לפלגות ראובן חלק ג ז

ויתקשרו כמה ענינים נפרדים ומתחברים ע"י חוטי הפלפול שזיכה אותם למשה רעיא מהימנא והוא נהג בהם טובת עין ונתנם לישראל כמ"ש בנדרים ל"א ע"א לא נצרכה אלא לפלפולא של תורה **(הג"ה כדאי להעתיק כאן מש"כ הגאון מהרי"ס זצלה"ה בס' התבונה וז"ל אחת היא אשר חכמי המוסר הרחיקוה מלבוא בקהל ישראל היא הפלפול ולדעתי נהפוך הדבר. הפלפול הוא יסוד גדול וחזק לבקשת האמת וכמעט בלעדה לא תקום לב' עילות. הא' השכל העמוק והישר אשר הוא יסוד הראשי למטרת האמת החוב וההכרח להרחיבו לחדדו ולהישירו אשר כמעט בלתי אפשר ע"י בחינת האמת המוגבל מכל צד אכן ע"י התבוננות בפלפול התורה וביד האדם להרחיבה כחפצו באופן שילך ע"ד הנאה והיפה מאירת עינים תישר ותחדד שכל האדם ואז אם ילוה גודל הבקיאות בידו לחפש האמת. הב' היא אשר חזקה עלי יד הנסיון בילדותי בהיותי אסור בלימוד המוסר ומשפטי' גמרתי בדעתי לכוף יצרי לעזוב לגמרי דבר הפלפול ורק אל האמת יהי' מבטי עפ"י ציורי אז הפשטות הקיצור והחפץ לדרוש האמת בהליכתי במצב הלזו השקפתי בעין חודרת כי התשוקה להראות כח שכלי פרצה גבול האמת ותתעה את שכלי להטות האמת אל חפצי והאמת ברצון תכונן אז אמרתי טוב טוב לי להתיר לי באין חשש ויראה להשתמש בפלפולים (כאשר התירו חז"ל לחידודא) למען יהי' שכלי חפשי משבית היצר וכ"כ גדל הרעיון הזה אצלי עד אשר רחקה נפשי להאמין כי יתיצב האדם בטהרת השכל לבל יטהו אל הרצון לאמור כי זהו שכל מזוקק בלתי אם יצא חפשי להגיד פלפולים כרצונו באין מפריע עכ"ל. בינה זאת]:)** יפה כח חוטי הפלפול מחוטי הפנינים והמרגליות מה שבזמנין סגיאין הנה העוז וההדר גם להחוטים ומתעצמים גם הם עם הני מרגניתא טבא דטעיני עלייהו והיו לאחרים לפי שגם הם נובלות חכמה הם וממקום קדוש יהלכו ונאחזים בסבך בקרני התורה הקדושה ברם אם יקרה לפעמים אשר חלושים המה הנימים המקשרים את הפנינים הנה המרגלית בכ"ז לא אבדה את צביונה ובכ"מ שהיא מרגלית שמה ואל לנו למעט את דמותה וערכה מפני התחברותה אל נימים בלתי חזקים. ומהולל אקרא ד' בעד הכשרון הזה שחנני עוד בימי טל ילדותי להשתעשע בפלפולא חריפתא לקרב ענינים רחוקים בקשרים קיימים וחזקים. ובריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי ויזכני להוציא לאור גם את החלק השלישי מספרי זה ובתלתא זימני ליהוי חזקה טובה לפנינו מקדם אבוהן דבשמיא שנזכה להשלים ולהו"ל גם את יתר החלקים והח"ת אשר עמדי בכתובים וישמחו בי חברי ויתענגו בהני מילי מעלייתא דאיתמר בהו וקורא אני עלי דברי נעים זמירות ישראל בהשתפך נפשו לפני ד' מה אשיב לד' כל תגמולוהי עלי כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא כמו שפירשם הגאון מלבים ז"ל באה"ש ד"ט עפימ"ש בחו"ה שער העבודה