לפלגות ראובן חלק ג צ

בע"ה לסיומא דמ' ב"ב והתחלה למ' סנהדרין פלג א

תמן תנינן בשלהי ב"ב ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים ב"ח מעשה ובא לפני ר' ישמעאל ואמר גובה מנב"ח א"ל ב"נ אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין א"ל למה א"ל הרי החזיק את אחד בשוק וכו' שלא על אמונתו הלוהו וכו' ובגמ' שם איבעיא להו בחנוק מ"ל אמר ר' ישמעאל ת"ש דאמר ר"י אמר ר' יוחנן חלוק הי' ר' ישמעאל אף בחנוק וכו' והלכה כמותו אף בחנוק אר"י אמר שמואל חנוק וקנו מידו משתעבד מכלל דערב בעלמא ל"ב קנין ופליגא דר"נ דאר"נ ערב דב"ד הוא דל"ב קנין וכו' והלכתא ערב בשעת מ"מ ל"ב קנין אחר מ"מ בעי קנין ערב דב"ד ל"ב קנין דבההיא הנאה דמהימן לי' גמר ומשעבד לי'

והקשו שם בתוס' ד"ה והלכה וז"ל וקשה לר"י על ההיא דכתובות ק"ב דאמר ר' יוחנן באומר לחבירו חייב אני לך מנה בשטר דאלימא מילתא דשטרא וכמאן דא"ל אתם עדי דמי ומוקי נפשי' כר' ישמעאל הא לא פליג עלי' ר' ישמעאל אלא משום דס"ל דערב לאחר מ"מ משתעבד כדאמר דהלכה כמותו אף בחנוק ור"י גופי' איפשר דס"ל כשאמר לו בשוק הנח לו ואתן לך פטור דליכא אלימותא דשטר כלל ומנלן דסבר אלימא מילתא דשטרא ונראה לרבי דחנוק נמי דהכא בשטר טעמא דאלימא מילתא דשטרא עכ"ל

והנה אף דדברי התוס' מוכרחים לפי משמעות הסוגיא דכתובות לומר דלר' יוחנן ע"כ דגם בחנוק מיירי בשטר מ"מ צריך ביאור מאין פשיטא לי' כ"כ לתלמודא לומר כן ודילמא באמת ס"ל לר"י דה"ט דר' ישמעאל בחנוק משום דס"ל דערב לאחר מ"מ משתעבד ולא תיקשי לר' יוחנן ונראה לבאר בע"ה ולהכריח מדברי ר' יוחנן עצמו דע"כ לומר דמוקי פלוגתייהו דר"י וב"נ דגם בחנוק מיירי בשטר וממילא נבין ג"כ במאי פליג עליו שמואל על ר"י ויתבארו דבריהם בטוב טעם דאזלי ג"כ לשיטתם ורק נקדים לבאר ג"כ מה שמצינו דפליגי כאן רבותינו הראשונים ז"ל להלכה כמובא דיעותיהן ג"כ בחו"מ סי' קכ"ט ס"ד ע"ש שיטת הרמב"ן הוא דערב היוצא לאחר חיתום שטרות משתעבד גם בלא קנין לגבות ממנו מבני חורין ושיטת הרמ"ה והטור שאינו משתעבד אלא בקנין אבל קודם חיתום שטרות ל"ב קנין אף אם לא נכנס ערב בשעת מ"מ דבזה משתעבד ע"י השטר ושיטת הרמב"ם הוא דאפילו ערב היוצא קודם חיתום שטרות צריך קנין אם לא נכנס ערב אלא לאחר מתן מעות יעו"ש וכן מובא שם ג"כ בסעיף ו' מאי דפליגי נמי רבותינו ז"ל בנעשה ערב בקנין בלא שטר די"א דדיני' כמלוה ע"פ ואינו גובה אלא מב"ח וי"א דהיכי דקנו מיני' טורף ממשעבדי אעפ"י שלא כתב לו שטר וחדא באידך תליא כמש"ש בביאור הגר"א ס"ק י"ט וס"ק ך' דלהני דס"ל דמ"ש בגמ' כולהו בעי קנין קאי נמי על ערב היוצא לאחר חיתום שטרות דקתני במתניתין הרי דבעי קנין דוקא ובמתניתין הא קתני דגובה מנב"ח ע"כ דלא מהני הקנין לחוד בלא שטר לגבות ממשעבדי וכ"ש להרמב"ם דגם קודם חיתום שטרות בעי קנין ואינך ס"ל דמ"ש בגמ' ואינך כולהו בעי קנין ל"ק על ערב היוצא לאחר חיתום שטרות רק על ערב אחר מ"מ וקבלן דכתובה וביוצא לאחר חיתום שטרות אה"נ דמשתעבד גם בלא קנין וממילא דבקנו מיני' טורף נמי ממשעבדי זהו תורף פלוגתתם בפי' דהאי הילכתא שמסיק בשלהי מכלתין וכנ"ל אמנם לבאר טעמם ונימוקם נראה לומר דזה תלי בביאור הסוגיא דלעיל בדברי ר' יוחנן ושמואל במחלוקת ר' ישמעאל ובן ננס במתניתין דלא ברירא מילתא היכי מיירי דהנה ז"ל השטמ"ק על הג' פרקים אחרונים שבב"ב שנדפס מחדש סוף ס' המאירי ע"מ שבת אר"י אמר שמואל דחנוק וקנו מידו משתעבד בב"ח דכיון דבלא קנין לא משתעבד כלל כבן ננס כי קנו מידו אהני לי' קנין לב"ח ושמואל פליג אדר' יוחנן דר"י ס"ל דל"ב קנין לב"ח ואי קנו מיני' גבי מיני' אפילו ממשעבדי מכלל דערב דעלמא שאינו חנוק והוא לאחר מ"מ דומיא דחנוק ל"ב קנין לבני חרי והיינו כר' ישמעאל ופליג אדר"נ דאמר כל לאחר מ"מ בעי קנין לבני חרי כבן ננס חוץ מערב בב"ד וכן הלכתא נמצא ר"נ חלוק על ר' יוחנן ועל שמואל דכל לאחר מ"מ לא אישתעבדי אלא בקנין ומב"ח כבן ננס ואינך כולהי בעו קנין חנוק ושאינו חנוק דלאחר מ"מ וערב לכתובה כולהו בעי קנין ואפילו לב"ח וכו' עוד אני אומר דהא דאר"נ ערב דלאחר מ"מ בעי קנין ובלא קנין לא משתעבד כלל דוקא ערב שלא חתם א"ע בשטר החוב אבל חתם בשטר החוב משתעבד לב"ח כפשטה דמתני' ערב היוצא לאחר ח"ש גובה מנב"ח ועוד דלא גרע ממ"ש לחבירו חייב אני לך מנה בשטר דקייל"ן כר' יוחנן דאמר חייב במס' כתובות ואפילו