לפלגות ראובן חלק ג ח

ואמינא בה טעמא מה שקראוהו חז"ל לס' נזיקין בשם ישועות כי אמנם ישועה גדולה היא מאת ד' אם יזכה האדם לקיים מילי דנזיקין וחסיד שמו נקרא כמ"ש בב"ק ד' ל' מפני שבדברים אשר ב"א לחבירו מתגבר עליו יצרו של אדם ביותר להיות שאין לו תקנה וכפרה ער שישיב ועד שירצה את חבירו ולבן אמרו בב"ב ד' קס"ה רובן בגזל וכולן בלה"ר לפי שבאלה מתחכם היצר להכשילם וללכדם. ואולי י"ל ג"כ דזהו מה שמצינו שאמרו יצרו ש"א מתחדש עליו ומתגבר עליו עיין קידושין כ' ובסוכה נ"ב משום דבדברים שב"א למקום א"צ להתגבר עליו שהרי נפשו ש"א מחמדתן וכמ"ש אל יאמר אדם א"א בבשר חזיר אלא אפשי והתורה אסרתן וביאר הרמב"ם ז"ל בפ"ו מח' הפרקים דהיינו דדייקי חז"ל להזכיר רק המצות השמעיות דרק באלה רשאי לומר כן ולהתאות להן אבל לא לעבור על המצות השכליות ובהם גם המחשבה והרצון אסור ומתגנה המתאוה להן וכמ"ש נפש רשע אותה רע עיי"ש ועי' אפיק"י ח"ב דרוש כ"ה מזה באורך וי"ל עפי"ז גם מ"ש בב"ב פ"ח קשה גזל הדיוט מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה וכו' לפי שהנטי' והרצון ג"כ נחשב לחטא ועין בדברים שב"א לחבירו וכמ"ש ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו ל"ב בדברים שב"א למקום שרק המעולה והמעשה האסורה נחשב לעבירה ובדרושים הארכתי בזה הרבה ואכ"מ

ונמצא שבמצות שכ"א למקום א"צ היצה"ר להתגבר על האדם מכיון שאינם נגד הרצון וא"צ רק להתחדש להמתיק לו את הדבר ולהוסיף לו חמדה כרי שישמע לו. אבר בדברים שב"א לחבירו שכל עיקרן הנה הנם נגד השכר הישר צריך הוא להתגברות יתירה ואלמלי הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לעמוד כנגדו כי חזק הוא ממנו וכמ"ש בקידושין פ"א חזי דאת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא מינך. ושפיר קראו להאי סדרא דנזיקין בשם ישועות כי לד' הישועה על עמו גנון והצל את הגבור הכובש את יצרו ונזהר לקיים את הסדר הזה

ובהיותם קרובים אלינו ימי הדין והמשפט אמרתי להוסיף כאן עוד דברים בענין הזה אחת מהנה הביאורים שביארתי בע"ה להסביר מאי דפליגי אמוראי בר"ה ד' י"ז ע"א במידת ורב חסד דח"א כובש וח"א נושא מר יליף לה ממאי דכתיב ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ומר יליף לה ממ"ש בקרא נושא עון ועובר על פשע ורגיל אני לפרש פלוגתא זו בע"ה מדי שנה בשנה ביאור חדש וכאן נעתיק מן הנוגע לדברנו הקודמים

