לפלגות ראובן חלק ג סט

ואסוחי אסחי בעלים דעתייהו מיני' דלא שכיח דליתי סהדי וליזמי להו וכיון דכבר נאסר בהנאה מייאשי מיני' עכ"ל והיינו דבשעה זו חשוב כמו אבודה מכל אדם. וכמ"ש ג"כ בנתה"מ סי' רס"ב ס"ק ג' דמה"ט חשיב כמו הפקר גמור ואפילו לא אתא ליד זוכה עיי"ש. ותדע שהרי ממקום שהביא בבאי"צ שם מד' התוס' גיטין ד' מ"ז דהפקר בטעות ל"ה הפקר הא יש להוכיח ג"כ דיאוש בטעות ל"ה יאוש דאל"ה תיקשי דיפטור ממעשר מדין היאוש דמהני גם בטעות וכמש"ש בעצמו בענף ד' מד' התוס' ב"ק ס"ט ד"ה כל שלקטו דגם יאוש פוטר ממעשר עיי"ש והרבה יש לדון בזה ויבואר במק"א בע"ה עכ"פ שפיר יש להסביר עפי"ז ד' האו"ת הנ"ל ולומר דהיינו דמיבעי לי' כאן במגיע לנופו ולא לעיקרו אם מהני היאוש שנתייאש כבר בשעה שלא הגיע לעיקרו כיון שנודע לו אח"כ שאיפשר לו ליטלו ע"י הנוף שהגיע למעלה אבל באידך גיסא שמגיע לעיקרו ודאי י"ל דלא נתייאש כלל מעולם וכנ"ל

אמנם לענ"ד נראה דלכאורה הלא בלא"ה תיקשי למאן דס"ל דאין יאוש לקרקע עתוס' ב"ב מ"ד ע"א ד"ה דוקא ובחו"מ סי' שע"א ס"א א"כ האיך מהני כאן היאוש הא מחובר הוא לקרקע ודוחק לומר דהיאוש ל"מ רק בשעה שעומד ליתלוש דאז דינו כמטלטלין כמ"ש בחו"מ סי' צ"ה ס"ב עיי"ש [ויתיישב נמי בזה קושית האו"ת הנ"ל שהקשה באינו מגיע לעיקרו דכבר נתייאש תחלה דז"א לפי"ז דמתחלה בשעה שהי' מחובר וצריך לקרקע עדיין לא הועיל היאוש וכנ"ל] דזה דוחק ופשטות הסוגיא משמע דאף בעומד וצוח העליון בכל שנה קודם שהתחיל לצמוח שאינו מתייאש מן הירק מ"מ שייך הוא להתחתון וע"כ דהוא משום שמחזקינן לה בסתמא ליאוש ודאי לעד לעולם ובטלה דעתו אצל כל אדם אף אם יטעון שהוא אינו מתייאש אינו נאמן ולעולם אמרינן דזכה בה התחתון וע"כ עלינו לומר דבאמת מחזקינן שהעליון נתייאש מזה על כל הגידולים שיעלו לעולם בקרקע שא"י ליטלו בפשיטת ידו עוד קודם שהתחיל לצמוח כלל וביע"ד הוכיח שם דאין לומר כן משום דאין אדם מקדיש ומפקיר דשלב"ל וע"כ שמתייאש כל שנה בשעה שכבר נצמחו עיי"ש ובמחכתה"ר ז"א לענ"ד דודאי לא דמי יאוש להפקר והקדש בהאי מילתא דאף שא"י להפקיר ולהקדיש דשלב"ל מ"מ שפיר איפשר לו להתייאש גם מדשלב"ל וכמו שמצינו ג"כ שחלוקין הן דין היאוש מדין ההפקר מדבר שאינו ברשותו דא"י להפקיר ולהקדיש דבר שאינו ברשותו וכמ"ש בגזל ולא נתייאשו הבעלים וכו' וביאוש הא מצינו דדוקא בדבר שאינו ברשותו מהני היאוש וברשותו ל"מ היאוש וכמשנ"ת לעיל. ודין היאוש בזה כמו דין הסילוק שמפורש הוא בחו"מ סי' ר"ט ס"ח ברמ"א שם דאף שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם מ"מ מצי לסלק עצמו וכחו מדבר שלא בא לעולם ועיי"ש בט"ז מה שהשיג על הסמ"ע ס"ק כ"א שהצריך גם לגבי דין סילוק שיהי' עליו שיעבוד ובלא"ה גם סילוק ל"מ בזה ובט"ז שם משיג עליו דודאי מהני לעולם הסילוק וכמו בכותב לה ועודה ארוסה שעדיין ל"ח השיעבוד ועיי"ש בקצוה"ח ונתה"מ שדחו ראייתו דהא מיהת קודם אירוסין ודאי ל"מ סילוק הא מיהת בנידון דידן שהירק עבידי דאתו בקרקע שלו ודאי שאיפשר לו להסתלק מהם גם קודם שצמחו אף להחולקים על הט"ז שם וזה עדיף יותר ממה שיש לו זכות בנכסי ארוסתו ושפיר מתייאש ומסלק זכותו גם בדשלב"ל וכנ"ל וז"פ וברור

