לפלגות ראובן חלק ג עט

תופס את החפץ וכנ"ל ומדי דברי בהאי ענינא עם מר אחי הגאון הג' ר' משה אהרן שליט"א העיר בזה מד' הגמ' ב"מ ק"ב ע"א במש"ש אמר רבא ביצה ביציאת רובה הוא דאיחייבה לה בשילוח ומיקנא ל"ק עד דנפלה לחצרו וכו' הרי דכ"ז דליתא לכל החפץ בהחצר ל"ק חצרו וכמשנ"ת ודפח"ח: ש

נחזור לעניננו דהנה נתבאר לנו מכל הנ"ל דבקנין ידו וחצירו בעינן דוקא שיהי' כולו ברשותו ולא יהי' אגיד כלל ברשות אחר ותמוהים לכאורה ד' הקצוה"ח בביאור ד' הירושלמי הנ"ל אליבא דמ"ד מחצה לזה ומחצה לזה דתיקשי היכי קני את חלקו כיון דאגיד ברשות שאינו שלו ויותר יש לתמוה על מש"כ הנתה"מ שם סי' ר"ס סק"י להשיג על הקצוה"ח ופשיטא לי' דודאי נגד האחרים קונה חצר השותפין דהא נגד האחרים חצר המשתמרת הוא לדידהו וכידם הוא דחצר המשתמרת מטעם יד הוא והוי כשנים שהגביהו מציאה משא"כ בשותף אחד נגד חבירו כשהגביה הא' וא"ר שיקנה לו החצר רק שיקנה בהגבהה וכו' כיון שאין החצר קונה לו גם לחבירו אינו קונה דהוי כחרש ופקח שהגביהו מציאה דאמרינן שמתוך של"ק הפקח וכו' וה"נ מתוך שחצירו אינו קונה לזה ה"נ ל"ק לזה דחצירו לא עדיף מידו וממילא קונה בהגבהה וכו' עיי"ש דעדיין תיקשי לן לפי"ז מ"ט דמ"ד מחצה לזה וכו' דס"ל דכאו"א קונה המחצה ואין חבירו רשאי לזכות בכולו לדידי' ולד' הנתה"מ ז"ל תיקשי במאי זכי כנגד שותפו שרוצה לזכות בהגבהה ולא ע"י חצר הא אגיד ברשות חבירו והוי כמונח ע"ג קרקע דאין לומר דאיירי בחפיצים מיוחדים שכ"א מכיר את חלקו ולא אגיד ברשות חבירו דא"כ במאי פליגי גם עיקר דבריו אין להבין דהיאך איפשר לומר שקונה לגבי אחרים ואינו קונה לגבי שותפו והא אי חשיב חלקו כחצר המשתמר קונה גם לנגד שותפו ואי לאו משתמר הוא משום שחבירו יכול ליקח אותה א"כ גם לגבי כל העולם כולו ל"ח משתמר ובמה קנה כאו"א את חלקו ע"י חצירו

