לפלגות ראובן חלק ג ט

על החלק הנמצא בעון זה מה שעבר וחטא נגד המקום ובס' דע"ק להגאון בעל ושב הכהן כתב דהיינו מ"ש רב אדא ב"א בתענית ד' ט"ז אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בה למה"ד לאדם שתופס שרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם ל"ע לו טבילה וכו' ופירש"י עבירת גזל וא"ח בה לשלם את הגזילה וכו' ומוכיח שם דע"כ האי קרא דמייתי שם ומודה ועוזב ירוחם מיירי בעבירות שב"א לחבירו דעל עבירות שב"א למקום הא כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה כמ"ש ביומא פ"ו ור"א ב"א הא קמל"ן שלא נטעה לפרש כי מיד שאנו מתודים לפני הקב"ה נמחל חלק השמים גם מהעבירות שבאל"ח גם בטרם החזיר הגזילה קמל"ן דזה דומה לטובל ושרץ בידו דה"ה כאילו לא טבל מעולם ולא לבד שמטמאהו הרי גם אם לא הי' מטמא הי' חוצץ לבלי תעלה לו הטבילה וכן זה שתופס הגזילה אצלו ומתודה שחוצצת הגזילה לבלי תעלה וידוייו ונכתם עונו לפניו ית"ש עיי"ש

אמנם עי' בס' סידורו ש"ש שורש הששי ענף ב' מ"ש בישוב הסתירה שמצינו במ"ר ר"פ אמור מלמד שהראה הקב"ה למשה דור דור ושופטיו וכו' והראהו שאול ובניו נופלין בחרב אמר לפניו מלך ראשון וכו' ידקר בחרב א"ל הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים ב"א שהרג שהם מקטרגים אותו ע"כ וזה סותר לכאורה למ"ש בברכות י"ב ע"ב כל העושה ד"ע ומתבייש בו מוחלין לו וכו' אלא מהכא ויאמר שמואל אל שאול וגו' ומנין דאחילו לי' מן שמיא וכו' מחר אתה ובניך עמי ואר"י עמי במחיצתי הרי שנמחל לו על עון גוב עיר הכהנים בעת שדיבר עם שמואל ותי' שם עפימ"ש לפי שבעונות שב"א לחבירו נמצא שתי רעות לשמים ולבריות וכאשר נתבייש מפני שמואל נמחל לו חלק מה שחטא כנגד המקום אבל חרק הבריות נשאר לו לקבל עונשו בעוה"ז וז"ש בגמ' ברכות ומנלן דאחילו לי' מן שמיא פי' חלק הרע לשמים זה נמחל עבור בושתו וז"ש במ"ר ולי אתה אומר פי' מה אתה אומר לי הרי כבר מחלתי חלקי אמור אל הכהנים שהרג שחלקם נשאר והם מקטרגים אותו ומוכרח לקבל עונשו בעוה"ז מה שחטא נגדם בעלמא הדין וכמ"ש בפיה"מ להר"מ ריש פאה הנ"ר עיי"ש הרי מוכח מכאן דגם קודם שנמחל לו חלק שב"א לחבירו מ"מ חלק השמיימי שפיר מחול לו ע"י תשובה וכיו"ב. וכן פי' המפרשים בחטא קין במ"ש במ"ר עשיתי תשובה ונתפשרתי הייני שע"י התשובה כמו עשו אתו פשרה שנתכפר לו החלק הנוגע רשמים אבל לא החלק מה שב"א לחבירו ולכן כלפי מה שנגזר עליו תחלה נע ונד. שגם במקום שיגלה לא יהי' לו מנוחה כתיב אח"כ וישב בארץ נוד פירש"י בארץ שכל הגולים נדים שם והיינו משום שלהאדם הנרצח הא אין נ"מ כלל אם נהרג בשוגג או במזיד דמ"מ הא נהרג עי"ז וכיון שבשוגג גולה הרי דמה שדין הרוצח במזיד שחייב מיתה הוא משים שעבר והמרה את פי ד' וכיון שעשה תשובה נמחל לו המחצה השמיימי ונתחייב גלות על המחצה שב"א לחבירו ושם ישב בשלוה ומשמע גם מזה דאין זה מעכב את זה ואף קודם שנרצה עונו בהנוגע ב"א לחבירו מ"מ אפשר שימחלו לו החלק הנוגע לשמים וכנ"ל

