לפלגות ראובן חלק ג עא

לישראל עיי"ש ובבה"ז הקשה עליו מן הסוגיא דבעי קרא למעט פרט לגר שמת ואין לו יורשין וטובא קמל"ן דלא כר"י וכתב שם דמ"מ פסק הרמב"ם הוא נכון כיון דקיל"ן עולת איש פרט לעולת הקדש ש"מ דכל העולות חוץ מהקדש ואפילו עולת נכרי עורה לכהנים וכ"ש גר עיי"ש ולהנ"ל הא י"ל דעולת גר שמת וא"ל יורשים הוי ממש כמו עולת הקדש כיון דפקע זכות הגר פשט כח וזכות ההקדש גם בהעור וע"כ דלא אמרינן סברא זו ובעינן קנין דוקא וכנ"ל ודו"ק

וכן משמע נמי בהא דאמרינן בכתובות פ"ג ע"א האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום ופירש"י דמיירי בשדה של שני שותפין ואמר כן האחד לחבירו עיי"ש ומיבעי לי' עוד שם קנו מידו מהו ופירש"י דאברייתא קאי ובתוס' שם ד"ה קנו מידו הקשו על פירושו דמה יש להועיל שם קנין שהרי למי מקנה אותה והא לכו"ע מפקר לה עיי"ש וברא"ש שם מיישב פירש"י וקייל"ן כן בחו"מ סי' ל"ז ס"א דבקנו מידו מהני בכה"ג ואי נימא דבכה"ג מתפשט הקנין מעצמו גם בחלק חבירו תיקשי ג"כ שיקנה השותף מעצמו ע"י שסילק השותף א"ע מחלקו אע"כ שא"א שיתפשט הקנין מאיליו בלא שום מעשה קנין וכנ"ל

ובני יקירי הרב הגדול מ' שמעון זאב שליט"א העיר בזה מסוגיא דב"ק גופי' שם מ"ט ע"ב גבי משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה את השאר עיי"ש ולדברי השע"מ הנ"ל תיקשי דנימא ג"כ כיון דבע"ח קונה משכון יקנה המלוה גם את השאר ממילא גם בלא קנין וע"כ דזה אינו ויפה העיר בזה שיש לדחות ודו"ק כי קצרתי

עכ"פ מכל הני מקומות משמע דאין להסתפק כלל בספיקו של השע"מ הנ"ל וכן הסברא פשוטה דל"ק את של חבירו בלא קנין ע"י שיעשה הפקר והדר יש לתמוה על תי' הנתה"מ הנ"ל במ"ש לתרץ דהתחתון קנה גם חלק העליון ע"י מה שיש לו חלק בהיניקה דהיכי קנה חלק חבירו בלא שום קנין וכנ"ל

ושם ביע"ד כתב במשה"ק להני דס"ל דנפשטה האיבעיא בהא דאויר שאין סופו לנוח דלאו כמונח דמי וכמ"ש בזבחים כ"ה ואת"ל אויר שא"ס לנוח לאו כמ"ד וכל את"ל פשיטותא היא א"כ תיקשי כאן לפי מה דקייל"ן כר"ש שהעליון נתייאש ממה שא"י לקחת ע"י פשיטת ידו דמ"מ במאי קנה התחתון דבשלמא אי כמונח דמי קונה התחתון מטעם אויר חצירו אבל אי לאו כמ"ד במאי קנה ועיי"ש מש"ש ליישב ג"כ עפ"ז מה שהשמיט הרי"ף הך איבעיא בהא דמגיע לנופו ולא לעיקרו ומשום דס"ל להרי"ף דל"ק התחתון ע"י אויר חצירו משום דלאו כמ"ד ועדיין יכול העליון לזכות בו כ"ז שלא תלשו התחתון ואין כאן ספק כלל ורק בגמ' איבעי' לי' להך גיסא אי נימא דאויר שא"ס לנוח כמ"ד עיי"ש: פלג י

