לפלגות ראובן חלק ג סו

מן הקרקע הוא ועיי"ש בד' הרמב"ן ודו"ק כי קצרתי

ונתקיימו לפי"ז דברינו שכתבנו לעיל להוכיח מהא דאר"י בב"ב כ"ז ע"ב דבעינן תנאי יהושע שבאילן הנוטה לתוך שדה חבירו מביא וקורא וע"כ דלכו"ע ס"ל דגם הנוף יונק מן הקרקע שכנגדו וכבר נתבאר דכו"ע מודי בזה וכנ"ל ודו"ק

ומעתה יתיישב ג"כ משה"ק בס' ד"י הנ"ל על מ"ש הנתה"מ ראי' ממ"ש בב"מ ק"ז דרב ס"ל באילן העומד על המיצר דהנוטה לכאן לכאן וכתב שם דהוא ראי' לסתור שהרי לא קיי"ל התם כרב אלא כשמואל דהלכה כשמואל בדיני וכמבואר בחו"מ סי' קס"ז שם והנה לענ"ד ג"ז לק"מ וכמו שנאמר דהנה בתוס' שם בב"מ ק"ז הנ"ל נתקשו הרבה בפלוגתת רב ושמואל הנ"ל מהאי פלוגתא דר"מ ור"י גבי ב' גינות יעו"ש ולדברינו י"ל בפשיטות דגם רב ושמואל תרווייהו ס"ל כמשנ"ת בסוגיא דגיטין כ"ב הנ"ל דלכו"ע ס"ל ודאי דיש לו יניקה גם להנוף ופלוגתת ר"מ ור"י הוא משום הני טעמי דמה אם ירצה וכו' דלמר מתייאש העליון ולמר מתייאש התחתון וכמשנ"ת וכן ע"כ ס"ל ג"כ לרב ושמואל דודאי גם לדידהו ס"ל דיש לו יניקה להנוף אלא דרב ס"ל כיון דהשרשים מתפשטים בשוה ברשות שניהם אזלינן בתר הענפים דמה שיש מן הענפים כנגד המיצר חולקין והשאר לרשות שנוטים הכל שלו כמ"ש בתוס' ומשום דהא יש לו יתרון ע"י יניקת הנוף שיונק משלו ושמואל ס"ל דכמו שהן שוין בהשרשים כמו כן יהיו שוים גם בענפים ויש לומר דהיינו טעמא דשמואל משום דסוף סוף הא גם בהשרשים אי אפשר לדעת אם יונק הוא מרשות שניהן בשוה ורק דמספיקא אמרינן דשוין הן לכן לא אזלינן כאן בתר יניקת הנוף ומספק אמרינן דחולקין וי"ל עוד דשמואל אזיל בזה לשיטתו כמ"ש בב"מ ד' ק' גבי המחליף פרה בחמור דפריך התם בגמ' אמאי יחלוקו וליחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך הממע"ה ואר"ח ב"א אמר שמואל בעומדת באגם יעו"ש בסוגיא עוד מאי דפריך עלה ומוקי לה כסומכוס וכו' ועיין בביאור הגר"א בחושן משפט סימן רנ"ג ס"ק ז' מ"ש בדעת הרמב"ם להלכה דמפרש דמש"ש הא מני סומכוס כו' חוזר מתירוץ הראשון דמיירי באגם וכו' וס"ל דגם רבנן ל"פ אלא במוחזק אבל באגם מודי לסומכוס בשמא ושמא יעו"ש וא"כ גם כאן באילן העומד על המיצר לפירוש התוס' דמיירי שהשרשים מתפשטין לשניהן בשוה הא גם לדידן ספיקא הוי מאיזה רשות יונק יותר ובשמא ושמא גם רבנן מודי דחולקין מספק לכן ס"ל לשמואל כאן דחולקין ולא אזלינן כאן בתר יניקת הנוף וי"ל עוד בזה עכ"פ אין מכאן שום השגה דודאי גם שמואל מודה דמ"מ גם הנוף יונק וכנ"ל ומתקיימין שפיר ד' הנתה"מ הנ"ל ודו"ק כי קצרתי

