסבורין העולם נמי שהוא שואל כיון דאפילו שאלה בבעלים נמי פטור הו"ל כמו עבדים וקרקעות דלא משעבד נפשי' בדברים עד דקנו מיני' עיי"ש והעיר בזה בני הנ"ל נ"י דלכאורה לפי תי' השני שבתוס' הו"ל להתחייב בכה"ג דרק זה מיקרי נהנה מה שמתחייב כשואל דעי"ז נהנה משום שסבורים העולם שהוא שואל ע"י מה שיתחייב חיובי שואל אבל אם יפטור לית כאן ראי' דהוא שואל דהא כל השומרים פטורים בבעלים וא"כ מה"ט הו"ל להתחייב גם כאן בשמירה בבעלים בדברים בעלמא משום בההיא הנאה אם יקבל עליו להתחייב באונסין כשואל ורק לתי' הראשון שבתוס' שפיר מיפטר כיון דגם שבועה ליכא וכנ"ל ומ"מ לא תיקשי לפי"ז דגם בכל הני שנתמעטו מדיני שומרים נימא כן שאם יתנה להתחייב כשואל חייב ג"כ בדברים בעלמא מה"ט דבההיא הנאה וכו' כיון שיתחייב כשואל כסבורין העולם שהשאיל לו דז"א דהתם כיון דבאמת גם שואל הו"ל למיפטר מדיני שמירה א"כ לא יסברו כלל העולם שהוא שואל ורק שחייב משום שקיבל חיובים על עצמו ואין כאן בההיא הנאה כלל אבל בשמירה שפיר י"ל לפי"ז שיתחייב בדברים משום בההיא הנאה שיתחייב כשואל וכו' אמנם משמע דהלכה נקטינן כתי' הראשון שבתוס' שהרי לתירוץ השני הו"ל למימר שגם אם מתנה ש"ח להיות כש"ש לא יתחייב בלא קנין ובאמת)** והנה נ"מ טובא איכא בין שני תירוצי התוס' דלתירוץ הראשון הא ס"ל דאף דשייך