לפלגות ראובן חלק ג ע

הדברים ק"ו דמה התם אמרינן שבשביל שלא זכה בו עדיין מועיל היאוש גם בקטן שאינו בר יאוש כלל אחר שזכה בו ק"ו לנידון דידן שהחסרון הוא משום שהוא מחובר וברשותו ודאי דמהני היאוש שמתייאש קודם שזכה בו שאז עדיין אינו מחובר ואינו ברשותו ושוב לא תיקשי מידי מעתה כל מה שהקשינו לעיל על עיקר דין היאוש מה שמועיל כאן ודו"ק כי נכון הוא בע"ה: פלג ט

אמנם עדיין עלינו לבאר מה שנתקשו כאן רבותינו האחרונים ז"ל עוד דאף דמחזקינן סתמא שזה נתייאש מחלקו מ"מ במה זכה בה השני עד דנימא שאין בידו עוד לחזור בו מן היאוש וכמו שכתבנו לעיל מן הסוגי' וכבר נודע מ"ש בנתה"מ סי' רס"ב וכ"ה ג"כ בקצה"ח סי' ת"ו לחלק בין יאוש להפקר דביאוש אמרינן שכל כמה דלא אתי לרשות זוכה עדיין לא נפיק מרשות הבעלים וא"כ הא איפשר לו לחזור בו וכמו שכתבנו ג"כ לעיל לדחות ראיית התרומת הכרי מהא דכריתות כ"ד הנ"ל [אמנם עיין באי"צ יו"ד סי' כ"ג מ"ש להשיג גם ע"ז ומוכיח להיפוך דגם ביאוש יצא מרשותו תיכף אף שעדיין לא אתא לרשות הזוכה אבל אן דבריו מוכרחים ועיי"ש כי קצרתי] וע"כ מוכח מזה שבאמת אמרינן ג"כ שכבר זכה בו חבירו אחר שנתייאש זה מחלקו והדבר צריך ביאור דמ"מ במאי קנה דגם מה שכתבנו לעיל בשם הנתה"מ סי' קס"ז אליבא דר"ש דקייל"ן כותי' שקונה התחתון את כולו ע"י שהנוף יונק מקרקע שלו אחר שנתייאש העליון מחלקו עדיין אינו מספיק לכאורה אף שהחזקנו את דבריו בע"ה דזה אמת שיש לו להתחתון חלק ביניקת הנוף מ"מ אכתי תיקשי האיך נימא שבשביל שיש לו חלק להתחתון בהירק יזכה כל הירק ע"י שנתייאש שותפו העליון בלא קנין כלל דמ"מ האיך יזכה זה בשל חבירו ע"י היאוש לחוד שנתייאש חבירו אם לא עשה קנין בזה והי' אפשר ליישב דבריו עפימ"ש בשער משפט סי' ער"ה להסתפק באחד שיש לו עם גר שותפות בבית או בשדה ומת הגר דאיפשר דזכה שותפו הישראל בכולו מפני התפיסת יד שיש לו להישראל גם בלא קנין והוכיח כן מהא דב"ק מ"ט גבי שבח וולדות דכיון דשייכה ידה בגווייהו זכי בהו בכולה הרי דאף דס"ל לר"ח דבוולדות ל"ש בהו זכי' מן ההפקר דלאו צררי' הוא מ"מ כיון שיש לה פלגא מחיים דגר זכייא אף בחלקו של גר לאחר מותו מתורת הפקר וה"ה בשדה משותפת עם הגר כיון שיש לו להישראל חלק בה זוכה אח"מ הגר גם בחלק הגר כיון שנעשה הפקר וגם בלא קנין עיי"ש ולדבריו ז"ל יצדקו מאוד דברי הנתה"מ הנ"ל וכמובן