פ"ו בויכוח אשר בין הנפש והשכל ויאמר השכר דע כי טובות הבורא שני מינים כללות ופרטות מה שמטיב לכלל מין המדבר ומה שמטיב לעם זולת עם ולמשפחה מבלעדי משפחה ולאיש מיוחד מאישי בני אדם ולכל אחד חיוב עבודה והודאה מיוחדת בערך הטובות שמקבל מהבורא ית"ש וכו' השיבה הנפש כבר הבינותי מה שזכרת ואיני מוצאה א"ע יכולה לשלם טובותיו הכוללים כל המדברים כ"ש מה שיחד אותי מהם מב' טעמים א' מצר ריבוי הטובות ב' כי בעת שארצה להודות לד' חסדו על העבר קודמות מיד במחשבתי תוחלת טובה שייטיב עמדי מכאן ולהבא ודברי פי דברי מודה וכוונתי כוונת מבקש וא"כ נמנע הוא שאשלם על טובותיו הכלליים כ"ש הפרטיים וז"ש מה אשיב לד' וגו' יאמר מה יש בכחי אשר אוכל להשיב לו על כל תגמולהי עלי בפרטות כי רבו מאוד. זאת שנית כי בעת אשר כוס ישועות אשא וצריך אני להודות לד' על העבר בעת ההיא בעצמו ובשם ד' אקרא וכוונתי כוונת מבקש על העתיד. והלואי אשר נדרי לד' אשלם נגדה נא לכל עמו היינו נגד הטובות הכוללות אותי בתוך כל עמו עיי"ש. מה מאוד כנים ונאמנים המה הדברים האלה אצל כל בני אדם ואם נבוא להודות לד' בעד כל חסדיו הכלליות אין אנו מספיקין ואנן מה נעני אבתרי' ומה אשיב עוד לד' על כל תגמולוהי הפרטיים אשר גמל עלי וגם עתה אשר כוס ישועות אשא לברכו על אשר עזרני עד כה ויהי לי לישועה גם על סדר ישועות זה סדר נזיקין וכמ"ש בשבת ד' ל"א ע"א ובשם ד' אקרא ואוסיף לבקש מאתו כי יזכני עוד להשלים גם יתר החלקים מספרי זה ונדרי לד' אשלם וגו' ויעזרני להוציא לאור עולם גם את ספרי אשר על הרי"ף והשו"ת שנקבצו אצלי מאז השיבני ד' על כסא כבוד ולהורות נתן בלבי וכן הרבה מילי דאגדתא המתקבלים אל הלב. מרן דבשמיא יהא בסעדן לסדרם ולהדפיסם לתועלת הרבים בתקותי כי חכמי לב ימצאו בם דברי חפץ בעזרת החונן לאדם דעת: **(הארכתי בע"ה בקונטרס מיוחד בדין קטן או"נ ויבואר במק"א אחת אשר אמרתי לציין פה הנראה לפרש מש"כ הרשב"א בחידושיו לשבת ר"פ מי שהחשיך וז"ל וכל שבגופו איכא איסורא דאוריתא אי אמרינן לקטן למיעבד איכא נמי איסורא דאוריתא דכתיב לא תאכלום קרינן בי' לא תאכילום וכו' ולעיל נמי תניא קטן שבא לכבות אין שומעין לו ואוקימנא בגמ' בקטן העושה ע"ד אביו כלומר ועובר בזה משום ל"ת מלאכה אתה ובנך עכ"ל ובח"ס או"ח סי' פ"ג נדחק בישוב הדברים מה שפתח בלאו דלא תאכילום ומסיים בל"ת מלאכה. וכתב לחלק בין אם עושה בסיוע דידי' ובין עושה מעצמו עיי"ש והדבר פשוט ולשון הרשב"א מוכיח שכונתו לחלק בין קטן דעלמא ובין אב על בנו דבבנו עובר משום ל"ת מלאכה וכמ"ש ג"כ בשו"ת הרי"מ או"ח סי' ג' לדקדק כן מן הסוגיא דיבמות ועיי"ש בשם רבותינו הראשונים ובמנה"ח מוסך השבת סוף אות ל"ט והן הן דברי הרשב"א הנ"ל וז"ב ופשוט]:)**