לפלגות ראובן חלק ג פא

נעשה הכל של בעל הנוף דבזה כבר כתבנו דהא ליתא דהאיך יקנה את של חבירו בלא קנין רק לפי משנ"ת נראה לומר בפשיטו שמשום ה"ט מיהו קונה התחתון ע"י חצירו שכיון שיונק הוא הנוף גם מן הקרקע שלו חשיב כמו שמונח ממש בחצירו וכמו שהוכחנו לעיל מהא דקישות בחולין קכ"ח שמה"ט גם הנוף חשיב כמחובר אף שיוצא מעציץ שא"נ ודאי די"ל דמשום שיונק הנוף מן הקרקע של התחתון וחשיב כמחובר שם דמי ממש כמונח בחצירו ול"ד כלל לזורק ארנקי באויר לחוד דלאו כמונח דמי אבל כאן חשיב כמונח ממש מה"ט לפי שהוא יונק מן הקרקע וחשיב כמחובר שם וכיון שהעליון מתייאש מזכותו לגבי התחתון שפיר זוכה התחתון ע"י חצירו וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא מאוד בע"ה. ולהשלים הענין נוסיף עוד לבאר פלוגתת רב ושמואל בירושלמי הנ"ל ואיך קייל"ן לדינא ועי"ז נבוא ג"כ לבאר מתני' דריש ב"ב בע"ה

ונקדים לזה מאי דקיי"ל בחו"מ סי' קנ"ז ס"ו בכותל שבין ב' שותפין שנפל ובאו לחלוק האבנים והיו בצד הכותל של אחד מהם אבנים יקרות יותר ממה שבצד חבירו ורוצה זה שהם בצדו לזכות בהם אין שומעין לו עיי"ש והוא בתה"ד סי' של"ז מובא שם בקצוה"ח ס"ק ה' עיי"ש שכתב תחלה הטעם רשום דמצי למימר לי' אע"ג דמקרב לגבך צד היפה מ"מ מאי חזית דפלגת האי לעובי הכותל פליג הכי לרחבה וכו' וכה"ג אמרינן בפ"ק דב"מ גבי טלית מוזהבת וכו' והי' נראה לחלק דל"ד לגמרי דשאני התם דאית לן למימר הואיל ושל שניהם הם סברא הוא שיטול כ"א כחבירו ואע"ג דמקרב היפה לגבי דחד אמרינן אתרמויי אתרמי הכי אבל בנ"ד לגבי כותל אית לן למימר דבאותו צד שכל אחד משתמש בו מסתמא זהו חלקו מ"מ נראה להביא ראי' דחולקין בשוה דתנן פ' כ"ה מי שהי' ביתו סמוך לע"ז וכו' ואם הי' שלו ושל ע"ז ונפל עציו ואבניו מטמאין כשרץ ופירש"י ואפילו חלקו מטמאין כשרץ לפי שאין ברירה וכו' עכ"ל מהכא מוכח דכל אבני הכותל שבצד זה ושבצד זה של שניהם בשוה דאי ס"ד דכל צד שכנגדו הוא חלקו א"כ יש ברירה וכו' ובקצוה"ח שם השיג על התה"ד מה שה"ר ממתני' דע"ז הנ"ל דנהי דמלשון רש"י משמע כדברי תה"ד אבל מד' הרמב"ם אינו נראה כן דהוא פסק בפ"ח מע"ז דמחצה ע"מ היינו דמחצית שכנגד הישראל מותר והוא מדברי הירושלמי וכן פסק בטוש"ע יו"ד סי' קמ"ג ומשמע דמחצית שבצד זה לזה וכן לשני אלא שהביא שם ד' הר"ן בע"ז שכת' ג"כ דבירושלמי משמע שחצי הכותל מותר והוסיף עוד דאע"ג דבכותל של ב' שותפין רשות שניהן שוה בכל צדי הכותל וכ"א מהם י"ל שותפות אפי' באותן אבנים שהן לצד חבירו שותפות זו וכו' שרי דמסתמא ע"ד כן נשתתפו שצד שכנגד כ"א יהי' שלו לגמרי דתרווייהו בהכי ניחא להו ישראל ניחא לי' כדי שלא יאסר וכו' ומבואר כד' תה"ד דכותל של ב' שותפין יד שניהן שוה בכל צדדי הכותל וכו' ומביא שם בקצוה"ח דכן גם דעת הרא"ש ריש ב"ב אלא שמוכיח מדברי הה"מ פ"ג מה' נזקי שכנים שחולק ע"ז וס"ל דכותל השותפין הו"ל כמכיר חלקו ואדעתא דהכי נתרצו השותפין שיהי' לזה אבנים שבצידו וכן לאידך עיי"ש ומסיק דבהכי הוא דפליגי הני אמוראי בירושלמי שלהי ב"מ יעו"ש והנה לד' הקצוה"ח הנ"ל דהני אמוראי פליגי בזה ולהך מ"ד דס"ל מחצה לזה וכו' לענין המציאה ס"ל נמי לענין עצם הכותל דלכאו"א מחצה שלו מסוים גם לענין האבנים הי' נראה ליישב בזה ג"כ דברי רש"י ע"ז מ"ז הנ"ל שפירש דגם חלקו של ישראל אסור לפי שאין ברירה ותמה עליו בתוי"ט דהא טומאת ע"ג אינו אלא מדרבנן ובדרבנן קייל"ן די"ב עיי"ש מ"ש לתרץ דמשום חומרת ע"ג אפילו בדרבנן א"ב וכבר הקשה ע"ז בשעה"מ פ"ג מה' גירושין ה"ד ממ"ש בהגהת אשר"י ר"פ ר' ישמעאל בשם רש"י להיפוך וז"ל שם והיכא שיש לישראל שותפות בה עכו"ם מבטל חלקו וכו' משהוברר חלקו של עכו"ם מותר בהנאה דהא בטלי' ואפילו למאן דלית לי' ברירה הכא יש ברירה דכל איסורי עכו"ם דרבנן נינהו כך פירשב"ם בשם רש"י עכ"ל הרי דגם בע"ז ס"ל לרש"י בעצמו דאמרינן ברירה בדרבנן והניח בצ"ע

וראיתי אני בס' כתונת פסים שלהי ב"ק שם בדיני ברירה פרט ג' שמביא קושית השעה"מ על התוי"ט ז"ל ואשר ע"כ מתרץ לקושית התוי"ט ז"ל במש"כ שם לפרש דגם רש"י ס"ל כמ"ש הר"ן מן הירושלמי הנ"ל דאם מכיר האבנים שכנגדו מותר דאף שמדברי הר"ן נראה דרש"י חולק ע"ז כתב שלא הבין ד' הר"ן בזה דמדברי רש"י אין הכרח דפליג אהך דינא דהירושלמי הנ"ל די"ל דרש"י מיירי כשאין האבנים ניכרים ומתורץ קושית התוי"ט לפי"ז היטב דכיון דהיכא דהכותל קיים ניכרים איזה צד של ישראל ומותר ואיזה צד של עכו"ם ואסור ואח"כ כשנתערבו בודאי לא אמרינן בזה ברירה כיון שכבר הוכר האיסור וכמ"ש התוס' בתמורה ל' ואפילו בדרבנן לא אמרינן ברירה בכה"ג עיי"ש שכתב דזה נכון

ולענ"ד במחכתה"ר אין זה נכון שהרי אדרבה בתוס' הגרעק"א שם אות י"א מביא מ"ש התה"ד ז"ל דאי נימא דבשעה שהי' הכותל קיים הי' ניכר ומבורר חלק כאו"א אלא דלאחר נפילה נתערבו ל"ש כלל ענין ברירה ותמהו בזה על רש"י והרע"ב דלמה להו כאן טעמא דאין ברירה בכה"ג ועיי"ש בתה"ד מ"ש להוכיח מפירש"י הנ"ל דס"ל דחולקים הכל בשוה וכתב שם. וז"ל מהכא מוכח דכל אבני הכותל שבצד זה ושבצד זה של שניהם הם בשוה דאי ס"ד דכל צד שכנגדו הוא חלקו א"כ יש ברירה וא"ת דאיירי שנתערבו א"כ לא הול"ל דאין ברירה אלא משום דלא ידעינן