וראשון תחלה אמינא לפרש מאי דפשיטא להו לחז"ל למילף מהני קראי דמיכה דזהו מידת ורב חסר משום דכתיב בהאי קרא דמי אל כמוך נושא עון וגו' ומסיק כי חפץ חסד הוא ולכן קאמרי דמ"ש ב"ה שם במידת ורב חסד מטה כלפי חסד דהכונה הוא כמו שמצינו כאן דהכי עביד וכך הוא המדה ואי נימא דפליגי הני אמוראי י"ל דבהכי הוא דפליגי במה שמצינו דפליגי נמי תנאי בזבחים כ"ד ע"ב ובמנחות י"ט ע"א דר"ש ס"ל שם דמקרא נדרש רק לאחריו ולא לפניו כלל ולדידי' נימא גם הכא שלפי שחפץ חסד הוא הקב"ה לכן ישוב ירחמנו יכבוש עונותנו. וקאי על שלאחריו דהיינו שכובש עון ומ"ד נושא מפרש הא דכתיב כי חפץ חסר הוא דזהו נתינת טעם על מאי דכתיב לפניו נושא עון ועובר ע"פ לפי שחפץ חסד הוא וכחכמים דפליגי על ר"ש וס"ל דמקרא נדרש לפניו ולא לאחריו עיי"ש בזבחים דראב"ש ס"ל כן ומצינו נמי לר' יהודא דס"ל כן בר"ה ד' ט' ועיי"ש בתוס' זבחים כ"ד הנ"ל ד"ה במקרא ובסוטה ל"ג ב' ד"ה ור"י אמנם מכיון שמצינו נמי לתנאי דס"ל מקרא נדרש לפניו ולאחריו עיי"ש בזבחים כ"ד ובר"ה ט' לכן י"ל לדידהו דאה"נ גם כאן מתפרש כן ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכמו שנאמר בע"ה

הנה סוגי התוה"מ שתים שהן ארבע הנה מ"ע שב"א למקום ושב"א לחבירו וכן במצות ל"ת וגדול כח אלה שב"א לחבירו לפי שבהן אף שאחת דבר אלקים שתים זו שמעתי שנמצאים בהן גזירות מלך וקיום העולם **([הג"ה שפרה עלי להזכיר כאן מה שהעירותי לדחות הוכחת הבאי"צ חיו"ד סי' י"ט במה שה"ר לשיטת הסוברים בכותב ס"ת ואח"כ נאבדה ממנו או מכרה שא"צ לכתוב אחרת וראייתו ממאי דתנינן שלהי ביכורים שבע"ח נוטל ס"ת בחובו ומשמע דגם אם אין לו להלוה אלא ס"ת אחת בע"ח נוטלה והקשה כיון דמטלטלי לא משתעבדי גם מה"ת וכמ"ש באו"ת ס' ל"ט סס"ק ב' ואין כאן אלא משום מצוה דפריעת בע"ח א"כ מאי אולמא האי עשה דפריעת בע"ח מעשה של כתיבת ס"ת שיבטלה ע"י שימכרנה בחובו וע"כ דא"צ לכתוב אחרת עיי"ש. ואמרתי דשפיר אלימא מצוה זו דפריעת חוב שהוא מצוה שב"א לחבירו ממצות כתיבת ס"ת שאינה אלא ב"א למקום וכמ"ש כה"ג גם בס' ערוגות הבושם על יו"ד סי' כ"א ליישב משה"ק התוס' בשבועות מ"ד ע"ב גבי מודר הנאה מחבירו שמותר לתקוע לו תקיעה של מצוה וכן במוה"נ מן המעיין והא מתהני פרוטה דר"י וכתב שם דז"א דע"כ לא מיפטר מלמיתב ריפתא לעניא אלא באם עוסק במצוה שב"א לחבירו כמו שומר אבידה דאיירי בה אבל העוסק במצוה שב"א למקום לא מיפטר אלא ממצוה דכוותה שהיא ג"כ ב"א למקום אבל לא מיפטר ממצוה שב"א לחבירו עיי"ש ובספרו שם ארי' סי' ג' בנוספות. ואינו בדין שזה עומד וצוח תן לי חובי וזה יקנה בעד כסף ש"ח ס"פ ויקיים מצות. ובהזדמן לי זה מקרוב לבוא בכתובים את כבוד ידי"נ הרב הג' המפואר לתהלה מ' ר' מרדכי עפשטיין שליט"א מווילנא אשר כבדני בספרו שערי תודה העיר להצדיק דברי הבאי"צ בתרתי א' הביא מ"ש הרמב"ם בפיה"מ ר"מ פאה אלו דברים וכו' דקחשיב התם כל הני מצות)** והנה מפורש במתני' דשלהי יומא שאין היוה"כ מכפר על עבירות שב"א לחבירו עד שירצה א"ח ויש מהמפרשים שהוסיפו עוד לומר שכ"ז שאינו מרצה א"ח אין בכח התשובה והיוה"כ למחול לו גם