לפלגות ראובן חלק ג עד

מחיצות שנפרץ דח"א מחצה לזה ומחצה לזה וח"א כולו לזה וכולו לזה וקאמר מה מפקא מביניהן מצא מציאה מ"ד מחצה לזה וכו' מחציו והילך לזה ומ"ד כולו לזה וכו' המוצא זכה ומבאר שם דבהכי הוא דפליגי דלמ"ד מחצה לזה וכו' שפיר קונה כאו"א את חלקו דל"ה כחצר השותפין כלל אבל למ"ד כולו לזה הוי כחצר השותפין וחצר אינו קונה אלא שיהי' חצירו לבדו דרק בשנים שהגביהו מציאה אמרינן בב"מ ח' דכ"א זוכה לחבירו דשתי ידים זוכות בו אבל בחצר השותפין דאינו אלא יד אחת ומשותפת לשניהם לא זכה לא זה ולא זה וה"ל כמאן דמנח ע"ג קרקע ומביא כן גם בשם שו"ת מהר"ם בר"ב סי' שכ"ה ועיי"ש עוד מש"ש לפרש טעמא דמ"ד כולו לזה דקאי על אחד מן השותפין ומשום ברירה כראב"י עיי"ש הרי מבואר מד' הקצוה"ח דבשתי חצירות מיוחדות שכאו"א מכיר את חלקו ודאי דכאו"א קונה את שלו ורק בחצר השותפין הוא דשייך לומר דהוי כמונח ע"ג הקרקע ול"ק ובנידון דידן ודאי דשניהם קונין את חלקן אמנם יש לתמוה דמ"מ גם בכה"ג האיך קונה לו חצירו את חלקו באם המציאה היא גדולה שנמשכת גם חוץ לחצירו ואגידה ברשות אחרת שאינו שלו היכי קני הא בקנין חצר בעינן שיהי' החפץ כולו מונח בתוך החצר ולא יצא לחוץ וכמ"ש להדיא בנתה"מ סי' רס"ח ס"ק ב' וז"ל ולפיענ"ד דודאי ידו לא גרע מחצירו דבעינן שיהא כל החפץ מונח בחלל ידו ואז הוי כחצירו אבל אם תופס רק מקצתו בידו והשאר מונח חוץ לחלל ידו דבחצירו ג"כ כשמונח מקצת חוץ לחצירו ל"ק ואז בידו ג"כ ל"ק מטעם ידו רק מטעם הגבהה ע"ש [וכן כתב ג"כ במקנה קידושין כ"ו בתוס' ד"ה א"נ בחבילי זמורות עיי"ש] ועיין מש"כ ג"כ בתו"ג סי' קל"ט סעיף ט"ו וז"ל ועוד דאלת"ה א"כ הי' צריך שיהי' כל הגט טמון באויר ידה שלא יהא קצתו חוץ לידה דהא בחצירה כה"ג אם הגט מונח קצתו תוך לחצירה ודאי דאינה מגורשת ואי הגבהה ל"ק ידה לא עדיפא מחצירה דמחד קרא נפקא א"ו דהגבהה בגט קונה וכו' [לפלא שהוא סותר דברי עצמו במש"כ בנתה"מ סי' קפ"ח ס"ק א' דבגט בעינן דוקא ידה ול"ק בהגבהה עיי"ש] כמ"ש התוס' ב"מ ט' ד"ה הואיל וכו' ומשמע מדבריהם שם דכל שהוא קצת בידו ל"ק רק מטעם הגבהה כשהוא מוגבה מכחו עיי"ש ומטעם זה נראה דבעינן כאן שיהי' ידיה גבוהות מן, הארץ ג"ט אף דמוכח בכתובות ל"א תוד"ה ר"א דידו קונה אפי' למטה מג' משום דחיישינן שמא יהי' הגט קצתו חוץ לידה ואז קונה רק ע"י הגבהה וא"כ כאן נמי בנידון דידן תיקשי האיך יקנה האחד על ידי חצירו אם החפץ יוצא ג"כ חוץ לחצירו וצ"ע לכאורה: פלג יב

