לפלגות ראובן חלק ג עז
Li-felagot Reuven part 3 77 · לפלגות ראובן חלק ג · free full Hebrew text
Open in the reader →אמנם דברי הריצב"א הנ"ל בשיטת רש"י אינם מוכרחים ובשטמ"ק להלן שם בכתובות ד' ל"א בד"ה דאי בעי גחין ואכיל הוכיח דע"כ אין דרך קניי' כלל בפה ואפילו ידו הוצרכנו ללמוד שיקנה מהא דאמר רבא וכו' וכתב שם דרש"י מדייק כאן בלישני' במ"ש וכי לא אהדרי' מההיא שעתא איהו מזיק לי' פי' לפירושו לאו מדין קני' פרכינן וכו' דהא ודאי אין דרך קני' בכך אלא מדין מזיק הוא דאתינן עלה דבפיו ממאיס ול"ח לבעלים ולהכי חיב מדין מזיק עיי"ש [ויתיישבו ג"כ בזה ד' רש"י פסחים כ"ט ע"א שפירש"י שם דחמץ ש"נ מותר באכילה ובתוס' הקשו שם דלא משכחת לה דהא ע"כ קני לה ישראל כשאוכלו ולהנ"ל הנה רש"י לשיטתו אזיל היכי שלא לקחו בידו ורק דגחין ואכיל דל"ק כלל והתוס' לשיטתם אזלי דס"ל דשפיר קונה גם בכה"ג כיון דמונח בפיו ודו"ק כי קצרתי] הרי להדיא דלאו מדין קנין איירינן כאן ממה שקנה בתוך פיו דפיו אינו קונה כלל ושפיר י"ל כמשנ"ת דגם אם מונח בחלל ידו הפתוחה לא אמרינן דכמאן דפסיק דמי באם אוגדו ביד חבירו ורק אם מונח כולו בחלל ידו שפיר קונה מדין חצר וכנ"ל
ולד' הריצב"א באמת קשה ממ"ש גבי מגרר ויוצא דאם צירף ידו וכו' מיקרי באין כאחד ומיפטר מתשלומין ולדידי' הא ודאי קנה מה שהי' מונח בתוך חלל ידו אף אם הי' אוגדו ברשות בעה"ב דאף למש"ש אח"כ התוס' להסתפק דמ"מ קונה מחצה הא ביאר בשטמ"ק שם כונתם דלאו דאמרינן שזה שמונח בתוך פיו קונה מחצה וזה שיכול לנתקו קונה מחצה דא"כ כשיבלענו כולו ולא יוכל זה לנתקו כו' יגמור זה קנייתו וכו' ולגבי המחצית הזה הרי באין כאחד וכו' אלא ודאי כדכתיבנא שזה זוכה בכולה וזה זוכה בכולה ולפיכך בעלמא קונה מחצה והכא כשבלע אותו לגמרי הרי למפרע איהו קנאו מעיקרא עכ"ל א"כ לפי"ז נימא נמי בהאי דמגרר ויוצא שכיון שגמר קנינו אח"כ קונה למפרע מה שהי' תחלה בתוך חלל ידו ומתחייב בתשלומין ע"ז קודם שנתחייב מיתה וע"כ לומר דבכה"ג ל"ק כלל כ"ז שהי' אוגדו ברשות בעה"ב וצ"ע
ומצאתי בישו"ע חו"מ סי' רס"ח שנסתפק ג"כ בהאי דינא דחצר אם מקצת החפץ מונח מבפנים ומקצתו יוצא חוץ לחצר אם קונה מה שמבפנים ומסיק דזוכה שפיר מה שבתוך החצר וכן בתוך ד"א ומיישב עפי"ז קושית התוס' ב"מ י' ע"א בהא דהי' מגרר למאי דאוקים לה בצידי רה"ר נימא דקונה מדין ד"א אם קנין ד"א קונה גם בגניבה ותי' הוא ז"ל דאי מתורת ד"א עכ"פ מה שהוציא לחוץ קנה וא"כ נתחייב משום גניבה קודם חיוב שבת וע"כ דא"ח משום קנין ד"א רק משום קנין משיכה דבעינן דוקא שימשכנו כולו עיי"ש
