לפלגות ראובן חלק ג פט

הוא דנקט תנא המקום להשמיענו להיפוך דמקום דומיא דאבנים שיד שניהם שולטת בו בכל הכותל בשוה וכן גם המקום משותף לשניהם דע"כ הקנו זל"ז גם את המקום להיות משותף לשניהם וקנו זמ"ז בקנין חזקה ע"י מה שבונין עלי' את הכותל והוי לדידי' חצר השותפין ממש וחולקין את האבנים היקרות בשוה וכן נ"מ נמי לענין מציאה דל"ק. מחצית מציאה המונח בכותל לפי"ד הקצוה"ח סי' ר"ס הנ"ל דהוי חצר השותפין ומיושב גם לדידי' קושית התוס' הנ"ל שהקשו דהא גם בלא"ה חולקין בשוה דשפיר נ"מ הוא לדינא דל"ק את המציאה וכנ"ל אבל אי הו"א דרק מספקא שייך לכל אחד המחצה אז ודאי דקונה ג"כ מחצית המציאה לגבי אחרים מספק וכמ"ש הרא"ש פ"ק דמציעא סי' כ"ד גבי מושך בהמה של הפקר לקנות כלים שעלי' דהוא מוחזק מספק ואם תפסה אחר מוציאין מידו ומוקמינן לה בחזקת מ"ק שהוא מוחזק בה מספק ותפיסת ספק מיקריא תפיסה כנגד אחר שאין לו בה שום טענה יעו"ש וכן פסק שם סי' ל"ב לענין איבעיא דאויר שאין סופו לנוח יעו"ש [ולחנם תמה ע"ז בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קכ"ו ממ"ש הרא"ש בפ"ב דכתובות גבי נכסי דבר שטיא דבלית לי חזקת אבהתא לא אזלינן בתר חזקה קמייתא אלא בתר חזקה דהשתא יעו"ש שנשאר בקושיא על הרא"ש באיבעיא דארנקי הנ"ל ואין להבין קושיתו זאת דודאי חילוק גדול ביניהם דהתם גבי בר שטיא כיון דמיירי במכר וי"ל בעלים לההוא קרקע שמכר לההוא בר שטיא ודאי דחזקת בר שטיא לאו כלום הוא מספק אבל כאן גבי איבעיא דארנקי הא מיירי בדבר הפקר שנסתלקו הבעלים ממנו כבר וכמש"ש הרא"ש להדיא גבי הא דמשוך פרה לקנות את הכלים וז"ל דע"כ ל"ק תפסו כהן מספק מוציאין מידו אלא היכי דאיכא לאוקמי בחזקת מ"ק אבל הפקר שיצא מחזקת מ"ק תפיסת ספק מיקריא תפיסה ואין אחר מוציא מידו וז"ב אמנם משה"ק שם עוד במהרי"ט שם ממ"ש הרא"ש עצמו בפ' חזקת על מחזיק בנכסי הגר דכיון דחזקת הראשון מסופקת וחזקת הב' ברורה מוקמינן לי' בחזקת בתרא יעו"ש זה ודאי קשיא וכן הקשה גם בק"נ שם בב"מ סי' כ"ד אות ז' וי"ל גם זה ואכמ"ל] אבל השתא דמשמיענו תנא דמתניתין אליבא דהאי מ"ד דהכותל הוי ממש חצר השותפין ודאי דכל אחד מהם ל"ק את המציאה המונחת שם והמוצא זכה ומדויק היטב לישנא דמתניתין דנקט גם המקום אליבא דתרווייהו הני אמוראי וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בע"ה (שוב ראיתי בנועם ירושלמי ריש ב"ב שהביא הירושלמי שלהי ב"מ הנ"ל ומפרש דרב ושמואל פליגי בדין ברירה ורב לשיטתו דס"ל א"ב ושמואל לשיטתו דס"ל י"ב עיי"ש שנדחק לפי"ז לומר דמקצת הקרקע של הכותל כיון שצריך לעשות מחיצה לא חלקו כלל ונשאר בשותפות ומשו"ה שייך בזה דין ברירה ע"ש והנה על דבריו ודאי תיקשי מה דלא מסיימי פלוגתתן בירושלמי הא ע"כ רב ס"ל דא"ב ושמואל ס"ל י"ב בכ"מ וטפי א"ש פירוש זה לפי גירסת היע"ד דר' יוחנן ס"ל כולו לזה ור"ל ס"ל מחצה לזה וכו' דבזה שפיר י"ל דאזלי לשיטתו דמצינו לר"י דס"ל א"ב בביצה ל"ח ויעו"ש בתוס' ד"ה ואמר ר"י ור"ל הא ס"ל די"ב כמ"ש בגיטין מ"ח דכיון דס"ל ק"פ לאו כקה"ג דמי ע"כ דס"ל דאחין שחלקו כיורשין דמי דאי כלקוחות דמי לא משכחת דמייתי ביכורים וכו' אמנם מה מאוד תמוהים דבריו בזה דלהאי מ"ד דס"ל מחצה לזה לפי"ד הקצוה"ח שמבורר לכאו"א מחצית הכותל שלו ודאי דאין שייך כלל לדין ברירה שמתחלה ע"ד כן נשתתפו שיהי' מבורר לכאו"א המחצה שלו ורק להאי מ"ד דס"ל דכולו לזה וכולו לזה ומתחלה נשתתפו בשוה לדידי' יש לדון אח"כ בדין ברירה אבל למ"ד דמחצה לזה וכו' ודאי דאף אי ס"ל דאין ברירה דינא הכי הוא דאמרינן שאדעתא דהכי נשתתפו ובנו את הכותל לחצאין וז"פ וברור וכן מה שנדחק שם עוד לומר דמשו"ה שייך כאן ברירה משים דכיון שחלקו את החצר וצריך לעשות מחיצה וכו' כמנהג המדינה א"כ זה לא חלקו וע"כ נשאר זה המחיצה לשניהם ולא הי' מבורר מעולם יעו"ש לענ"ד לא צריכנא לזה דשפיר י"ל כמו שכתבתי לעיל שהקנו זל"ז את המקום שיהי' משותף לשניהם בשוה ומאי איכפת לן אם נאמר דהשותפות בזה מתחיל בשעת בנין הכותל ועל מכאן ולהבא ודאי דשייך אח"כ לדון בזה דיני ברירה כיון שנשתתפו בו מעתה בשוה לשניהם וז"פ ודו"ק] ונמצא לדברינו אחר שביארנו מהא דב' גינות דע"כ קונה השני אחר שחבירו נתייאש מחלקו וזוכה בו מדין חצר אף דאגיד נמי ברשות שכנו המקנה לו וכתבנו הטעם משום דשותפין לא קפדי אהדדי ומשאיל לו מקום ברשותו כדי שלא יעכב את קנינו והיינו משום דהתם גבי ב' גינות לאו חצר השותפין הוא שהרי מבורר לכאו"א חלקו ולכן שפיר קונין זמ"ז אף שאגיד גבי' דחברי' א"כ להאי מ"ד דס"ל גם גבי כותל השותפין דמחצה לזה ומחצה לזה שפיר י"ל דהיינו דקסמיך לן תנא האי דינא דהשותפין להשמיענו ג"כ האי דינא דהאבנים דומיא דמקום שמבורר הוא לכאו"א המחצה שלו ול"ה חצר השותפין כלל ושפיר קונה גם מחצית המציאה המונח בחלקו וז"ש התנא לפיכך המקום והאבנים של שניהן ומלמדנו בזה שמבורר חלק כאו"א וקונה ג"כ את המציאה המונח בחלקו ואף באגודה נמי גבי דחברי' וכמ"ש בהא דב' גינות הנ"ל. ולאידך מ"ד דס"ל כולו לזה וכו' אדרבא עלינו לפרש איפכא דהיינו דקסמיך לן תנא ללמדנו דאף דגבי שתי גינות אמרינן דקנה האחד ע"י חצירו אף דאגידה נמי גבי דחברי' היינו משום דהתם אינם שותפין ושפיר אמרינן דקונה כה"ג אף שמונח ג"כ מקצת החפץ גם ברשות חבירו דלא קפיד עליו וניחא לי' בזה וכנ"ל אבל השותפין שרצו וכו' בונין את הכותל באמצע וכו' לפיכך המקום והאבנים של שניהם היינו שכל הכותל הוא משותף לשניהם בשוה וא"כ הוי ממש חצר השותפין ולא קנה כה"ג וכמשנ"ת: