לפלגות ראובן חלק ג פ

דס"ל דעצם הכותל משותף לשניהן וכנ"ל כן י"ל בדעת הרא"ש ז"ל

אכן למ"ש בקצוה"ח כאן מסברא דאין החצר המשותף זוכה להשותפין דל"ש בזה הא דמגביה מציאה לחבירו וכנ"ל לדידי' נראה לפרש פלוגתת הני אמוראי בירושלמי בדרך פשוט והוא דמ"ד מחצה לזה ומחצה לזה ס"ל דכיון דמבורר חלק כאו"א שפיר קונה מחצית המונח בתוך חלקו וס"ל דהא דאמרינן דאם אגוד ברשות אחר אינו קונה הוא רק אם אגוד ברשות הבעלים או ברה"ר ואין מי שיקנה לו אבל כאן בחפץ הפקר המונח בשתי החצירות שפיר ס"ל שכאו"א קונה את חלקו משום דל"צ כאן לסברא דמגביה מציאה לחבירו על מה שמונח בחצירו וכמו שאמרו בב"מ ח' לענין מאי דתפיס לי' בידי' דגם בפקח וחרש קונה מה דתפיס בידי' וכאן נמי לזה דמיא ושפיר קונה מה שמונח בחלקו אף דאגוד ג"כ ברשות חבירו מ"מ ס"ל דקונה כאן המחצה שלו משום דאמרינן דודאי ניחא לי' לחבירו שהמקצת המונח בחצירו לא יעכב קנין חבירו איידי דאי בעי גם הוא למיקני מצי קני ואפילו אם לא ירצה האחד לקנות את חלקו מ"מ שפיר מחזקינן בדעתי' דמעיקרא ניחא לי' שחלקו לא יעכב קנין חבירו ואדרבא י"ל דמשאיל לו בחצירו את המקום שמונח שם המקצת מן המציאה בכדי שלא יעכב אותו מלקנות את חלקו [וע' חה"ר קידושין ח' ע"ב מ"ש ליישב פירש"י גבי סלע של שניהם שפירש מדין חצר וכתב דאע"ג דבעלמא חצר השותפין א"ק זמ"ז מ"מ בקידושין שיש לה חלק בחצר ולו ניחא שתקנה אמרינן שמושיל לה החצר עיי"ש] וכיון שחבירו אינו מקפיד ומשאיל לו המקום שפיר קונה המחצה שלו ואף שאגיד ג"כ בחלקו של חבירו אינו מזיק לו מלקנות חלקו דל"ד לאגיד ברשות הבעלים גבי גנב או אגיד ברה"ר דלא קני ואפילו גבי מוכר נמי י"ל דל"מ בכה"ג דהא אף אם יאמר המוכר יזכה חצירו ללוקח במקח שקנה ממנו אינו קונה וכמ"ש בח"מ סי' ר' ס"ב בהג"ה שאין אדם יכול לקנות בשל עצמו לחבירו אבל כאן במציאה שאם הי' רוצה שיקנה חצירו לאחר ודאי שהי' קונה וכמש"ש בח"מ שם גבי חפץ של אחר המונח בחצירו דאם אומר שיקנה חצירו לפלוני במקח שקנה מפלוני שפיר קונה משום דחצירו כידו ויכול לזכות לחבירו עיי"ש א"כ פשיטא שאיפשר לו להשאיל לחבירו את חלקו לענין שלא יעכב את הקנין של חבירו שיקנה את המחצית המונח בחלק השייך לו ורק אגיד ברשות הבעלים או ברה"ר הוא דאינו קונה ע"י חצירו אבל כאן אמרינן בכה"ג דשותפין לא קפדי אהדדי וניחא להו שיקנה גם חבירו את חלקו ומ"ד כולו לזה וכולו לזה לפימ"ש בקצוה"ח דחצר השותפין אינו קונה להם מציאה משום דל"ד למגביה מציאה לחבירו ודאי א"ש דכיון דס"ל להאי מ"ד דהוי כחצר השותפין לכן ס"ל דלא קנה לא זה ולא זה וזכה המוצא דרק להאי מ"ד דס"ל דמחצה לזה וכו' דלדידי' הא חלקו של כאו"א מסוים ומבורר אלא שיש בו חסרון מה שאגוד ג"כ בחלק חבירו בזה שפיר ס"ל שכאו"א ניחא לי' להשאיל לחבירו את המחצה שלו בכדי שלא יעכב קנין כאו"א אבל למ"ד כולו לזה דלדידי' הוי חצר השותפין ממש בזה א"א שיקנה להם החצר כלל מן הדין לכן ס"ל דזכה המוצא ונכון מאוד ביאור פלוגתתן לפי"ד הקצוה"ח ומעתה לפי"ז הדבר פשוט בנידון דידן בענין מציאה המונח בשתי חצירות דקונין כאו"א את חלקו דע"כ לא פליג אידך מ"ד רק גבי כותל משום דס"ל דהוי חצר השותפין ממש כיון דכולו לזה וכולו לזה אבל בשני שכינים גם לדידי' קנה דלא קפדי אהדדי וניחא להו שיקנה ג"כ חבירו את המחצה שלו ומה דאגיד ברשותו לא יזיק לקנין חבירו וכמשנ"ת

ולפי דברינו יש לומר דהיינו מאי דקסמיך הירושלמי כאן האי פלוגתא למתני' דשתי גינות לפי משנ"ת דע"כ קונה האחד מדין יאוש ע"י חצירו אף דהוא אגיד ג"כ ברשות חבירו אכן למשנ"ת א"ש דהא לפי"ז מוכח מהני אמוראי דפליגי גבי כותל דזה אינו מזיק ולא קפדי אהדדי ושפיר קונה ומכ"ש הכא דהשני מתייאש לגבי חבירו הקונה דודאי י"ל דמשאיל לו מקום בחצירו למען לא יעכב את קנינו דגם למ"ד כולו לזה הא כבר כתבנו דעיקר מאי דס"ל דלא קנה החצר לשניהן בשוה הוא משום דהוי חצר השותפין אבל כאן בב' גינות הא לאו שותפין הן ושפיר משאיל כ"א מקום להשני שלא יעכב את קנינו ודו"ק כי קצרתי: פלג יד

ואם כנים אנחנו בכל הנ"ל הלא ירוח לן מעתה ליישב כל הסוגיות בדרך חריף ועמוק בע"ה דמה שהקשינו לעיל להני דס"ל דגם מחובר קונה מדין חצר מהאי סוגיא דגיטין כ"ב דאינו קונה את הזרעים ע"י העציץ אף דהוי כחצירו למשנ"ת לק"מ די"ל בפשוטו דשאני התם שכיון שמחוברין הן הזרעים להקרקע ע"י הנקב נמצא דאין כל החפץ מונח בחלל חצירו כיון דחשבינן לי' מחובר להקרקע וכבר נתבאר דבכה"ג אין החצר קונה כיון דאגיד ברשות אחר הא מיהת בב"ב שם פ"ז שפיר י"ל דקונה הפשתן הנמצא כולו בחצירו וכן יצדקו ג"כ דברי הגאונים תו"ח ושעה"מ שהבאנו לעיל מאי דס"ל גבי אשירות בהא דע"ז נ"ג שישראל היו קונים אותן ע"י הקרקע שלהם בקנין חצר וכנ"ל

ומה"ט גופא יתיישב לן בסוגיין כאן שלהי ב"מ גם מה שהבאנו לעיל משה"ק ביע"ד להסוברים דאויר שא"ס לנוח לאו כמונח דמי במאי קני התחתון ולדברינו יתיישב בטוב טעם בע"ה עפי"מ שביארנו לעיל אליבא דכו"ע דע"כ יש לו יניקה גם להנוף מהקרקע שכנגדו דרך האויר וכמש"כ גם בנתה"מ ז"ל אבל לא מטעמי' דהוא ז"ל כתב שמשום שהעליון מסלק נפשו מעיקרו ממילא