ודבריו אינם מובנים מה שהוכיח דע"כ לא איירי הסוגיא מדין קנין ד"א דעדיין תיקשי באמת למה לא יקנה מדין קנין ד"א אם תקנו קנין ד"א גם בגניבה ואה"נ שיתחייב על המקצת שקנה קודם שנתחייב משום שבת אי אגד כלי שמי' אגד ואין לומר דאיירי כאן בשלא נתכוין לקנות הכיס בקנין ד"א דכבר מבואר בט"ז חו"מ סי' רס"ח ס"ג דגם ד"א ש"א קונות לו שלא מדעתי' עיי"ש וע"כ כדברינו דאם ד"א קונה גם בגניבה הא דלא קנה מדין ד"א והא דלא מתחייב משום שגם בקנין חצר וד"א לא קנה כ"ז שאגדו ברשות בעה"ב וכנ"ל ויתיישב לפי"ז גם משה"ק בא"י שם בהא דב"ק ע' שהבאנו לעיל דהא לר"ע נמי לא ניחא דהא נתחייב בתשלומין משנכנס מקצת לאויר חצירו והחיוב מיתה בא אח"כ דלפי"ז לק"מ דגם לענין קנין ל"ק בכה"ג כ"ז שלא נכנס כולו לתוכו אמנם העירני ח"א דגם בלא"ה א"ש דהא התם איירי לענין חיוב דו"ה ובזה בעינן ומכרו כולו בלא שיור כלל וכמש"ש ע"ח ב' וז"נ מאד
שוב מצאתי בקצוה"ח סי' שנ"א שהקשה קושיא זו שהבאנו לעיל בשם ס' א"י בהאי סוגיא דשבת צ"א הא כיון דכל שבידו כמאן דפסק דמי א"כ בנסכא נמי איסור גניבה קדים כיון דקני להאי מקצת דאתא לידי' ואיסור שבת ל"ה עד דנפיק לכולי' ותי' שם דלשיטת רש"י אין הגבהה אפילו בידו בפחות מג' וזה שצירף ידו למטה מג' לא הוי קנין אלא מיגו דחשוב לענין שבת וניחא דתו לא **(על דעת הרמב"ם דס"ל לגבי קנין חליפין שגם אם אוחז בהסודר פחות מג' אצבעות קונה אם אוחז בענין שיכול לנתק כל הכלי ולהביאו אצלו והקשה שם ממ"ש בחו"מ סי' רס"ט ס"ה דל"מ סברא דיכול לנתקו לענין לקנות כל הכלי וכתב שם בש"ך בחדא תירוצא לחלק דדוקא במציאה הוא דל"ק בכה"ג משום שאין ד"א מקנה אותו אבל במכירה דד"א מקנה אותו מהני כשיוכל לנתקו לקנות גם כל הכלי כשאחז במקצתו עיי"ש ושפיר י"ל דהיינו שחידשו כאן התוס' גם במ"ש דמאי דתפיס בידי' כמאן דפסיק דמי אף שחבירו יכול לנתקו ממנו דגם בכה"ג דאיירינן כאן בחפץ הגנוב שתחב לו חבירו דאין כאן ד"א מקנה ג"כ אמרינן דמאי דתפיס מיהא קונה אף שיכול חבירו לנתקו ממנו דמסוגיא דב"מ שם הא לא ידענו דמהני סברא זו רק בק"ס דהוי ד"א מקנה אותו וכמש"ש התם כריתות בעינן וליכא הכא נתינה בעינן והא איכא הרי קרי לי' נתינה דהוי ד"א מקנה וה"א דלענין גניבה וכה"ג דל"ה ד"א מקנה ל"מ כלל סברא זו לקנות כיון שחבירו יכול לנתקה ממנו ולהביאו אצלו והיינו שכתבו התוס' כאן דגם בכה קונה להתחייב באונסין ורק גבי גט אמרינן היכי דיכול לנתקו ל"ה גט משום דבעינן כריתות והא אגידה גבי' וגם זה נראה נכון בישוב קושית הגרעק"א הנ"ל בע"ה]:)**