לפלגות ראובן חלק ג צב

כר' ישמעאל ור"ל דאמר כבן ננס ומהדרינן אליבא דר' ישמעאל ואנן קייל"ן כר' יוחנן וממילא שמעינן דערב היוצא אחר חיתום שטרות מחמת חתומו חייב דהיינו חייב אני לך מנה בשטר וקייל"ן דחייב כר' יוחנן ואע"ג דגריס רבינו הגדול ז"ל ואינך כולהו בעו קנין פירושו כל ערב דלאחר מתן מעות וערב דכתובה אבל לא ערב דאחר חתום שטרות כדמוכח התם ודברים פשוטין הן למבין עכ"ל

וכבר הבאנו ג"כ לעיל מה שמצינו לרבותינו הראשונים ז"ל החולקים בזה ומובאים דבריהם בחו"מ סי' קכ"ט ס"ד דס"ל דגם שטר לא מהני לערב היוצא לאחר חיתום שטרות ובעינן דוקא קנין לערב שלא בשעת מ"מ ודעת הרמב"ם מובא שם דס"ל דאפילו קודם חתימת שטרות צריך קנין כיון שלא הי' בשעת מ"מ וטעמא דידהו דמחלקי בין האי דינא דערב להא דחייב אני לך מנה בשטר דקייל"ן בחו"מ סי' מ' דחייב גם בלא קנין מבואר בר"ן ר"פ הנושא וכ"ה ג"כ בסמ"ע שם סי' קכ"ט ס"ק י"ב דהתם שאני שמתחייב א"ע מיד בלא שום תנאי משו"ה מהני אבל כאן גבי ערב דחיובו הוא ע"מ אם לא יפרע הלוה הוי כמו אסמכתא ומשו"ה לא משתעבד בלא קנין עיין בדבריהם **(הגה [ובש"ך חו"מ סי' מ' ס"ק ד' מביא ג"כ דברי הר"ן הנ"ל מש"כ לתרץ קושיתו מערב משום דדמי לאסמכתא ומשה"ק עוד בר"ן שם ממ"ש בב"מ נ"ח גבי שומר קרקעות דבעי דוקא קנין וכן שם ד' צ"ד גבי מתנה ש"ח להיות כשואל אקשינן במאי בדברים ואיצטריך לפרוקי בההיא הנאה דקא מהימן לי' וכו' ע"ז מתרץ הר"ן ז"ל דכי איצטריך לאוקמי בשקנו מידו לאו דוקא דה"ה באומר אתם עדי מהני דהא ע"כ ה"ה דמצי לאוקמא בשחייב עצמו מודה בשטר כיון דקייל"ן כר' יוחנן אלא דנקט קנו מידו לפי שהוא ההקנאה היותר רגילה יעו"ש בש"ך שהוא ז"ל מתרץ גם קושיא השני' מהא דב"מ גבי שומרין בהאי סברא שכתב הר"ן ז"ל ליישב הא דערב דגם גבי שומרין כיון שאינו מתחייב מיד רק אם יאבד דמי נמי לאסמכתא ול"מ רק בקנין יעו"ש וכ"כ ג"כ בש"ך חו"מ סי' ש"א ס"ק ז' ע"ש ולכאורה יש לתמוה על הר"ן ז"ל שהזכיר סברא זו בהאי דינא דערב ולא ניחא לי' לתרץ בזה האי קושיא שהקשה משומרים ואדרבא כתב להדיא איפכא דמצי לאוקמי בשחייב א"ע בשטר כיון דקייל"ן כר"י ולענ"ד נראה דהיינו טעמא דהר"ן ז"ל דס"ל דרק גבי ערב הוא דאמרינן דהוי כמו אסמכתא אבל לא גבי שומרים וכמ"ש כן להדיא גם בחי' הרמב"ן ב"ב ד' קס"ח וז"ל ואי קשיא לך אי הכי היכי אמרינן לקמן ד' קע"ג לר' יהודא דאמר אסמכתא ל"ק ערב לא משתעבד אלא משום ההיא הנאה דמהימן לי' י"ל שאני התם משום דעביד אינש דפרע חובי' ואנן סהדי דאהכי סמיך מעיקרא וכטועה בדעת עצמו דמי ועוד דמימר אמר אנא כפינא לי' ופרענא