לפלגות ראובן חלק ג עח

קדים איסור גניבה לאיסור שבת דכל דלא אתי איסור שבת עדיין ליכא איסור גניבה כיון דידו ל"ק בפחות מג' אלא מיגו דחשיב לי' מקום לשבת ומיישב עפי"ז דברי הטור שכתב דצירף ידו למטה מג' ולא הזכיר יתר התנאים שנאמרו בה למ"ד אגד כלי שמי' אגד ומשום דקושית הש"ס אינו אלא לרבינא דמפרש לה משום משיכה דבעי דוקא שימשכנו כולו מרשות הבעלים אבל לפירוקא דר"א דאמר משום יד ולמטה מג' א"כ לא תיקשי כלל מאגד כלי וכמ"ש עיי"ש והיינו דאזיל לשיטתו כפי שהבאנו לעיל מש"כ הקצוה"ח בסי' רס"ח ס"ק ב' בדעת רש"י דידו אינו קונה אלא בהגבהה שלשה טפחים ואינו קונה לו ידו בתורת חצר אלא בתורת קנין הגבהה. וס"ל לפי"ז דמ"ש בב"מ דכל שבידו כמאן דפסיק דמי ז"א אלא בלמעלה מג' דהא בפחות מג' לא קנה כלל אבל הא כבר הוכחנו לעיל דע"כ גם לדעת רש"י ז"ל קונה בידו מטעם חצירו וכמאן דפסיק דמי לא אמרו אלא באם תופס בידו היינו שהוא בידו בדרך אחיזה אבל לא בשמונח בחלל ידו כשהיא פתוחה ובפשוטו יש ליישב דברי הטור לפי דברינו לעיל דלרב אשי ע"כ מיירי בכיס קטן שמונח כולו בידו דאל"ה ל"ק א"כ ע"כ דבשבת שם לא פריך אלא אליבא דרבינא דאיירי במשיכה ובכיס גדול דשייך בי' אגד כלי לענין שבת אבל לר"א הא ל"ש כלל אגד כלי בכיס קטן וכיון שהזכיר הטור האי אוקומתא דר"א בשצירף ידו למטה מג' א"כ ע"כ דמיירי בכיס קטן דקונה מטעם יד ובשכולו מונח בידו ואיסור שבת ואיסור גניבה ע"כ באים כאחד וזה נכון בע"ה

אמנם הלום ראיתי בס' ברכת רצה להגאון מהר"צ אורינשטיין זללה"ה שם בסי' ח' שהשיג ג"כ על הנתה"מ ז"ל שהבאנו דבעינן שיהא כל החפץ מונח תוך חלל היד ובאם אינו מונח כולו תוך חלל היד אין לדון בו רק מטעם קנין הגבהה דל"מ רק במתכוין לקנות לכו"ע וכתב שם וז"ל אמנם לדעתי אם כי מצאתי להגאון מליסא ז"ל שכ"כ זה לא שמיע לי כלומר ל"ס לי דכיון דלדעתו ז"ל ידו לא גרע מחצירו הנה בחצר כל שמונח בחצרו אף שיוצא למעלה מהמחיצות קנה לי' חצירו אף דהאויר של מעלה ל"ק דהרי גם שדהו כשעומד בצדו קונה ולכאורה יש לדחות זה ולומר דבאמת גם כל האויר חשוב חצירו דשלו הוא עד רום רקיע והא דל"ק רק בהגיע לאויר המחיצות הוא משום דלמעלה אינו משתמר אולם אינו נראה כן מד' התוס' ז"ל בגיטין ד' ע"ט דהקשו אהך דזרוק לחצרי דאיסור שבת קדים לר"ע דעבר תיכף כשהגיע לאויר החצר למעלה והקנין בא אח"כ כשהגיע לאויר המחיצות והתם חשיב משתמר גם למעלה וכמ"ש הש"מ ז"ל דכל שבא מיד מקנה בכ"מ חשוב משתמר דשום אדם א"י לזכות בו והרי דכל שמונח בקרקעית החצר קנה ול"ב שיהי' כולו בחצירו שם ואמינא להוסיף דאף שיוצא