וראיתי אני בס' אשי ישראל ע"מ שבת ד' צ"א בסוגיא דאגד כלי במש"ש בהא דהגונב כיס דמוקי לה בשהוציא דרך שוליו שהקשה לשי' התוס' כתובות ל"א דגם בפחות מג' קונה בהגבהה ופירשו בב"ב פ"ו משום רשותו א"כ הכא אף דא"י להוציא מ"מ ליקני הכלי גופא מה שבידו כההיא דב"מ ח' מאי דתפיס האי דידי' הוא ובח"מ סי' רס"ט גבי חרש ופקח שהגביהו דל"ק מ"מ מה שבידו קנה וה"נ ליקני ולשי' רש"י שם בכתובות דבפחות מג' ל"ק בהגבהה א"ש דרק משום משיכה קאתינן עלה ובעינן שימשוך כולה ומיושב בזה קושית התוס' שם בכתובות דלוקמי אף למעלה מג' ע"ש ולמ"ש א"ש דלמעלה מג' קנה, מה שבידו מדין הגבהה וגניבה קדום ונדחק שם לשי' התוס' ולכו"ע הקשה שם עוד בסוגיא דב"ק ע' גבי זרוק לי גניבותך בחצירי דקאמר כמאן כר"ע דקלוטה כהונחה דמיא וכו' והקשה ולר"ע מי ניחא הא לענין גניבה מה שבחצירו קנה ולענין שבת בעינן עד שתכנס כולה עיי"ש שנשאר בקושיא

ובמחכ"ת שגה בזה דודאי גם לענין קנין בעינן שיהי' דוקא כל החפץ בחצירו ולא יצא לחוץ וכנ"ל ומה דמדמה זה למ"ש בב"מ ח' גבי ידו דמאי דתפיס שלו הוא הנה כבר הבאנו בשם הנתה"מ סי' רס"ח וכ"כ ג"כ בנתה"מ סי' קצ"ח ס"ק ג' ע"ש שיהי' כל החפץ מונח בחלל ידו ואז הוי כחצירו אבל אם תופס רק מקצתן בידו והשאר מונח חוץ לחלל ידו ל"ק מטעם ידי רק מטעם הגבהה עיי"ש גם מ"ש דלרש"י אינו קונה רק מדין משיכה ולא מדין רשותו ז"א ולהדיא מבואר ברש"י סנהדרין ע"ב ע"א ד"ה הי' מגרר דקונה בידו מדין חצר וצריך אני להרחיב דברים בזה דהנה בנתה"מ שם כתב דודאי כשלקחו בידו אפי' ליכא טפח קנה דידו מטעם חצירו הוא כמ"ש התוס' ב"ק כ"ט ד"ה אלא רק דפלוגתייהו הוא באם לא הגביה בידו רק שהוגבה מכחו ונראה דאם בולט חוץ לידו שאינה גבוה מן הקרקע טפח אז הדין כך דאם בולט למעלה באויר קונה מטעם חצר כמו אויר חצירו אבל אם בולט לצד ידו אינו קונה מטעם ידו רק מטעם הגבהה ובעינן למר ג"ט ולמר טפח עכ"ד והנה מאי דפשיטא לי' למרן הנתה"מ דבידו ממש ל"ב גם טפח אליבא דכו"ע הנה בפנ"י כתובות ל"א ע"א תוד"ה דאי בעי מספקא לי' לענין מקח וממכר משום די"ל דבעינן שיהי' ניכר כונת קנין אבל במה שלקחו בידו אינו ניכר כונת קנין שדרך התגרין ליטול ולהחזיר עיי"ש ומה שהביא בנתה"מ מד' התוס' ב"ק כ"ט הנה שם כתבו התוס' רק דכיון שהוא בידו קני בפחות מג' ושפיר י"ל דס"ל דמ"מ טפח מיהא בעינן

ולכאורה יפלא עליו מד' השטמ"ק שם בכתובות ל"א מובא ג"כ בקצוה"ח סי' רס"ח ס"ק ב' שכתב דס"ל לרש"י דגם לגבי גט אף דכתיב ונתן בידה שמא היינו דוקא כשמגביה שלשה מן הארץ והאי דקלתה שאני משום דהוי הכלי שלה וקניא מדין רשותו עיי"ש: