לפלגות ראובן חלק ג פז

ושעה"מ דל"ש קנין חצר במחובר לקרקע הנה כבר ביארנו לעיל דאינו מוכרח ואדרבא משמע מד' התוס' ב"ב פ"ז דקונה מחובר בתורת חצר ועיי"ש עוד מ"ש לדחות עיקר ד' הטו"א במאי דקרי להו דין שותפות דהא לא נשתתפו כלל עם העכו"ם ורק דיש להם דין יורד ברשות ועיין ג"כ בעי"ט סי' ל"ד וסי' ל"ה וקצרתי ושם בבאי"צ כתב עוד לדון דמ"מ יש להעכו"ם קנין בהמחובר מדין אומן קונה בשבח כלי ולפלא שלא הביא מ"ש בנתה"מ סי' ש"ו ס"ק ד' לדון אם גם במחובר אמרינן להאי דינא דאומן קונה בש"כ ועיין אבי הנחל ד' כ"ג מ"ש להעיר בזה מדהתו"ס מעילה י"ג וקצרתי: **(הג"ה עיין בחוברת כנח"י סי' מ"ח קונטרס ג' מש"ש בשם הגר"ש מאהליווער ז"ל לתרץ קושית התוס' ר"ה י"ג הנ"ל עפ"י המבואר בב"מ ק"א דביורד ובונה בחורבתו ש"ח ורוצה ליטול עציו ואבניו שומעין לו ובנוטע אילנות אין שומעין לו וא"כ בע"ז שם דמיירי באילנות שפיר קאמר דבעל השדה קנאן משום ישוב א"י או כחשא דארעא אבל בר"ה דמיירי בזרעים דל"ק הישראל שפיר קרי לה קציר עכו"ם עיי"ש ובמח"כ לא אמר כלום דז"א אלא בגדר תקנה שהתקינו חז"ל אח"כ משום ישוב א"י או משום כחשא דארעא והתם בע"ז דקאי אקרא ודאי דמדין תורה אין מקום לחלק כלל בין זרעים לאילנות וזה פשוט וי"ל עוד בישוב קושית התוס' והטו"א הנ"ל אלא שקצרתי כאן במה שהוא חוץ לעניננו

]:)** נחזור לעניננו אחר שיישבנו בע"ה ד' הג"א בשם רש"י דהתם דמיירי בע"ז של א"י שזכה בו הישראל אחר שביטלו באמת אין איסורו אלא מדרבנן ומשו"ה הוא דס"ל לרש"י דמותר חלקו של עכו"ם אחר הביטול דיש ברירה

והנה מעתה יתיישב ג"כ קושית התוי"ט על פירש"י כאן בע"ז מ"ז גבי כותל שלו ושל עכו"ם דגם חלקו מטמא כשרץ לפי שאין ברירה והא טומאת ע"ז ג"כ אינו אלא מדרבנן ולדברינו לק"מ דכאן קודם שביטלו מיירי ואז ודאי אסור הכותל מדאורייתא משום לא תביא תועבה ולא ידבק וגו' וכמו שמפורש ביו"ד סי' קמ"ג ס"א למאי דפסקינן כהר"ן דשלו מותר ורק חלקו של העכו"ם אסור מפורש שם דאם אינו מכיר הכל אסור בהנאה ושם בהגר"א אות ד' לפי דקייל"ן בדאורייתא אין ברירה עיי"ש ונמצא דאם אנו דנין על היתר הנאה אחר שנפל ודאי קייל"ן דאסור לפי שאין ברירה בדאורייתא ממילא מה"ט עלינו להחמיר גם לענין טומאה אף שדין הטומאה בע"ז אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הרדב"ז בתשובותיו דכללא הוא בכ"מ שנזדמן לידינו מילתא דאית בה איסורא דאורייתא ודרבנן גם יחד מחויבין אנחנו להחמיר גם בדרבנן משום הדינא דאורייתא וכמו בספק קרא ק"ש דחוזר וקורא גם פ' שני' אף שהוא דרבנן ע' שאג"א סי' ב' וע' מג"א או"ח סי' קפ"ד ס"ק ז' לענין ברהמ"ז ועמ"ש בע"ה בספרי לפ"ר שלהי ביצה פלג ג' מזה וגם כאן כיון שעלינו להחמיר מספיקא גבי איסוה"נ דהוי דאוריתא ממילא מחמרינן ג"כ לענין דין טומאה אף שאינו אלא מדרבנן וזה פשוט ונכון בע"ה

ובעיקר שי' רש"י לפימש"כ בתה"ד שם דגם קודם שנתערבו ס"ל לרש"י דמטמא כל הכותל ע"כ דס"ל לרש"י דגם בשעה שהכותל קיים טמא כל הכותל וסיפא דמתני' דקתני אבניו ועציו מטמאין כשרץ לאו ארישא קא דמיירי בנפל דאה"נ גם תחלה מטמא כשרץ כל הכותל לפי"ז דהא בית ע"ז מטמא גם במחובר וכמ"ש בר"מ פ"ו מה' אה"ט ה"ו דאי נימא דבשעה שהכותל קיים מותר חלק הישראל משום דודאי אדעתא דהכי לא נשתתפו שיהא ביד שותפו העכו"ם לאסור עליו גם את חלקו וכמ"ש בנדרים ר"פ השותפין א"כ תיקשי למה טמא ואסור גם חלק הישראל אחר שנפל קודם שנתערב וכי נפילתו גורמת איסורו וטומאתו ואשר ע"כ נראה לומר בטעמא דרש"י ז"ל דס"ל דבאמת תלי האי דינא בפלוגתת הני אמוראי בירושלמי שלהי ב"מ בכותל המשותף לשניהם אי אמרינן דמחצה לזה ומחצה לזה ומסוים לכאו"א המחצה שלו או דכל הכותל משותף לשניהם וכיון דרש"י לא ס"ל סברת הר"ן לחלק בין שותפות דעלמא לשותפות דהכא משום דמתחלה ע"ד כן נשתתפו דלתרווייהו ניחא להו שלא יהי' כל הכותל בשותפות וכו' א"כ ודאי דכאן נמי דינא דהאי כותל המשותף כמו בעלמא וכיון דפליגי רב ושמואל בהאי מילתא ולא מסיימי אזלינן באיסורא לחומרא [דהא גם במקום דמסיימי פלוגתתן ופליגי רב ושמואל בדבר השייך לדינא ולאיסורא איכ' מ"ד דאף דבדינא קייל"ן כשמואל מ"מ באיסורא הלכה כרב עיין רא"ש פ"ד דב"ק סימן ד' וכאן דלא מסיימי פלוגתתן ודאי דאזלינן לחומרא] ולא מיבעיא לגירסת היע"ד דר"י ס"ל כולו לזה וכו' ור"ל ס"ל מחצה לזה הא ודאי קייל"ן כר"י לגבי ר"ל ומשו"ה ס"ל לרש"י ז"ל דקייל"ן כולו לזה וכולו לזה וממילא אסור כל הכותל גם בעודו קיים וכשנפל לא מהני חלוקה אח"כ לגבי איסוה"נ לפי שאין ברירה בדאורייתא וממילא מחמרינן גם לגבי דין טומאה אף שאינו אלא מדרבנן וכנ"ל וגם זה נכון בע"ה

ולא תיקשי ג"כ על רש"י מדברי הירושלמי המובא בר"ן ע"ז שם דמשמע מן הירושלמי דחלק הישראל מותר משום די"ל דרש"י ס"ל שהירושלמי הנ"ל קיימא בשיטת האי מ"ד דס"ל בירושלמי שלהי ב"מ הנ"ל דבכותל של שני שותפין אמרינן דמחצה לזה ומחצה לזה והיינו דס"ל דמתחלה ע"מ כן נשתתפו שיהי' המחצה של כאו"א מהן מסויים ולכן ס"ל דמחצה של הישראל מותר רק