לפלגות ראובן חלק ג עה

ובקצוה"ח שם סי' רס"ח הוכיח מזה דס"ל לרש"י ז"ל ע"כ דידו אינו קונה מדין רשותו וחצירו אלא מתורת הגבהה ומהאי טעמא נמי משיג שם עמ"ש המהרי"ט דידו קונה שלא מדעתי' נמי כמו חצירו ומשיג שם עליו דלרש"י ידו ה"ה כמו משיכה דאינו קונה שלא מדעתי' עיי"ש הרי לפנינו שלא כמ"ש הנתה"מ דבידו ממש לכו"ע קונה גם בלא הגביה טפח דהרי לדעת רש"י לפי"ז גם בידו ממש בעינן דוקא הגבהה ואינו קונה מדין רשותו אמנם באמת נראין ד' הקצוה"ח תמוהים בזה דלפי"ד אכתי תיקשי לן מש"ש בכתובות ל"א רב אשי אמר כגון שצירף ידו למטה משלשה וקבלו כדרבא דאמר רבא ידו ש"א חשובה לו כד' על ד' ופירש"י שם דמה"ט לענין מיקנא נמי חשיב מקום למיקני כאילו הגביהה למעלה משלשה הרי דס"ל להדיא לרש"י דבידו ממש ל"ב שיגביה שלשה ורק דידו חשיבה גם למטה משלשה כאילו הגביהה למעלה משלשה ומפורש להיפוך מד' הקצוה"ח ז"ל ולא עוד אלא שבסנהדרין ע"ב ע"א כתב שם רש"י להדיא בד"ה הי' מגרר דמ"ש כגון שצירף ידו קונה מטעם חצירו הרי מפורש דגם רש"י ס"ל דידו קונה מטעם חצירו. וביותר תמוה מ"ש בקצוה"ח בשם השטמ"ק כתובות ל"א דס"ל לרש"י גם גבי גט אע"ג דכתיב ונתן בידה שמא היינו דוקא כשמגביה שלשה וקלתה שאני דקונה מדין רשותו ומזה הוכיח דידו לרש"י אינו קונה מדין רשותו והמעיין בשטמ"ק שם יראה בעיניו דלא כתב כן רק בדרך ס"ד והו"א לתרץ קושית התוס' שהקשו על רש"י ל"ל כדרבא על דין דקניא לי' ידו דפשיטא הוא דהא כתיב ונתן בידה [וטפי הו"ל להביא מקרא דגניבה גופה דמצינו בי' ג"כ דידו קונ' מיהת להתחייב באונסין דהא כאן לענין חיוב אונסין דגניבה מיירי דמהא דגט איפשר לדחות כמ"ש במג"ש ובפנ"י דשאני התם דבע"כ מתגרשת וכונתם דבגט אינו בתורת זכי' וקנין כלל וכמ"ש בקצוה"ח סי' ר' ס"ק ה' ובא"מ סי' קל"ט ס"ק י"ג מכיון שמהני בי' ג"כ נתינה בע"כ ומשו"ה גם כתבו על איסורי הנאה כשר וכן מה"ט מצינו דאמרינן בהו נמי הא דגיטה וחצירה באין כאחד עיי"ש ובמק"א הבאתי ראי' לזה דבמקום דבעינן קנין ל"א דבאין כאחד כמ"ש בקצוה"ח שם ממש"כ התוס' בבכורות י"ח ב' ד"ה אקנויי דבאמת ל"ק המקום בחצירו רק דאיהו גמר ומשעבד לי' חצירו א"נ וכו' ולמה לא נימא כפשוטו דקנה החצר ע"י התשמיש של בכורו ובאין כאחד קנין הבכור ע"י החצר והחצר ע"י בכור וע"כ דז"א וכנ"ל ועיי"ש ברי"ט אלגזי או"ק כ"ב וקצרתי עכ"פ מהא דגט איפשר לדחות שפיר וכנ"ל וטפי הו"ל להביא מקרא דגניבה גופה ולתרץ כנ"ל וי"ל ודו"ק] וע"ז תירץ וז"ל וי"ל דס"ל לרש"י ז"ל דאע"ג דלענין גט כתיב ונתן בידה שמא היינו דוקא כשמגביהו ג"ט מן הארץ וההיא דקלתה שאני וכו' אבל כשידו סמוך לארץ הוי אמינא כלבוד דמי ובטיל אגב ארעא וכו' עכ"ל הרי להדיא שמתרץ ד' רש"י מקושית התוס' דמשו"ה הוא דהביא הא דרבא דידו חשובה כד' גם לגבי קנין משום דמקרא דונתן בידו הי' איפשר לומר דבעינן ג"ט ולומר דקלתה שאני דקונה מדין רשותו וסד"א דידו אינו קונה מדין רשותו לכן הביא הש"ס הא דרבא ללמדנו דידו חשיבה כמקום ד' וקונה גם למטה מג"ט (וכן מפורש ג"כ בחי' הרשב"א שם במקומו וז"ל ומה שפירש"י ז"ל כי היכי דלענין שבת כו' הא ודאי פשיטא אי ידו ל"ק אלא מאי קני הא קרא כתיב ונתן בידה פי' לפירושו דאי לאו דרבא ה"א כי כתב קרא ה"מ במגביה שלש אבל פחות מג' לאו הגבהה היא ולא ליקני קמל"ן דרבא וכו'] וע"כ דקונה מטעם רשותו וחצירו כמו קלתה וכמ"ש להדיא כן בסנהדרין ע"ב ע"א שהבאנו נמצא מעתה דבזה לא פליגי כלל רש"י ותוס' דגם לרש"י קונה ידו מטעם חצירו ואיפשר נמי כמ"ש במהרי"ט דגם שלא מדעתו קונה ורק בדין ההגבהה באם יוצא חוץ לידו בזה הוא דפליגי רש"י ותוס' אם בעינן דוקא שיגביה ג"ט או דסגי גם בהגבהת טפח אבל מה שבידו ממש ודאי דלכו"ע קונה גם בלא הגבהה ומדין חצר ורשות וכנ"ל וז"ב בע"ה

