לפלגות ראובן חלק ג עב

בה השני עדיין לא יצא מרשות בעלים ואיפשר בחזרה והא דבאמת אין העליון יכול לחזור בו עוד ה"ט משום שתיכף זכה בה התחתון ע"י חצירו וכמו שנאמר להלן בע"ה

ויש להמשיך ג"כ עפי"ז סוף המסכת לתחלתה דהנה כבר נודע מ"ש בנתה"מ סי' רס"ב ס"ק ג' דה"ט דחלוק יאוש מן ההפקר בהאי דינא דביאוש לא יצא מרשות הבעלים כ"ז שלא זכה בו אחר דהוא משום דהפקר ילפינן מדין שמיטה דהוי הפקר אפי' לא אתי לרשות זוכה אבל יאוש כתבו התוס' בב"ק ס"ז דנפקא לן מקרא דשמלה גבי אבידה ושם בקרא כתוב ומצאת ומבואר בריש ב"מ דומצאתה דאתי לידי' משמע וכיון דלא נכתב בקרא דיאוש קונה רק במקום דאתי לידי' מה"ת לן למילף גם במקום דלא אתי לידי' עיי"ש וז"נ מאוד

והנה במתני' דריש מכלתין דנקט ז"א אני מצאתי' וכו' ז"א כולה שלי וכו' פריך בגמ' ל"ל למיתני תרווייהו ליתני חדא וכו' ומשני אי תנא אני מצאתיה הו"א מאי מצאתי' ראיתי' ופריך והא אמר רבנאי ומצאתה דאתי לידי' משמע והקשו המפרשים דילמא רבנאי למד זאת ממתני' דתני בבא יתירא דכולה שלי לאשמועינן דל"ק בראי' עד דאתי לידו משו"ה פירש ומצאתה דכ' בקרא דאתא לידי' משמע אבל אי לא הוי תני במתניתין כולה שלי הו"א דבראי' קני ג"כ ואז הוי מפרשינן גם לקרא דומצאתה דבראי' הוא דלא מחייב לאהדורי לעכו"ם ובאתא לידו אה"נ דמחויב להחזיר לו ותי' בס' מעה"ח דבלא"ה מוכח ממתני' גופה דומצאתה דקרא דאתא לידו משמע ואף באתא לידו אינו מחויב להחזיר לעכו"ם דהא הרא"ש הקשה במתניתין דקתני יחלוקו אמאי לא יכריז ותירץ דמיירי בעיר שרובה עכו"ם ולהני דס"ל דהיינו טעמא דבעיר שרובה עכו"ם פטור משום דתלינן שנאבד מן העכו"ם ע"כ מוכח ממתניתין דגם בדאתא לידי' פטור מלהחזיר לעכו"ם דהא במתניתין קתני אוחזין ומיירי בשכבר אתא לידי' [אמנם יש לדחות לפימש"כ התוס' בב"מ כ"ד ע"א ד"ה כי קאמר דאף אם נאבד מישראל מ"מ כבר נתייאש עיי"ש ועיין ג"כ בחו"מ סי' רנ"ט ס"ג דבזה בעינן דוקא שיהי' מן הדברים שיש לתלות שידע מיד בנפילתו וא"כ אין להוכיח כלל ממתניתין על חפץ עכו"ם דא"צ להחזיר גם בדאתא לידי' דהא אף אם חפץ ישראל הוא פטור מלהכריז משום שנתייאשו הבעלים דסברי שמשכח לה עכו"ם וקצרתי מפני שאינו אלא לפלפולא בעלמא] ומ"מ פטור וע"כ משום דומצאתה דקרא בדאתא לידי' משמע ושוב ל"צ למינקט משום הכי בבא יתירה עיי"ש בדבריו

