לפלגות ראובן חלק ג פד

מ"ב ע"א ד"ה אלא מפורש כהב"ח שכן כתב שם להדיא דכל דבר הפקר כגון מציאה נקנה בהגבהה ובאמת טעמא בעי להבין איך יזכה הישראל בע"ז עד דנימא שא"ל ביטול דלבד משה"ק כולם גם בע"ז של הפקר האיך קונה והא אין זכי' באיסוה"נ הא אף אם נימא דמצי קני גם באיסורי הנאה עדיין תיקשי בע"ז שיש לה בעלים האיך קני הישראל ובמג"א שם כתב הטעם דכיון דהישראל חייב באחריותו מיקרי שלו וכמו שמצינו גבי חמץ עיי"ש וקלסי' להאי טעמא בשו"ת א"מ אהע"ז סס"י ז' עיי"ש מ"ש לתרץ עפי"ז ד' התוס' פסחים כ"ו ע"ב שהקשו למה אסור אפר אשירה תהוי כע"ז שנשתברה מאילי דשריא ותמהו בזה במג"ש ובפ"י ז"ל דהא כה"ג מקשי התם בש"ס טובא ומשני לה כדרבא גזירה דילמא מגבה וכו' והו"ל ע"ז של ישראל ותי' הוא ז"ל עפ"י הנ"ל דכיון דבאשירה המחובר לקרקע ל"ש דילמא מגבה לה דהא יש לה בעלים וחיוב אחריות ל"ש על הישראל דהא קרקע אינה נגזלת ול"ש דילמא מגבה לה ומכי תלש לי' הו"ל ע"ז שנשתברה מאלי' עיי"ש ונכון הוא לכאורה. וכ"מ ג"כ בע"ז שם ד' מ"ב דבמחובר ל"ש האי גזירה דרבא ממאי דפריך שם מהאי דר' יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבי' נושרות עליהן ואמאי תיהוי כע"ז שנשתברה מאילי' וכו' ול"מ הכא נמי כדרבא כמש"ש לעיל ע"כ דבמחובר ל"ש האי גזירה וי"ל בזה ג"כ קושית התוס' שם ד"ה והא שהקשו דילמא שא"ה דשופה עכו"ם וכו'. ולהנ"ל י"ל דכאן במחובר אין לחלק בין ביטול עכו"ם לביטול ישראל או נשתברה מאילי' כיון דל"ש כאן האי גזירה דדילמא מגבה לה וכו' ודו"ק והי' איפשר עוד לתרץ עפי"ז מה שהבאנו לעיל להקשות בהא דע"ז נ"ג ע"ב גבי מ"ש ואשיריהם תשרפון באש דקאמר ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי שהקשו ג"כ הא מכיון שבאה לרשות ישראל שוב א"ל ביטול וכנ"ל ולפ"ז הי איפשר לומר בפשוטו דלק"מ דהא כיון דמחובר הוא ליש כלל לומר שקנאום ישראל גם חיוב אחריות ל"ש כאן כמ"ש דאין קרקע נגזלת ומכי תלש לי' הא הו"ל ע"ז שנשתברה מאילי' ואולי ס"ל גם לר"א דע"ז שנשתברה מאילי' מותרת וכר"ל בע"ז מ"א ב' ושפיר מהני בי' ביטול. אבל מה נעשה כי עיקר ד' המג"א קשה להבין במ"ש דמשום חיוב אחריות מיקרי שלו וכמ"ש בהגה' יד אפרים שם להשיג עליו דמחמץ אין ראי' דהתם מרבינן מלא ימצא וכן הקשה שם עוד דגבי גזל עכו"ם ל"ש חיוב אחריות ע"ש וגם זו"ז יש לדון עוד לפי מ"ש הראשונים דגם בחמץ א"ע הגזלן בב"י אף שחייב באחריות עיין בדברינו בהתחלה לברכות פלג ג' וקצרתי: פלג טז

ולנע"ד נראה דלענין דינא דאוריתא אי נימא דע"ז של א"י שזכה בה ישראל א"ל ביטול מה"ת פשיטא מילתא טובא דע"כ עלינו לומר דז"א רק בע"ז של הפקר ומשום דס"ל שהישראל זוכה בו מן הדין וכמ"ש בר"ן פ"ג דע"ז בהאי עובדא דר"א הקפר שמצא טבעת ועלי' צורת דרקון וכו' סטרו וביטלו וז"ל ואע"ג שאסורה בהנאה וא"ב דין ממון אפי"ה כיון שיכולה להתבטל ע"י עכו"ם מצי זכי בה ומכאן לחמץ בפסח של א"י שאיפשר ישראל לזכות בו הוי חמץ של ישראל ואסיר לעולם עכ"ל וכיון דבכה"ג זוכה הישראל מן הדין הו ל ע"ז של ישראל וא"ל ביטול מה"ת ודוקא בע"ז של הפקר שאין הבעלים מעכבין מלקנות אבל בע"ז שיש לה בעלים ודאי דל"ק הישראל וי"ל ביטול מה"ת אלא שמ"מ איפשר לומר דמדרבנן גם בכה"ג א"ל ביטול משום גזירה אטו ע"ז של הפקר שיזכה בה והן הן ד' הב"ח מש"כ המג"א הנ"ל בשמו דביש לו בעלים ל"ק והו"ל עכו"ם של עכו"ם והיינו מה"ת ומ"ש הב"ח עצמו ביו"ד סי' קמ"ו מובא בש"ך סק"א דאפילו גזלה הישראל ולא זכה בה מ"מ א"ל ביטול מדרבנן ועיין ישוי"ע יו"ד סי' קמ"ו ס"ק ב' מ"ש בסתירת דברי הב"ח הנ"ל ואין הב"ח ת"י לעיין בו בו] לק"מ דכאן באו"ח לגבי ביטול מה"ת קאמר דדוקא בע"ז של הפקר אין לו ביטול מה"ת דקני לה הישראל מדינא אבל לא בשיש לה בעלים דל"ק בזה שפיר מהני לי' ביטול מה"ת ורק מדרבנן שפיר י"ל דמ"מ אין לה ביטול וכנ"ל אמנם לענין דינא דרבנן נראה די"ל דגם אם נימא דאין זכי' באיסורי הנאה כלל אף בכה"ג שיכולה להתבטל ע"י העכו"ם מ"מ שפיר י"ל דגזרו חז"ל שלא יהני לה ביטול וגם בע"ז שי"ל בעלים ולדידהו נראה לפרש מ"ש גזירה דילמא מגבה לה והדר מבטל לה דלאו מדין זכי' קאתי עלה דהא באמת לא מצי לזכות באיסוה"נ וגם מדין אחריות אין לאסור וכנ"ל אכן י"ל טעמא אחרינא בהאי גזירה דיש לחוש דילמא מגבה לה ישראל חשוד שיכוין לקיימה לע"ז [וכמו שמצינו כה ג בע"ז ד' נ"ד ע"א אימר ישראל מומר הוי ופלח לה ברצון ע"ש] וכמ"ש ברמב"ם פ"ג ה"י מה' ע"ז לפרש מ"ש העובד מאהבה היינו כגון שחשק בצורה זו מפני מלאכתה שהיתה נאה ביותר דאם קבלה עליו באלוה חייב סקילה ועיי"ש בלח"מ הלכה ד' מש"כ דלענין לאסור עליו בעינן דוקא דליעבד בי' מעשה וכמש"ש בכ"מ ה"ד ואפילו הגביה לבנה וא"ל אלי אתה וכו' אבל לענין חיוב באמירה בעלמא סגי ומשמע שם בלח"מ דבאם היתה כבר ע"ז גם אמירה לא בעינן ובקבלה בלב סגי ומיתסרא אם הגביה אותה לשם ע"ז ופשיטא מילתא טובא דבכה"ג מיתסר שפיר אף דקייל"ן דא"א אוסר דשא"ש דלא גרע מישראל שזקף לבנה להשתחות לה ובא א"י והשתחוה לה דמצי לאסור משום דכיון דגלי דעתי' דניחא לי' בעכו"ם וא"י שליחותא קעביד אף דלא עשאהו שליח ואין שליחות לעכו"ם [וכמ"ש ג"כ בגליון הש"ס בירושלמי דמאי פ"ו ה"א דלאו מדין שליחות קאתי עלה רק מדין גילוי דעת דניחא לי' עיי"ש וכבר