והנה מעתה עפ"י כל הנ"ל י"ל גם בדעת ר"ש דקייל"ן כותי' דכל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול ה"ה שלו והשאר של תתתון דרש"י פירש דס"ל כר"מ רק שהעליון מתייאש מן המותר ובשטמ"ק בשם הרמב"ן פירש להיפוך דס"ל לדינא כר"י רק שהתחתון אפקורי מפקיר גבי עליון הואיל וידו אינה מגעת שם וכו' [ומשמע לכאורה מדבריו דדוקא באם אין התחתון מגיע לשם ה"ה של העליון אבל אם אינו גבוה הרבה עד שגם התחתון מגיע לשם שייך להתחתון כיון דמדינא הכל שלו אמנם ז"א ומתני' סתמא קתני כל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול ה"ה שלו דמשמע ודאי אף אם אינו מחזיק הרבה ולענ"ד ברור דט"ס הוא שם בשטמ"ק וצריך לומר דתחתון אפקורי מפקיר לי' גבי עליון הואיל וידו מגעת שם וכונתו על העליון דהואיל ויכול ליטלו ע"י פשיטת ידו לכן מפקיר לי' התחתון שהרי כן מסיק שם אח"כ והוא סבר שהוא שלו הואיל ועיקרו בתוך שלו דמימר אמר תחתון עליון שקיל לי' וכו' וז"ב] ולמשנ"ת י"ל דר"ש לא איירי כלל מדין יניקת האילן וס"ל דזכות שניהם שוין בזה משום דיונק הוא גם מן הקרקע גם מן האויר ורק דהתחתון מתייאש מכל מה שהעליון יכול ליטלו ע"י פשיטת ידו ומן המותר מתייאש העליון כמ"ש רש"י שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו ואין מכאן שום קושיא על פסק הרמב"ם בדין האילן דאזלינן בתר העיקר וא"ש הכל ודו"ק כי קצרתי: פלג ז

ובדרך החידוד אפשר עוד להמשיך עפי"ז למא דתנינן בריש ב"ב השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע וכו' דהנה ראיתי ביע"ד שם שכתב עוד בשיעורא דר"ש דס"ל כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וכו' דס"ל כר"י הואיל ויכול התחתון למלאות גינתו עפר ואילו הי' ממלא הגינה עפר הרי הי' מחויב לעשות כותל מפרדת בין גינה שלו לשל חבירו דסתם גינה מקום שנהגו לגדור הוא ובשלמא השתא שגינה שלו נמוך א"א לו לראות בש"ח אבל אם ימלא ע"כ יבנה כותל והוא במקום של שניהם וסתמא גויל המחזיק ו' טפחים וא"כ יפסיד משלו קרקע ג"ט שלא יוכל לזרוע עליו שום דבר וג"ט בלא"ה סמוך לעליון הוי של עליון כמ"ש בשטמ"ק למ"ד של עליון דאין לו בג"ט סמוך לתחתון וא"כ כשנצרף להו גם הני ג"ט שיפסיד ע"י שימלא גינתו עפר ויעשה כותל א"כ הרי כאן ששה טפחים וזהו שמניח לעליון שיעור פשיטת יד דזהו אמה וע"ז אין לו להתחתון שום טענה יעו"ש ואם כי ד"ח הוא אבל במחכתה"ר א"א לומר כן דמ"מ לא הי' מפסיד התחתון אלא ג"ט על חלקו אם הי' ממלא גינתו עפר דלו יהיבנא לי' דעל ג"ט העליונים ודאי אין לדון דשל עליון הוי סוף סוף אם הי' ממלא התחתון את גינתו עפר לא הי' מפסיד אלא אותן ג"ט משלו ולא יותר. אמנם אם נאמר לפרש מתני' דשתי גינות כדבריו ז"ל דמיירי בגינה שיש כאן השתא שיעור מחיצה ובאם ימלא גינתו עפר יצטרך לבנות כותל