והנה כבר כתבנו לעיל דפשטות הסוגיא משמע ודאי דכל היותר מפשיטת יד העליון שייך להתחתון גם קודם שתלשן ואין העליון יכול לחזור בו ואף אם יקח אותם נראה ברור שמחויב להחזירם להתחתון ומ"ש ביע"ד שם לדבר פשוט דאי אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי באמת הוא מופקר ועומד לכל אדם וכדין ההפקר ועד שבא התחתון ותולשו רשאי כל אדם לזכות בו לענ"ד גם בזה אין דבריו נכונים ופשיטא טובא דאין זה כהפקר לכל אדם דלא נתייאש ולא הפקיר העליון את זכותו רק לגבי התחתון לחוד וכבר הוכיחו האחרונים דמהני הפקר גם בכה"ג אם מפקיר לגבי איש פרטי וכמ"ש בנוב"י מ"ת יו"ד סי' קנ"ד דאף דקייל"ן כב"ה דאינו הפקר עד שיופקר לכל כשמיטה היינו דוקא בהפקירו לכל העניים ולא להעשירים שאז שום עני לא יכול לזכות בה אבל במפקיר זכות נגד אחד או שנים לנוכח מהני עיי"ש מ"ש ראי' לזה מנדרים דף מ"ה וע' ג"כ בשער משפט סי' ך' ובנ"צ לבעל פ"ת שם בסי' הנ"ל

ולכאורה ד' הנוב"י ז"ל אינם מספיקים מ"ש דלאדם פרטי מהני ההפקר ולהרבה אנשים פרטיים כמו לכל העניים ל"מ וטעמא מאי ולמה יגרע אם ניחא לי' להרבות הזוכים ולא עוד אלא שנראין כסותרין א"ע במש"כ בנוב"י אה"ע סי' ל"ח לענין דבר שאינו מקפיד דבעינן דוקא שלא יקפיד נגד שום אדם וכמו לגבי הפקר ולמה לא נימא גם התם דסגי באם אינו מקפיד לגבי דהאי ולהסביר הדברים נראה עפימ"ש בא"מ אה"ע סי' כ"ח ס"ק מ"ט להשיג על הנוב"י הנ"ל בדין דבר שאינו מקפיד וכתב שם דדין שאינו מקפיד הוא מדין מתנה דודאי רשאי לחזור בו וא"צ שום קנין אם חוזר בו הרי דעדיין לא יצא מרשותו ודמי למתנה שכיון שלא יצא עדיין מרשותו יכול ליתנו לכל מי שירצה ולא בעינן לכל אדם ורק בהפקר שיצא מרשותו תיכף כשהפקיר בזה הוא דבעינן שיהי' כשמיטה שהוא הפקר לכל עיי"ש ועמ"ש בע"ה שלהי ב"ק בזה

ומעתה נאמר דאף דמדין הפקר ל"מ באם לא הפקיר לכל אדם אבל מהני מיהת מדין יאוש כמשנ"ת לעיל דגם ביאוש לא נפיק עדיין מרשותו כל כמה דלא אתא לרשות זוכה א"כ שפיר איפשר לו להתייאש גם לגבי אדם פרטי רק דאיפשר לו עוד לחזור בו כל כמה דלא זכה בו אחר אבל מכיון שכבר אתא לידו שפיר זוכה בו מדין יאוש וטפי ניחא לפרש ג"כ טעמא דהרמב"ם בדבר שאינו מקפיד מדין יאוש מלפרש הטעם משום מתנה ודו"ק כי קצרתי

עכ"פ ברירא לן דגם כאן שפיר נוכל לומר שהעליון מתייאש מזכותו רק לגבי התחתון ואין אחר רשאי לזכות בזה וכדמשמע מן הסוגיא דשייך הוא להתחתון אחר שנתייאש העליון לגבי דידי' דיאוש מהני גם לגבי איש פרטיי משום דכל כמה שלא זכה