לפלגות ראובן חלק ג י

בעבירות שב"א למקום וכו' דלדידי' שוין הן ומתכפרין ולכן משני שם שינויא אחרינא כאן קודם גז"ד וכו' ואף דפשטות דברי המפרשים הנ"ל משמע דאינהו איירי בענין אם עבירות שב"א לחבירו מעכבות הכפרה מכל עבירות שב"א למקום היינו גם מהני שאין להם שום שייכות לאלה שבאל"ח ומינה דמ"ד שאין מעכבין י"ל דרק על עבירות שב"א למקום לחוד הוא שאין מעכבין אבר באיתן עבירות גופייהו שב"א לחבירו י"ל דלכו"ע אינו מתכפר כלל כ"ז שאינו מרצה א"ח. אמנם לא נראה כלל להסתפק בזה דזה ודאי א"א לומר ולא ניחא למרייהו דלימא הכי דמה ענין זל"ז וכי ערבונא שקלי לבלי לכפר לו חטאותיו שב"א למקום אף שעשה תשובה עליהם מפני שנמצא בו עוד איזה חטא ועין מה שחטא נגד חבירו וכי דינא הכי ודאי שכר עיקר הספק אינו שייך רק בענין אותו החטא עצמו מה שנמצא בעונות שבאל"ח שני הדברים גם יחד וכמו שכתבנו דבזה שפיר י"ל דבהכי הוא דפליגי ראב"ע ור"ע דלראב"ע מעכב הכפרה נם על חרק שר שמים עד שירצה א"ח ולר"ע ס"ל דאינו מעכב והלכה כר"ע מחבירו ושפיר מוחלין להשב על חלק השמיימי גם בטרם שהספיק עדיין לרצות א"ח ונסלח להם האי פלגא מיהת וכנ"ל מהא דברכות י"ב גבי שאול דמצינו שמחלו לו משמיא ואין להאריך עוד בזה. ועמ"ש עוד בעינן זה בסיומא דמ' מכות פ"ג בהג"ה ולפי"ד הנ"ל אפשר לפרש האי פלוגתא דהני אמוראי בהא דכובש ונושא דאלו ואלו דא"ח דמר מיירי מדין עבירות שב"א למקום דעלייהו שייך לומר שהקב"ה נושא אותן לגמרי ומוחלן בחסדו מכל וכל אם שקורין הן המצות והעבירות ומ"ד כובש קאי על אלה העבירות שב"א לחבירו דעלייהו ל"ש לומר שנמחלין לגמרי שהרי חלק האדם א"א שיתכפר לו עד שירצה א"ח ובדידהו ל"ש לומר רק ענין כובש והיינו שכובש אותן לפי שמקטינם אחר שמתכפר להן החלק של שמים ואזדא להו פלגא מתקטנין ונכבשין וממילא מכריעות הזכיות אשר על כף השני וז"נ בע"ה

ודע כי ראיתי לכמה מן המפרשים דמפרשי דגם כאן איירי בבעלי תשובה והיינו שנמחל להם רפי ששבו עליהם ולפיכך יש מן המחברים שפירשו דהא דנושא עון איירי בתשובה מאהבה וכובש איירי בתשובה מיראה שלא נמחל להם לגמרי רק שנעשו מזדונות שגגות אבל לענ"ד דבריהם לא נראין כלל שהרי אם בשעשה תשובה לית כאן מן העונות כלום ומאי בעו התם וקרא כתיב ביחזקאל ל"ג ובאמרי לרשע וגו' ושב מחטאתו וגו' כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו וגו' וכן מפורש שם ברי"ף במקומו וקייל"ן דהני כולהו בשלא עשה תשובה ומת אבל אם עשה תשובה אין מזכירין לו שום דבר מעונותיו וכן גם ברמב"ם פ"ג מה' תשובה ה"ה עיי"ש בכ"מ מ"ש לפרש ד' הרמב"ם במ"ש ואם נמצאו זכיותיו כנגד עונותיו וכו' מעבירין כל עונותיו ראשון ראשון דהיינו כשמת בלא תשובה ומתרץ לה משה"ק דלעיל קאמר שם דהבינונים תלוים ועומדים עד יוה"כ ואם לא עשו תשובה נחתמין למיתה ח"ו דהכא בשעת מיתה מיירי שכבר מת וא"א שוב לשוב עליהן עיי"ש. ופרשו המפרשים דזה גופא נחשב לו לחטא מה שלא עשה תשובה באלה ימי הדין והמשפט ונוסף גם הוא על חטאתיו ומכריעין את הכף עיין בדבריהם. עכ"פ מדברי כולן למדנו דפלוגתת הני אמוראי בהא דכובש ונושא איירי בשלא עשה תשובה אלא שכך הוא המדה של ורב חסד שמטה כלפי חסד באם הנהו כבינוני מחצה על מחצה ומיושב אצלי עפי"ז משה"ק במהרש"א בח"א שס בר"ה י"ז א' במ"ש ריב"ח אמר נושא דכתיב נושא עון ועובר על פשע ולמה לא מייתי מהאי קרא דכתיב בתורה נושא עון ופשע עיי"ש שנדחק ולק"מ דע"כ עלינו לומר דמידת ורב חסד הוא מדה אחרת ואין זה המדה כמדת נושא עין ופשע דכתיב בהאי קרא דהא חשיב שם י"ג מדות וע"כ דחלוקות הן ותרתי מילי נינהו דהא מדה זו של נושא עון ופשע דכתיב באוריתא דמשה בשעשה תשובה מיירי וכמ"ש ג"כ ביומא ל"ו ע"ב אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה **(קיום המצות מכל וכל עיי"ש והארכתי בזה בחי' אלפסי מ' מגילה ואכ"מ וא"כ אי נימא כמ"ש הרה"ג הנ"ל להשוות מצות כתיבת ס"ת למצות ת"ת לפי ה"ט דהרא"ש ז"ל ודאי שהדין נותן שנדחית גם היא ממצות אחרת שב"א למקום ומכ"ש ממצוה שב"א לחבירו דאלים טובא וכנ"ל

ובמ"ש עוד דז"א שייך רק בשזה תובע את חובו הנני לקיים את הדברים הראשונים דלבד מה שי"ל דלפי"ד הקצוה"ח ז"ל סי' ק"ד סק"ב דאם אין המלוה תובעו איני מצווה כלל לפרוע את חובו ודאי דא"ש דהא לפי"ז כל עיקר השו"ט אם למכור הס"ת בעד פירעון חוב ל"ש אלא בשזה תובעו דבלא"ה האיך נתירנו למכור הס"ת אם אין עליו עדיין שום מצוה לשלם לבע"ח שלו אלא שגם לפימ"ש בנתה"מ שם ססק"א להשיג על הקצוה"ח בזה דודאי איכא מצוה גם קודם שתובעו וכמו שביארתי בספרי ח"א דלשלם חוב קודם שתובעו דמי למצות ציצית שאין עליו חוב ללבוש את הבגד בת ד"כ ומ"מ אם לבשו מקיים מצוה אבל בשזה תובע את חובו אז הוי מצוה חיובית כמו תפילין וא"כ הא מקיים מצוה מיקרי גם כשאיני תובעו מ"מ שפיר כתבתי לתמוה בזה דהא כיון שאם הי' זה תובעו ודאי שאין סברא להתיר לזה לעשות מצוה בממון של חבירו א"כ גם אם אין הבע"ח יודע כלל מזה מ"מ הרי אין לנו להתיר להלוה שיוציא את הכסף אם אין לו כסף אחר לשלם את חובו ואם הוא לא צוח בואו ונצווח אנן על שזה רוצה להוציא כסף ש"ח על קיום מצוה ושפיר אזדא הוכחת הבאי"צ הנ"ל ובדרוש לס"ת הארכתי עוד בביאור הלכה זו בע"ה וכאן קצרתי]:)**