אמנם מילתא חדתא הוא וגם בשע"מ שם מסתפק בזה ודחה שם ראייתו מהא דב"ק הנ"ל משמע קצת ממ"ש ביבמות מ"ה ע"ב אמר רב הלוקח עבד מן הא"י וקדם וטבל לשם ב"ח קנה עצמו ב"ח מ"ט עכו"ם גופא ל"ק מאי דקני לי' הוא דמקני לי' לישראל וכיון דקדם וטבל לשם ב"ח אפקעי' לשיעבודי' כדרבא וכו' מתיב ר"ח מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדי' וטבלו לפני' וכו' קנו עצמן ב"ח לפני' אין לאחריה לא וכו' ואי נימא שמתפשט הקנין אח"כ מעצמו על כל החפץ בשעה שאיפשר שיחול עליו הקנין יקשה דמאי פריך הא י"ל דשא"ה בהא דרב שכיון שקנה אותו מן העכו"ם א"א לו שיקנה בהעבד קנין יותר מן הזכות שהי' לו להעכו"ם המוכרו ומה דקנה הוא דאקני לי' ואין לו עליו רק שיעבוד בעלמא משום שאין העכו"ם קונה לגופו של זה רק למעשה ידיו לכן אמרינן שפיר דאם טבל א"ע לשם ב"ח קנה עצמו ב"ח אבל כאן בבלוריא הגיורת שכיון שהיא קנתה תחלה את העבד שמכר א"ע לה קודם שנתגיירה ומצד העבד הא אין כאן חסרון כלל שהוא מכר א"ע לגמרי שתקנה גם את גופו ואין כאן חסרון רק מצד הקונה שהיא כיון שהיתה עכו"ם א"א לה שתקנה אותו לגופו שהרי אם היתה ישראלית קונה אותו לגמרי וכמש"ש לקמן ל"ש אלא בלוקח מן העכו"ם אבל עכו"ם גופי' קני עיי"ש וביו"ד סי' רס"ז ס"ט דעכו"ם שמכר א"ע לישראל א"י להקדים לטבול לשם ב"ח וא"כ שפיר י"ל שכיון שהקונה נתגייר אח"כ ואפשר לו שיקנה אותו לגמרי יתפוס הקנין מעצמו אח"כ ויקנה גם את הנשאר בשעה שטובל א"ע ממילא וביותר יקשה למ"ש בחי' הריטב"א ב"ק קי"ג ע"ב גבי הא דאמר רבא ע"ע גופי' קנוי דהא דעו"ג קונה עבד למעשה ידיו היינו קנין הגוף לפירותיו כמו דקל לפירותיו ודאי די"ל דלפי"ז יתפשט אח"כ קנינו בכל הגוף אחר שטבל ונתגייר הבעלים ומאי פריך אע"כ דזה אין סברא כלל לומר שהקנין מתפשט אח"כ מעצמו בלא שום מעשה דאין לומר דכיון דדינא הוא שאין העכו"ם קונה עכו"ם חבירו רק למעשה ידיו מעיקרא לא מכר א"ע לגופי' כלל רק למעשה ידיו בעלמא וגופו נשאר ברשות עצמו דהא מבואר שם דנתגייר רבו שקונ' את העבד גם לגופי' אם טבל א"ע סתם אף אם לא טבל א"ע לשם עבדות ואיזה קנין נתחדש בו עתה וע"כ דעיקר העיכוב לא הי' מצד העבד שהוא מכר א"ע לגמרי רק כ"ז שרבו עכו"ם א"א לו שיקנה את גופו ואחר שנתגייר זכה אותו ממילא אם לא הקדים העבד א"ע לטבול לשם ב"ח ומוכח לכאורה דא"א שהקנין יתפשט מעצמו ומשו"ה גם בנתגייר רבו אם טובל א"ע במפורש לשם ב"ח קונה א"ע כמש"ש ודו"ק כי קצרתי וע' זבחים ק"ג א' ת"ר עולת איש פרט לעולת הקדש דברי ר"י ר' יוסי בר"י אומר פרט לעולת גרים דהיינו שאין הכהנים זוכין בעורו ומפרש התם פרט לגר שמת ואין לו יורשין דאין לו בעלים וממעט מקרא שאין הכהנים זוכין בעורו ולהנ"ל תיקשי ל"ל קרא פרט לגר שמת ואין לו יורשין תיפוק לי' שכיון שמת הגר פשט כח וזכות ההקדש גם בהעור והוי של הקדש ופשיטא שאין הכהנים זוכין בעורו דהוי כמו עולת הקדש אע"כ דאין הקנין מתפשט מאליו וכנ"ל וברמב"ם פ"ה מה' מעה"ק ה' כ"א ל"ג עולת גר וכתב שם בכ"מ דכן עיקר משום דמהיכי תיסק אדעתין לפלוגי בין גר