ומעתה נראה עוד לחדש דבר בע"ה ולומר דבכה"ג שמתייאש מן הדבר קודם שזכה בו אלים יותר ומהני גם בכה"ג אף שאם הי' היאוש אח"כ לא הי' מהני ומשום שמחובר הוא לקרקע או משום שהוא ברשותו דלא מהני היאוש מ"מ כיון דמחזקינן שנתייאש קודם שבא לעולם עדיף טפי ומהני גם בכה"ג ועתו"ס הגרעק"א במתני' פ"ח דפאה מ"א מש"ש במ"ש דאחר שהלכו הנמושות מותרין כל אדם בלקט משום דכבר נתייאשו העניים מאותה שדה והקשה הא יש גם לעניים קטנים חלק בזה ולגבייהו הוי כמו יאוש של"מ ותי' שם עפי"ד התוס' ב"ב קמ"ג ע"ב ד"ה ואם שכתבו הכא כיון דאין מפסידין ולא בא הריוח לידם שפיר מחלו עיי"ש והיינו ג"כ כנ"ל שכיון שלא זכו עדיין בזה מועיל היאוש גם למי שלא הי' מהני היאוש אח"כ ואף אנו נאמר כמו כן לענין הדברים דל"מ בהו יאוש כמו קרקע וברשותו דמ"מ קודם שזכה בזה חל היאוש גם בהני והרי **(עיי"ש וקשה לי ממ"ש שם בסוגיא אימא אם עד שלא נגמר דינה וכו' ואם משנגמר דינה עיברה וילדה ולדה אסור ושם הניחא למ"ד זוז"ג אסור דאסור ולשיטת ר"ת הנ"ל תיקשי מהיכא יאסר הולד כיון דהפרה בחייה עדיין לא נאסרה כלל היאך יאסר הולד הבא מכח היתר והרי גם החלב צריך להיות מותר בחייה ולמה יאסר הולד הבא ממנה בשעה שהיא עצמה מותרת דבשלמא לרש"י ז"ל אמרינן טעם האיסור משום דמירבא רבי באיסור וכמו ולד טריפה אליבא דר"א (ולדידן טעם ההיתר משום דטריפה א"ח והולד י"ל חיות בפ"ע וכמ"ש הקדמונים ז"ל עיין ר"ן פ' א"ט ד' נ"ז) אבל לר"ת ז"ל דהוא היתר גמור ורק דינא הוא דרביע עלה שתיתסר אח"כ לאח"ש או מיתה אף אם נדחוק ונאמר דגם על הזרע מוטל איסור זה מ"מ הי' צריך להיות מותר דהוי פירשא בעלמא ופ"ח באו לכאן וכמ"ש ג"כ בעמו"א סי' מ"ט להשיג על האחרונים בענין ולד זכר טריפה דלכו"ע מותר מה"ט דפירשא בעלמא הוא וכמ"ש בתמורה ל"א גבי אפרוח הנולד מביצת טריפה ורק באם טריפה שאני שהולד עיקרו מכחה בא שנתגדל עיקרו באיסור ולשי' ר"ת דהשתא היתר גמור ורק שיש ע"ז דין איסור למיתסר אח"כ במה יתסר ועדיף טפי לענ"ד מזרע זכר טריפה ועתו"ס ע"ז כ"ד א' ד"ה ישראל בתירוצם שם הואיל ונשתנה והדבר צ"ע לענ"ד]:)**