לפלגות ראובן חלק ג פג

הי' שייך לעכו"ם אמאי לא יהי' מהני ביטול דהרי ע"ז של עכו"ם י"ל ביטול ואי דבעת הכיבוש זכו בה הישראל הרי לשיטת הסמ"ג מה"ת מהני ביטול ולמה הצריכה תורה שריפה וכתב שם שהוא תימא גדולה על הסמ"ג עיי"ש מ"ש לתרץ דטעם הסמ"ג היא משום שאין זכי' באיסוה"נ רק כאן בכיבוש הארץ שפיר קנו גם בזה ע"י מאמר ד' ונכבשה הארץ לפניכם וכו' עיי"ש ולענ"ד במחכ"ת אין דבריו נכונים כאן כלל דלבד מה שאין סברא לומר שהקנה ד' להם גם דברים האסורים בהנאה הנה לפי"ז תיקשי להיפוך מאי קאמר שם דאי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי ולדבריו למה מהני בהו ביטול אחר שזכו בהם ישראל וע"כ מוכח להיפוך דמה"ת מהני ביטול לע"ז של א"י גם בדזכה בו הישראל אח"כ וכנ"ל ואי לאו דא"י מוחזקת היא לנו והי' שייך לעכו"ם עד שעת כיבוש ודאי דהי' מהני ביטול מה"ת והש"ס הוצרך לדקדק דא"א אוסר דשא"ש דזה ודאי מוכרח דאם הי' הדין דיכול הא"י לאסור גם את השייך לישראל ודאי דזה הוי חשיב כמו ע"ז של ישראל דל"מ לה ביטול כיון דגם קודם שעבדה הא"י הי' החפץ של הישראל וכיון שהי' ביד הא"י לאוסרה ע"י עבודתו ודאי דהוי ממש ע"ז של ישראל ואין לה ביטול ורק אם עבדה הא"י קודם שזכה בה הישראל בזה הוא דס"ל להסמ"ג דמה"ת י"ל ביטול כיון דישראל לא מצי זכי לה מה"ת משום דאין זכי' באיסוה"נ וכמש"כ בישוי"ע בעצמו שם ושפיר הוצרך הש"ס לדייק מהא דא"י מוחזקת ואא"א דשא"ש ומ"מ הוצרכו שריפה ע"כ דהוא משום דשליחותי' דישראל קעביד הא מיהת מוכח מן הסוגיא דהנך דמעיקרא היינו שעבדן הא"י קודם שזכה בהן הישראל סגי בביטול מה"ת וכמ"ש הסמ"ג וז"ב מאוד

ובשעה"מ שם בה' לולב כתב להוכיח מד' הרמב"ן והר"ן דלא ס"ל כשיטת ההמ"ג הנ"ל ממ"ש הר"ן בשם הרמב"ן על ההיא דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה וז"ל וסובר הרמב"ן דכל כה"ג בביטולא בעלמא סגי להו דאע"ג דע"ז של א"י שבאת ליד ישראל א"ל ביטול הכא י"ל ביטול שכיון שזו שלא מדעת בעלי' נאסרה מפני מעשה שנעשה בה כי היכי דמהני ההוא מעשה שתהא נאסרת כאילו היתה של א"י ה"נ הוי כשלו לענין ביטול והוזקקו לומר כן מדאמרינן בגמ' וכו' מכדי א"י מוחזקת ואא"א דשא"ש כו' ומאי ראי' דילמא ע"י מעשה אסרום וכו' ותי' הרמב"ן ז"ל דכל כה"ג בביטול בעלמא סגי עכ"ד והשתא אי ס"ל להרמב"ן ז"ל דע"ז של א"י שבאת ליד ישראל י"ל ביטול מה"ת וכו' א"כ ע"כ מ"ש הרמב"ן דאע"ג דאדם אוסר וכו' בביטול בעלמא סגי להו אפי' מדרבנן קאמר שי"ל ביטול וכיון שכן מאי ראי' מייתי מההיא סוגיא דהתם אקרא קאי וכו' ושפיר י"ל דמה"ת מהני לה ביטול באם הא"י אסרה ע"י מעשה ומדרבנן מ"מ א"ל ביטול וכו' א"ו נראה דעת הרמב"ן דכל שזכה בו ישראל א"ל ביטול מה"ת וכו' עיי"ש באורך

ולענ"ד אין כאן הוכחה כלל מד' הרמב"ן והר"ן הנ"ל דשפיר י"ל דגם הם ס"ל כשיטת הסמ"ג הנ"ל וההסבר פשוט בע"ה דהנה כבר הוכחנו מן הסוגיא דאם הי' הדין דאדם אוסר דשא"ש ודאי דאם עבד עכו"ם חפץ של ישראל ודאי דהי' נקרא ע"ז של ישראל דל"מ ביטול מה"ת דלא פריך רק משום שא"י מוחזקת ואא"א דשא"ש וכנ"ל ורק לפי האמת דס"ל דאא"א דשא"ש אלא שע"י מעשה מצי אסר לי' בזה הוא שחידש לן הרמב"ן די"ל ביטול כמו דמהני ההוא מעשה שתהא נאסרת כאילו היתה של העכו"ם וכו' ומוכיח כן מן הסוגיא ומעתה י"ל בפשוטו אחר שהוכיח הרמב"ן מן הסוגיא דאם אסר הא"י חפץ הישראל ע"י מעשה מהני לזה ביטול מה"ת י"ל דפשיטא לי' להרמב"ן מן הסברא דגם מדרבנן מהני לזה ביטול דל"ד לע"ז של א"י שזכה בה ישראל אח"כ דהתם שפיר גזרו בי' רבנן משום שינוי הרשות שזכה בה הישראל אחר שנאסרה ונתוסף איסור ע"י זכייתו כמ"ש בריטב"א פ"ג דע"ז דזוכה באיסוה"נ להוסיף בהם איסור אבל בחפץ ישראל שנאסר ע"י מעשה העבודה של הא"י למה יגזרו בו חז"ל לאסור הביטול טפי מע"ז של א"י וכיון שכבר מוכח מן הסוגיא דמה"ת מהני בי' ביטול פשיטא לי' להרמב"ן דגם מדרבנן אין לאסור הביטול כיון שלא נשתנה כלל הרשות ולא נתוסף בה דבר ולא בא הרמב"ן אל להוכיח מן הסוגיא דמה"ת מהני בי' ביטול דל"ד לע"ז של ישראל אם הי' הדין דיכול לאסור דשא"ש דבזה ודאי ל"מ ביטול וכאן שאני כיון דמחזקינן לה כמו ע"ז של א"י ע"י מעשיו לכן גם מדרבנן מהני בי' ביטול ושפיר י"ל דגם להרמב"ן ס"ל כשיטת הסמ"ג דהא דאין ביטול לע"ז של א"י שזכה בה ישראל אינו אלא מדרבנן ודו"ק כי קצרתי

אמנם עדיין נשאר מ"ש בשעה"מ להוכיח שם מד' התוס' בסוכה ל"א וביבמות ק"ד שהקשו גבי לולב וסנדל של ע"ז היכי יצא הא כיון דאגבי' קניא ונעשית ע"ז של ישראל עיי"ש ומזה הוכיח דע"כ ס"ל דמה"ת א"ל ביטול דאי מדרבנן למה לא יצא ומפלפל שם בד' התוס' דאיפשר דסבירא להו דכיון דמ"מ מיהא אין לו ביטול מדרבנן חשיב לה מיכתת שיעורא ולא נפיק בי' יעו"ש באורך

ולענ"ד מוכח כן דגם להתוס' ע"כ ס"ל כשי' הסמ"ג הנ"ל דמה דא"ל ביטול לע"ז שזכה בה ישראל אינו אלא מדרבנן וכמו שנאמר דהנה ידוע מה שכתב הב"ח מובא במג"א סי' תקפ"ו ס"ק ה' דדוקא בע"ז של הפקר א"ל ביטול אם זכה בה ישראל אבל אם היה לה בעלים אע"פ שנתכוין לזכות בה לא קנאה והו"ל ע"ז של עכו"ם עיי"ש במג"א שחולק עליו מדהתו"ס סוכה ויבמות הנ"ל דמאי מקשי הל"ל דמיירי בע"ז שהי' לה בעלים וע"כ דגם בכה"ג א"ל ביטול עיי"ש אכן בד' רש"י ע"ז