הרי דמוכח מרישא דמתניתין גופה דומצאתה דכתיב בקרא דאתא לידי' משמע דמשום הכי הוא דפשיטא להגמ' למיפרך מהא דרבנאי וכנ"ל ומהאי טעמא גופה ילפינן לה נמי דביאוש לא נפיק עדיין מרשות הבעלים עד דאתא לרשות הזוכה וכמו שכתבנו לעיל בשם בעל הנתה"מ ז"ל ומשו"ה נמי שפיר אמרינן גם כאן בשלהי מכלתין שמהני מה שנתייאש העליון רק לגבי התחתון לחוד, וה"ט משום דכל כמה שלא אתא לרשות זוכה עדיין לא נפיק מרשות הבעלים וכנ"ל והא דבאמת אין העליון יכול לחזור בו מן היאוש דידי' וכמו דמוכחינן משמעתין שא"א בחזרה ומדינא שייך הוא להתחתון ע"כ עלינו לומר דה"ט משום שכבר זכה בו התחתון ע"י חצירו דהא אין כאן קנין אחר וכנ"ל ומשה"ק להני דס"ל דאויר שאין סופו לנוח לאו כמ"ד א"כ במאי קני התחתון נלענ"ד ליישב זה בדרך נכון בע"ה: פלג יא

ועלינו לבאר תחלה מאי דפשיטא לי' להיע"ד דאי אויר שא"ס לנוח כמ"ד קונה שפיר מטעם חצר דלכאורה משמע דאין חצר קונה מחובר לקרקע וכמו דמשמע בגיטין כ"ב גבי עציץ נקוב דאף שקונה את העציץ ע"י המשיכה או שהעציץ כבר הוא שלו וקונה עתה את הזרעים בעינן דוקא שיחזיק בזרעים וקייל"ן כן בחו"מ סי' כ"ב סי"א וסי"ב עיי"ש הרי דאין הקרקע נקנה בחצר רק בקנין כסף ושטר וחזקה דהא גם כאן העציץ הוי כחצירו וכמ"ש ג"כ בשטמ"ק ב"מ ט' גבי משוך פרה זו וקני כלים שעלי' דכליו קונה מטעם חצירו עיי"ש ובקצוה"ח סי' קצ"ד ומ"מ ל"ק ע"י העציץ וכ"כ בנתה"מ סי' רמ"א ס"ק ג' להדיא דקרקע אינו נקנה בחצר עיי"ש ועיין ג"כ בבאי"צ יו"ד סי' ל' מ"ש בשם התורת חיים ע"א נ"ג והשעה"מ פ"ז מה' לולב שפירשו מש"ש שישראל היו קונין את האשירות דהוא ג"כ ע"י קנין חצר והשיג עליהם בפשיטות דהא אין קרקע נקנה בקנין חצר עיי"ש אמנם לפי שמצינו להני תלתא אריותא ז"ל דס"ל דבאמת קונה קנין חצר במחובר מחויבים אנחנו לעיין בזה וליישב דבריהם

והנראה די"ל דגם דעת התוס' משמע כן וכמ"ש בב"ב דף פ"ז ע"א במש"ש ואם הי' מחובר לקרקע ותלש כ"ש קנה ופריך שם בגמרא משום דתלש כ"ש קנה ואר"ש הבמ"ע דא"ל לך יפה לך קרקע כ"ש וקני כל מה שעלי' ופירשו בתוס' שם ד"ה לך כלומר החזק בקרקע ע"י יפוי וכו' ותהא שאולה לך להיות כחצירך לענין זה שתקנה כל מה שעלי' עיי"ש הרי מוכח דס"ל דקנה בכה"ג את המחובר לקרקע ע"י קנין חצר והי' איפשר לדחות ולומר דהתוס' מפרשי לה דמיירי בשאין הפשתן צריך עוד לקרקע דאז דינו כמטלטלין וכן מפרש לה הרמב"ם בספ"ג מה' מכירה עיי"ש בה' י"ח שכתב להדיא פשתן כשהוא מחובר לקרקע ויבש שא"צ לקרקע וא"ל יפה לי קרקע כ"ש נקנה כל מה שעלי' כיון שתלש כ"ש קנה הכל מפני התנאי הזה עכ"ל אלא שהוא ז"ל מפרש דהקנין הוא מדין אגב והתוס' מפרשי מדין חצר וכנ"ל. והרשב"ם דמפרש לה שקונה מדין קרקע בחזקה שגם המחובר לקרקע דינו כקרקע וחזקת הקרקע מהני לפשתן אע"ג דלא זבין לי' ארעא