לפלגות ראובן חלק ג פה

קדמם בזה בח"ס או"ח סי' פ"ד וכן גם בשו"ת בשמים ראש סי' ש"פ ע"ש] כ"ש שכן הדין להיפוך באם כבר השתחוה לה הא"י ובא ישראל אחר ומשתחוה לה דאוסרה כדין ע"ז של ישראל ול"מ לה ביטול וא"כ י"ל דהיינו מ"ש חז"ל גזירה דילמא מגבה לה וכו' דגזרינן אטו ישראל חשוד שיקבלה בלבו לע"ז והדר יבטל לה דבזה ודאי ל"מ תו ביטול ומדייק ואמר דילמא מגבה לה כמשנ"ת בשם הלח"מ דלענין לאוסרה בעינן דוקא מעשה וכנ"ל אבל אין לפרש דחיישי רבנן משום איסור דרוצה בקיומו אם יגביה בכונה שלא לבטלה [דל"ד להא דמצינו גבי ר"א הקפר שהי' ממתין ומשמרה עד שיבואו עכו"ם לבטלה דהתם אין לאסור משום רוצה בקיומו שבדעתו לא הי' ליהנות ממנה בעידן איסורא רק אחר שיתבטל ויופקע איסורו ממנו ונמצא רוצה בקיומו של היתר ופשיט] דמשום איסורא דרוצה בקיומו הא לא נתפס עי"ז שום איסור על החפץ ואינו אלא איסור גברא מה שמחויב לבער ולכלות אותה מן העולם והוא רוצה בקיומה **(הגה [והיינו טעמא דלא מצינו איסור דרוצה בקיומו רק בע"ז וכן באיסור חמץ כמ"ש התוס' בע"ז לדון בזה בד' ל"ב ע"א סד"ה והא וכן באו"ח סי' ת"נ ס"ז עיי"ש משום דבהני תרי איסורי מחויב להשביתם ולבערם מן העולם ולא מצינו איסור זה דרוצה בקיומו באיסוה"נ זולתם וכ"כ ג"כ במקו"ח סי' ת"נ ס"ק ז' עיי"ש. וע' ג"כ ח"ס או"ח סי' קי"ט מ"ש בשם הרדב"ז ויש לדון הרבה בדבריו שם עפי"ז וקצרתי. וע"ש בח"ס או"ח סס"י קט"ז וסי' קי"ט מש"כ ליישב מנהגינו בענין מכירת החמץ אף דעכ"פ רוצה בקיומו הוא שהכל יודעין שאם יופסד החמץ לא יהי' לו להא"י לשלם עבורם ועיי"ש מ"ש דאיסור רוצה בקיומו הוא בשבאה לו הנאה ושכר מחדש אבל היכי דרוצה בקיומו רק שלא להפסיד משלו אין בזה משום רוצה בקיומו עיי"ש וע' ג"כ במקו"ח שם סי' ת"נ שהוכיח כן ומיושב אצלי בזה ג"כ קושית הגאון מהר"מ זאב אורינשטיין בקו"א סוף ה"פ ע"ד הרשב"א שהביא הב"י יו"ד סי' קל"ב על הך דר"א דאם ניסך עכו"ם יינו מותר ליקח דמי היזיקו אע"ג דנכרי אינו רוצה ליתן הדמים אא"כ יהיב לי' הישראל חמרא מ"מ לא מיתסר דהרי חייב לו בתורת תשלומי נזקו ולא משום מכר עיי"ש והקשה דהא כיון דאין הא"י רוצה ליתן לו הדמים באם לא יתן לו היין הרי הישראל רוצה בקיומו ואסור עיי"ש שנשאר בצ"ע ולפי"ד הח"ס הנ"ל לק"מ דכאן נמי מיקרי כמו שלא להפסיד את יינו הכשר שהזיק ודמי היזיקו קשקיל כיון דמדינא חייב לשלם לו גם בלא היין הוי רוצה בקיומו רק שלא להפסיד וכנ"ל ודו"ק וכן יתיישב נמי משה"ק בהגהות מעשה אילפס על הרי"ף ע"ז ד' ל"א בהא דלוקח גרוטאות מן העכו"ם ומצא בהן ע"ז עד שלא נתן מעות יחזיר ואמאי הא רוצה בקיומו שלא יאבדו עד שיחזירם לעכו"ם וכ"כ הפוסקים בלוקח מקח ונמצא בו מום דחייב הלוקח באחריותו עד שיחזיר עיי"ש מ"ש לתרץ דאין הקפידא כאן על גוף הע"ז כ"א על חזרת משקל הגרוטאות ובכה"ג לא מיקרי רוצה בקיומו של ע"ז יעו"ש ואין זה נכון דמן הסוגיא שם בע"ז ד' ס"ד ע"א מוכח לכאורה להיפוך דקאמר שם מתני' בע"ז המתחלקת לפי שברי' ופריך והלא רוצה בקיומו שלא יגנובו ושלא יאבדו עיי"ש והא בכה"ג שמתחלקת לפי שברי' אין הקפידא על גוף הע"ג רק על משקל הנסכא ומ"מ חשיב לי' לרוצה בקיומו אמנם למשנ"ת לק"מ דהתם נמי אינו רוצה בקיומו להרויח מחדש רק שלא להפסיד את שלו ודוק

ובס' ראשי בשמים סי' ך' דחה דברי הח"ס הנ"ל ממש"ש בע"ז ס"ד א' ישראל שהי' נושה בא"י מנה וכו' אם אמר לו המתן לי עד שאמכור אליל ואביא לך אסור משום דהוי כרוצה בקיומו הרי להדיא דאף אם רוצה בקיומו של האיסור כדי להינצל מהפסד ג"כ אסור עיי"ש שדחה בזה ד' הח"ס הנ"ל ואין בזה כדי השגה כלל דשאני התם כיון דהחוב כבר אבוד ואין לו ממה לגבות ודאי דמיקרי מרויח בזה שגובה את חובו מן הע"ז אחרי שכבר חשיב לאבוד וע"י הע"ז מציל ומרויח ענין אחר שכבר הוזק לא כן בהני דאמרן שפיר חשבינן לי' כמו רוצה בקיומו שלא להפסיד מעתה ע"י שיאבד הדבר הזה והחילוק פשוט ונכון ודו"ק כי קצרתי]:)** ול"ש לקרותה משום ה"ט ע"ז של ישראל וזה פשוט מאוד עכ"פ לפי דברינו ע"כ מוכח דלשיטת התוס' דס"ל כפי הוכחת המג"א דגם בע"ז שי"ל בעלים אמרינן דה"ל ע"ז של ישראל ע"כ דכונתם אינו אלא לענין איסורא דרבנן דמה"ת ודאי ל"ש לקרותה ע"ז של ישראל כיון דמדינא א"א לו להישראל לזכות בה ביש לה בעלים וע"כ כמ"ש בשעה"מ דכונת התוס' כאן הוא דאף באם אין איסורו אלא מדרבנן מ"מ חשיב לי' מיכתת שיעורי' כיון דמ"מ אין לו ביטול ודו"ק

ובטו"א ר"ה י"ג ע"א גבי מ"ש עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לא"י מהיכן הקריבו וכו' קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי וכו' א"ל כל שלא הביא שליש ביד נכרי **(הג"ה [ובגמ' שם מוכיח מזה דקים להו לרבנן דכל תבואה שנקצרה בחג בידוע שהביאה שליש לפני ר"ה דהא כאן נמי דילמא עייל, ולא קים להו אלא קים להו ה"נ קים להו והקשה בגהש"ס להגרעק"א דאיך מדמה זה לזה דלעיל שלא ראו התבואה קודם ר"ה אלא עתה כשקוצרים אותה בסוכות ובאנו לדון מדרך כלל דכל שנקצרת בחג הביאה שליש קודם ר"ה בזה י"ל דלא קים להו בהך כללא משא"כ הכא דכשבאו לארץ ראו להתבואה שעדיין לא הביאה שליש ובזה בקיאין מה שהוא לראיית עין עיי"ש)** והקשו שם