לך מדידי' וכו' ומסיק שם דערב הוי כמו אסמכתא ומ"מ לאו אסמכתא גמורה היא לפי שאין הכל תלוי בדעת עצמו ושם כתב עוד ואי קשיא ד' שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה בשלמא ש"ח וש"ש בידו ודמיא לאם אוביר ולא אעביד אלא שואל לאו בידו וכ"ת התם רחמנא חייבי' וכלוקח דמי עד שיחזירנו א"כ האיך ש"ח מתנה להיות כשואל זו אינה קושיא שכל תולה בדעת אחרים לאו אסמכתא היא והוא א"י לתלות בד"ע שלא יבוא עליו אונס וכו' עכ"ל הרי לפנינו דס"ל להרמב"ן ז"ל דרק ערב דמי לאסמכתא רק שאינה אסמכתא גמורה אבל דינא דשומרים כלל כלל ל"ד לאסמכתא ושפיר מתחייב גם בזה בשטר לדידן דקייל"ן חייב אני לך מנה בשטר חייב ויש לדון עפי"ז בד' האו"ת סי' ע"ב ס"ק ז' גבי פשרה דלא מהני שטר בזה משום דהוי חיוב בתנאי וכ"כ עוד באו"ת כה"ג סי' ס' ס"ק ז' גבי פשרה דלא מהני שטר בזה משום דהוי חיוב בתנאי וכ"כ עוד באו"ת כה"ג סי' ס' ס"ק י"ד ליישב קושית הש"ך בהאי דינא דמחייב א"ע בדשלב"ל דלמה בעינן דוקא קנו מידו וכתב שם לתרץ עפ"י הנ"ל דהא גם בדשלב"ל הוי רק בדרך אפשר אם יבוא הדבר לרשותי אתחייב לך וכו' עיי"ש ולדעת הר"ן הנ"ל יש לדון דבאמת גם התם מהני ורק בערב לחוד הוא דל"מ משום דהוי כמו אסמכתא דסמיך אמאי דסבר שיפרע לו בעצמו וכנ"ל ועיין בנתה"מ שם סי' מ' ס"ק ב' מש"כ דמ"ש הש"ך דכל שנתחייב על תנאי דמי לערב ולא מהני רק בקנין דזהו רק לדעת הרמב"ם דס"ל דבערב אפילו שטר לא מהני רק קנין אבל להחולקים שם ס"ל דערב דמי לשאר מתחייב א"ע וכמו שיכולין לחייב עצמו בשטר בלא תנאי כמו כן כשנתחייב א"ע בתנאי או ערב מתחייב ג"כ עיי"ש וזה פשוט, מאוד וברור ורק לדברינו י"ל דגם לשיטת הרמב"ם דס"ל דבערב ל"מ חיוב בלא קנין מ"מ עדיין י"ל דדוקא בערב הוא דס"ל כן דהוי כמו אסמכתא וכנ"ל אבל לא בכל תנאי דעלמא וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי]:)** ולדידהו תיקשי קושית הרמב"ן ז"ל הנ"ל דכיון דס"ל להרמב"ם ז"ל ולאינך ראשונים דבשטר לחוד לכו"ע פטור ור"י וב"נ ל"פ אלא בקנין א"כ תיקשי סוגיא דכתובות ק"ב הנ"ל דפריך שם מזה על הא דפליגי ר"י ור"ל בחייב אני לך מנה בשטר וכו' ומוקי לר"י כר' ישמעאל ולר"ל כב"נ והא לפי"ז גם ר"ל מצי סבר כר"י דכאן שפיר חייב משום דמיירי בקנין אבל לא בחייב אני לך מנה בשטר ור"י מצי סבר נמי כב"נ דהא דפוטר ב"נ בערב ע"כ הוא מטעם אסמכתא דהא אפילו בקנין פוטר ב"נ וע' ש"ך חו"מ סי' קכ"ט ס"ק י"א ובאו"ת שם ס"ק ה' ובנתה"מ סי' מ ס"ק ב' מה שכתבו בזה: פלג ג

ולענ"ד נראה בע"ה ליישב דעת הרמב"ם ז"ל בפשיטות ואדרבא דבריו מוכרחים מן