ויש ליישב עפי"ז ג"כ מ"ש בשטמ"ק ב"מ פ' הזהב בשם הרמב"ן ליישב משה"ק התוס' בע"ז ע"א למ"ד דמעות קונות מציאה ומתנה במה יקנה עיי"ש בתוס' מ"ש דהיכי דליכא כסף לכו"ע קונה במשיכה והרמב"ן כתב דגם מתנה אינו נקנה אלא בחליפין או בחצירו או באגב ותמה ע"ז בקצוה"ח סי' קצ"ח ס"ק א' דכיון דחצירו אינו אלא מטעם ידו או מתורת שליחות וכיון דידו ממש אינו קונה לו למ"ד מעות קונות מאי עדיפא דחצר וכן למ"ד משום שליחות נמי מודה היכי דל"ש בי' ידו דל"מ חצר עיי"ש שנשאר בצ"ע

ולמשנ"ת הנה לק"מ ושפתי הרמב"ן ברור מללו דס"ל אליבא דהאי מ"ד מעות קונות והיינו דאינו קונה מדין משיכה והגבהה אם יוצא חוץ לידו ונמשך או הוגבה מכחו אבל המונח בתוך חלל ידו זהו קנין אחר מתורת חצר ורשות וזה ודאי קונה והרמב"ן לשיטתי' אזיל שכן כתב ג"כ בשטמ"ק בכתובות ל"א ד"ה רב אשי אמר כגון שצירף וכו' בשם הרמב"ן וז"ל ומה שפירש רש"י ז"ל כי היכי דלענין שבת הוי מקום חשיב ה"נ לענין מקנה אלמא לאו משום שבת איצטריך אלא משום דקני לי' ידו לא מיחוור אטו ידו לא קני לי' הא ודאי פשיטא אי ידו ל"ק אלא מאי קני הרי קרא כתיב וכתב לה עיי"ש וס"ל דמה שמונח בתוך חלל היד קונה מדאוריתא לכולי עלמא כמו שמצינו גבי גט ורק משיכה הוא דס"ל להאי מ"ד דל"ק אם יוצא חוץ לידו ונמשך מכחו וכנ"ל ומשו"ה גם חצר קונה לדידי' וז"ב בע"ה. ולמש"ש הנתה"מ דגם בקנין ידו בעינן דוקא שיהי' כל החפץ מונח בתוך חל ידו ואם יוצא לחוץ ל"ק כמו בחצירו ומשמע מדבריו