מהחצר מהצד כל שמונח מקצת בחצרו חצירו קונה לו וראי' לזה מהא דפריך בש"ס אהך דח' אמות מצומצמות והגט נמצא משלה לשלו והא אגיד גבי' ולא פריך דגם ביוצא מד' אמות שלה לרה"ר הא לא הוי כולה ברשותה וד"א מצד חצר קאתינן עלה. ומוכח דגם בכה"ג חצירו קונה לו דהו"ל כאילו החצר שהוא שלוחו תופס הגט או החפץ עכ"ל העתקנו כל דבריו לפי שאין הספר מצוי כ"כ ומה נעשה ועדיין אין דבריו מוכרחים כלל דהנה ההוספה שהוסיף בענין יוצא מן החצר מהצד מה שהוכיח מהא דלא פריך הש"ס כן לענין יוצא מד"א שלה לרה"ר דהא ל"ה כולה ברשותה לא ידענא אנה מצא דאיירי בי' הש"ס מזה עד שיקשה מה דלא פריך כן והא אגיד גבי' ושם בגיטין ע"ח לא מצינו דבר שיאמרו דאם מונח הגט בתוך ד"א ומקצתו יוצא לחוץ לד"א שתהי' מגורשת אדרבא טפי מסתבר לומר דבכה"ג אינה מגורשת דבעינן שיהא כל הגט מונח תוך ד"א שלה וכמש"כ לעיל בשם התורת גיטין ואי למ"ד קרוב לה שנינו אפילו מאה אמה הא לדידי' אין הטעם משום קנין חצר אלא דס"ל שמגורשת באם יכולה לשומרו ובזה לחוד סגי כמש"ש בתוד"ה ר"י ע"ש אבל למ"ד התם דבעינן דוקא תוך ד"א לדידי' שפיר י"ל כמ"ש בנתה"מ דבעינן שיהי' כולו תוך ד"א ולא מצינו סתירה לזה. וגם במ"ש בברכת רצה לעיל מזה לענין מה שיוצא למעלה מהמחיצות הנה גם בזה יש לדון ונראה לקיים את דבריו במש"ש תחלה דאי נימא דקונה גם בבולט למעלה לחוץ מן המחיצה דהטעם הוא משום דהוי משתמר גם למעלה ואה"נ דבאם אינו משתמר למעלה י"ל דל"ק ומה שכתב לדחות זה עפי"ד התוס' משה"ק בהא דזרוק גניבותך לחצירי שכתבו דהקנין בא אח"כ כשהגיע לאויר המחיצות ופשיטא לי' דהתם חשוב משתמר עפימ"ש בש"מ משום שבא מיד מקנה הנה לענ"ד נראה פשוט לומר דגם להני דס"ל במכר ומתנה דסגי באם משומר לדעת המוכר והנותן ע' חו"מ סי' ר' ס"א הא כאן אינו בא מיד מקנה דבמאי קני הגנב את הגניבה דנימא שהוא מקנה לאחרים ואיזה ד"א מקנה איכא כאן וגם למש"כ בשמ"ק ב"מ ד' י"ב ד"ה חצר להסביר הטעם מאי דבמתנה קני אפילו אינו עומד בצד חצרו ואפילו אינו משתמר משום דסמכא דעתי' דמקבל דכיון שזה נותנו שום אחר לא יזכה בו שלא נתנו לו והוי כמשתמר ובהפקר לא סמכא דעתי' דבעל חצר כשאינו משתמר עיי"ש הנה גם לטעם זה ודאי י"ל דבכה"ג דאיירי התוס' שם בזרוק גניבותך לחצירי לא סמכא דעתי' דלוקח במקום שאינו משתמר דיש לו לחוש שלא יראנה הבעלים ויקחנה עכ"פ נראין הדברים דלגבי מה שבולט למעלה חוץ מן המחיצות תלי באם משתמר או אינה משתמר וכנ"ל ולא חזינן מזה שום סתירה לד' הנתה"מ שהבאנו והדר קם דינא דבעינן שיהי' כל החפץ מונח תוך החצר וכן גם בחלל היד אם אינו