ועי' בחי' ענ"י ער ע"י סוף יומא מ"ש מהא דאמרו בר"ה י"ז עלבוני מחול לך לך ופייס את חבירך דמכאן מוכח ג"כ דחלק של גבוה מחול תומ"י וכתב שם ע"ר הרי"ף דראב"ע ס"ל דעבירות שב"א כחבירו מעכבין הכפרה גם על חלק של שמים והקשה שם מהא דר"ה י"ז ותי' דהגמ' שם קאי אליבא דר"ע שלהי יומא דקאמר מי מטהר אתכם וכו' דהיינו שאינו מעכב כלל את הכפרה על חרק השמיימי ולפי"ד פליגי תנאי בהאי מילתא ובאמת דמהא דר"ה לק"מ דשם י"ל הכונה דהיא כמו תנאי דהיינו שאז יהי עלבוני מחול לך אם תלך ותפייס את חבירך וכמש"כ בס' דע"ק. ועיין בעיון יעקב בר"ה מ"ש בשם המהרש"א דלרע"ק גם על של ב"א לחבירו מכפרין ור"ע לשיטתי' משו"ה לא משני שם בר"ה י"ז כמ"ש ר"ג כאן **(שב"א לחבירו ולפי ששמע לקול ד' המצוה תחשב זאת לו לצדקה לעוה"ב ובעד זה שנהג ג"כ מנהג טוב לתועלת בנ"א ימצא טובה גם בעוה"ז וחזינן דקחשב שם ת"ת כנגד כולם משום שע"י ת"ת יזכה האדם לכל הני הרי דמצות ת"ת חשובה כמו הני מצות שב"א לחבירו וכיון דס"ל להרא"ש ז"ל דמצות כתיבת ס"ת הוא למען ילמוד א"כ הוי כת"ת דחשובה כנגד כולם. ועל מה שהוספתי להטעים את דברי האיך ס"ד לומר שזה ידרוש את הכסף שמגיע לו מחבירו וזה יקיים בעדן מצות העיר הרב הג' הנ"ל דמ"מ הא ז"א שייך אלא היכי שהמלוה תובע את כספו אבל כשאיני תובע לא יצטרך לפי"ז ליתן לו ברצונו עכ"ד הרה"ג הנ"ל והשבתי לו לחזק דברי הקודמים על ראשון ראשון דלבד מה שי"ל דהסיבה הגורמת להמסובב אינה מחויבת שיהי' לה אותו הערך של המסובב וכמו שמצינו במ"ש ספ"ק דב"ק גדול לימוד שמביא לידי מעשה שפירש"י דאלמא מעשה עדיף וא"כ ודאי די"ל דמצות ת"ת עדיפא ממצות כתיבת ס"ת אף שהיא סיבה המביאה לידי ת"ת הנה גם זו"ז אם נודה למש"כ דמה"ט שוה מצות כתיבת ס"ת ממש למצות ת"ת הנה עדיין לא שמענו במתני' שם אלא דשכר ת"ת גדול כנגד כולם אבל מה זה ענין להקדים מצוה זו דת"ת למצוה אחרת ועם כל יתרון מצות ת"ת העולה על כולנה מצינו שמצותה נדחית מכל מצוה קלה הימנה וכמ"ש במקו"ח ה' מגילה סי' תרפ"ז לדחות עפי"ז הוכחת הט"ז דמדחה ת"ת לגמרי דשאני ת"ת שמפסיקין לכל המצות אף דעוסק במצוה פטור מן המצוה תורה שאני דעיקר הלימוד אינו רק בשביל מעשה ועוד כיון דעיקר חיוב ת"ת הוא ביום ובלילה ואם נאמר דבשביל שעוסק בתורה פטור ממצות בטלה)**