גם מש"ש עוד בנתה"מ לדמות זה להא שכתבו הקדמונים ז"ל בהאי דר"ג וזקנים דכיון דליכא מחיצה מפסקת בין פירות השוכר להמשכיר לאו חצר המשתמרת הוא ומשו"ה אם האחד רוצה שיקנה לו החצר והשני אינו עומד אצל החצר ל"ק רק לזה שעומד בצד החצר ולא להשני עיי"ש גם זה תמוה לכאורה דלבד מה דעדיין יקשה לן מ"ט דמ"ד מחצה לזה ומחצה לזה וס"ל דכאו"א קונה את חלקו והיכי קני אם אינו משתמר לדידי' אף גם זאת תיקשי לן דא"כ גם אדם מן השוק יהי' רשאי לזכות אם יקדים א"ע לזכות בה בשעה ששניהם אינן עומדין אצל חצירן וע"כ עלינו לומר דלא איירי כלל כאן מדין חצר שאינה משתמרת ופלוגתת הוי אמוראי ודאי איירי במקום שאיפשר להן לקנות מדין חצר וכמו בעומדין בצד חצירן **(הג"ה אמרתי להזכיר כאן מה שראיתי דבר תמוה בהגה' מהרצ"ח ב"ק מ"ט תוד"ה והלכתא שכתב שם אם חצר המשתמרת צריך להיות ג"כ עומד בצד שדהו תליא בפלוגתא אם חצר הוא משום יד או משום שליחות דלמ"ד משום יד פשיטא דזכתה לו ידו בכ"מ שהוא אולם למ"ד משום שליחות שוב קימל"ן דכל היכי דלא מצי עביד השתא שליח ל"מ משוי ע"ש ובמחכ"ת אזיל בתר איפכא ומפורש בגיטין ע"ז ב' להיפוך דה"ט דבעי עומד בצד שדהו משום מה ידה בסמוכה לה וכ"ה בב"מ י"א ועתו"ס גיטין כ"א א' ד"ה אטו מ"ש דחצר משום ידה אתרבאי ול"ג משליחות ובמציאה דזכות הוא קני אעפ"י שא"ע בצד חצירו ול"ה דומיא דיד דקני מכח שליחות דזכין לאדם שלא בפניו ומבואר ההיפוך וז"פ וברור]:)** ותמוהין דברי הנתה"מ הנ"ל והנה לדעת הרא"ש ז"ל שמביא הקצות החושן שם דס"ל דחצר השותפין קונה המציא' לשני השותפין ודאי תיקשי להאי מ"ד דס"ל כולו לזה וכולו לזה דע"כ אין לומר דס"ל דקנה להם החצר שיהי' נקנה אח"כ לא' מהם שישתמש בהחצר וימצא זאת דז"א שייך רק להבא דאמרינן שבשעה שמשתמש בו נעשה החצר שלו והוברר הדבר שכולו שלו וזכה בה השתא אבל היכי נימא שגם למפרע זכה הוא לבדו בזה בשעה שהחצר הי' לשניהם בשותפות וע"כ אחת משתי אלה או שזכה החצר לשניהם ויד שניהן שוה בה או שעדיין לא זכה להן החצר כלל ומשו"ה זכה המוצא וא"כ ע"כ דגם אם אדם מן השוק מצא אותה זכה בה איהו והנראה לפרש דברי הירושלמי לדעת הרא"ש להיפוך דבאמת למ"ד כולו לזה וכולו לזה ס"ל דאין חצר השותפין קונה להם את המציאה וכמשנ"ת דמשו"ה זכה המוצא ורק דהרא"ש מפרש דמ"ד מחצה לזה ומחצה לזה ס"ל דבאמת הכותל בשותפות הוא לשניהן וכמו דקייל"ן בחו"מ סי' קנ"ז דאם יש במחצב האחד אבנים טובות שייך לשניהן בשוה וכמ"ש ג"כ שם בקצוה"ח ס"ק ה' לדייק מלשון הרא"ש פ"ק דב"ב דס"ל דיד שניהן שוה בכל הכותל יעו"ש ושלא כמ"ש כאן בקצוה"ח סי' ר"ס דמ"ד מחצה לזה וכו' ס"ל דחלק כ"א מסויים ומבורר ואינן שותפין כלל בהכותל דאם כן למה קאמר בירושלמי שם דנפקא מביניהן לענין מציאה ולא קאמר נ"מ לענין אבני הכותל גופה שאם בצד אחד נמצא אבנים יותר טובות למ"ד מחצה לזה וכו' שייך לו לבדו ולאידך חולקין אע"כ דס"ל גם להאי מ"ד דמחצה לזה וכו' דמ"מ שותפין הם לענין עצם הכותל ורק במציאה הוא דפליגי ובהא הוא דפליגי דמ"ד מחצה לזה ס"ל דכותל שותפין זוכה לשניהן ואידך פליג וס"ל דאין חצר השותפין קונה להן לכן המוצא זכה ופסק כמ"ד מחצה לזה וכו' אף