לפלגות ראובן חלק ג פח

לדינא ס"ל לרש"י דאזלינן לחומרא כהאי מ"ד דס"ל כולו לזה וכולו לזה שכל הכותל הוא משותף לשניהם ולכן אסור גם חלק הישראל וכנ"ל ודו"ק

שוב ראיתי בירושלמי שם אמר דר' יוחנן פתר מתניתא בגר ונכרי שירשו את אביהן נכרי וכו' יעו"ש ומכאן ודאי קשיא לי טובא ע"ד הר"ן הנ"ל דהא חזינן מכאן דאפילו במקום דל"ש סברת הר"ן מש"כ דמתחלה ע"ד כן נשתתפו משום דלתרווייהו ניחא להו ומ"מ ס"ל דאפילו בכה"ג מותר המחצה שלו וע"כ לומר או דלא איירי כאן אלא לענין טומאת ע"ז דאינו אלא מדרבנן משום דס"ל דאמרינן יש ברירה או דבאמת איירי ר"י גם לענין דינא דאיסוה"נ דהוי איסור דאוריית' רק דמוקי למתניתין כמ"ד דס"ל י"ב גם בדאורית' או דמוכר לו את חלקו בכ"מ שהוא כמ"ש הר"ן דזה ודאי מותר וא"כ ממילא אזדא לה הוכחת הר"ן מן הירושלמי הנ"ל וצ"ע

ואדרבא לפי שיטת רש"י ז"ל י"ל דה"ט דר"י מוקי לה למתניתין דוקא בגר ונכרי שירשו את אביהם נכרי לפי גירסת היע"ד בירושלמי שלהי ב"מ הנ"ל דר"י ס"ל כולו לזה וכולו לזה א"כ לשיטתו א"א לומר כלל שיהי' מותר לו להישראל להשתתף עם הנכרי בעשיית הכותל כיון דע"כ לא איירי כאן בשבנה בהיתר ואח"כ נאסר וכדבעינן למימר לקמן משו"ה מוקי למתניתין דוקא בכה"ג שגר ונכרי ירשו את אביהם נכרי והיינו לפי מאי דקאמר שם תחלה בירושלמי שם דפריך על ר' יוחנן דס"ל בע"ז שנשברה מאילי' דאם אינו עתיד להחזירן לכליון ד"ה מותר ומשני שם גם לר"י תיפתר במשתחוה לכל אבן ואבן ואח"כ בניין וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דמוקי גם כאן שהנכרי בנה בית לדור בו וכן בית לע"ז ג"כ סמוך לבית דירתו וכשבנה הכותל האמצעי הא מוקמינן שהשתחוה לכל אבן ואבן ואמרינן דודאי לא השתחוה רק להאבנים שבמחצית הכותל השייך לצד הע"ז אבל לא להמחצה שלצד הבית ולכן אמרינן דאחר שמת וירשו אותו גר ונכרי שפיר מותר המחצה שלו ואכמ"ל עוד בביאור דברי הירושלמי שם הא מיהת שפיר י"ל דה"ט דלא ניחא לי' לר"י לאוקי מתניתין בשעשו הכותל בשותפות דזה ודאי אסור כיון דלשיטתו כל הכותל הוא בשותפות בשוה י"ל דס"ל לר"י דבכה"ג גם בדיעבד כל הכותל אסור וכמ"ש רש"י משום דכולו לזה וכולו לזה ואין ברירה ודו"ק בכל הנ"ל כי קצרתי. ואנו דקייל"ן ביו"ד סי' קמ"ג דהמחצה של הישראל מותר אף דלא מסיימי פלוגתת הני אמוראי בירושלמי הנ"ל או אפילו לפי גירסת היע"ד דר"י ס"ל כולו לזה וכו' והלכה כר"י לגבי ר"ל בכ"מ מ"מ כאן ס"ל לדינא דמותר משום ה"ט שכתב הר"ן דשא"ה משום דאנן סהדי דמתחלה ע"מ כן נשתתפו משום דתרווייהו ניחא להו בהכי וכו': פלג יח

נשוב לדברינו דהנה כבר נתבאר בפלוגתת הני אמוראי בירושלמי שלהי ב"מ הנ"ל דפליגי אי מחצה לזה אי כולו לזה לפי המבואר שם בירושלמי דפליגי לענין קנין מציאה דלמר קנה ולמר ל"ק משום דהוי כמו חצר השותפין והנה במתני' דריש ב"ב תנינן השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בינין את הכותל באמצע וכו' לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם והקשו התוס' מאי איריא משום דבונין הכותל בע"כ בלא"ה נמי של שניהם אפילו נפל לרשותא דחד מינייהו כיון דאין חזית לא לזה ולא לזה יעו"ש מה שתירצו דהיינו מאי דפריך הגמ' פשיטא ומשני ל"צ דשהו הרבה ברשות אחד וכו' דסד"א ניהמני' משום מיגו וכו' ומסיימי בתוס' אבל מקום הכותל לעולם פשיטא שחולקין אותו ואיידי דנקט אבנים נקט המקום עכ"ד

והדוחק מבואר לומר דבאמת בכדי נקט תנא המקום איידי דנקט אבנים וניחזי אנן דלכאורה לפי דברינו איפשר לתרץ ברווחא דהנה פשיטא טובא דהני אמוראי שבירושלמי שלהי ב"מ הנ"ל פליגי בפירושא דהאי מתניתין דסתמא קתני דבונין את הכותל באמצע והמקום והאבנים של שניהם דיש לפרש מ"ש של שניהם דהיינו כולו לזה וכולו לזה שכל הכותל משותף לשניהם בשוה וכן יש לפרש נמי איפכא דמ"ש של שניהם היינו לחצאין ולכל או"א מהם מסוים ומבורר המחצה הסמוך לו ובהכי הוא דפליגי הני אמוראי שבירושלמי הנ"ל ומעתה לפי"ז הלא מובן דבמכוון נקט התנא דהמקום והאבנים הוא של שניהם דלהאי מ"ד דס"ל דלכאו"א מבורר המחצה שלו היינו דמשמיענו תנא במ"ש המקום והאבנים בכדי לדייק דאבנים דומיא דמקום וכמו שהמקום ודאי מבורר הוא לכאו"א מקומו כמו כן נמי גם עצם הכותל ואבניו מבוררים המה לכל אחד המחצה בסמוך לו ומשו"ה הוא דנקט ג"כ התנא דהמקום הוא של שניהם להשמיענו האי דינא דמבורר הוא לכאו"א את חלקו ונ"מ לענין מציאה דקונה שפיר כאו"א את המונח בחלקו וכמש"ש בירושלמי הנ"ל וכן נ"מ נמי לענין אבנים היקרות הנמצא בכותל גופא לפי משנ"ת לעיל דלהאי מ"ד ס"ל דאה"נ דכל אחד נוטל בסמוך לו ומיושב שפיר לדידי' גם משה"ק התוס' הא ממילא חולקין הן בשוה מספק די"ל דהיינו דקמל"ן תנא דהוא של שניהם שמבורר הוא לכל אחד חלקו דנ"מ לדינא לענין מציאה ואבנים יקרות דאי מספק חולקין ומשום דאין להם חזית לא לזה ולא לזה הלא א"א שיקח אבניו או מציאה המונחת בחלקו והשתא משמיענו התנא דמחצה שלו הוא מבורר ולוקח ג"כ האבנים היקרות המונחות שם וכן קונה ג"כ את המציאה המונח בחלקו וכנ"ל ולאידך מ"ד דס"ל דכל הכותל משותף לשניהם בשוה ע"כ דאיהו ס"ל דמשו"ה