לפלגות ראובן חלק ג סה

דזה דוחק וכמובן ורק דכו"ע מודי דאף דעיקר גידולו הוא מן הקרקע שמשו"ה הוא דס"ל לכו"ע דבאשרוש אזלינן בתר העיקר לגבי חיוב תרו"מ וכנ"ל מ"מ מודי דמאוירא נמי קגדיל וכמשנ"ת אליבא דרבא דע"כ יונק גם הנוף מהקרקע שכנגדו דרך האויר וה"ט דר"י בהא דב' גינות דס"ל דשייך להתחתון משים דכ"כ אלים לי' האי סברא דמה אם ירצה התחתון וכו' דמה"ט הוא דס"ל כאן דלא שדינן נופו בתר עיקרו אף שעיקר יניקתו הוא מן הקרקע משום שהעליון ודאי נתייאש מחלקו וכנ"ל תדע שהרי ע"כ הא דפריך התם בגיטין ובדאשרוש לא פליגי והתנן שתי גינות וכו' ע"כ דפריך בין לאביי בין לרבא דהא לאביי ודאי קשיא כיון דאיהו ס"ל גם בדלא אשרוש דבתר נקבו אזלינן ול"ח לי' לאביי יניקת הנוף כלל כ"ש בדאשרוש דלכו"ע אזלינן בתר יניקת העיקר וא"כ פשיטא דלדידי' קשיא מ"ש ר"י דשייך הוא להתחתון ואזיל כאן בתר יניקת הנוף וע"כ דלתרווייהו הוא דמשני בגמ' התם כדקתני טעמא אר"מ וכו' אר"י וכו' והיינו דמההיא לא תיקשי לתרווייהו דלאביי ס"ל דאף דעיקר היניקה של האילן לעולם מן הקרקע ול"ח לי' יניקת הנוף כלל מ"מ ס"ל לר"י דשל תחתון הוא משום האי סברא דמה אם ירצה התחתון למלאות את גינתו עפר וכו' וכמ"ש בתוס' ב"מ ק"ז ע"א משום דרגילות למלאות גינתו עפר ולהשוותו אל גינת חבירו יעו"ש ומתייאש העליון משלו וזכה התחתון בכולו וכמ"ש לעיל וכמו כן נימא נמי אליבא דרבא דאף דלדידי' חשיב יניקת הנוף ובדלא אשרוש סבירא לי' דכולי עלמא מודי דעיקר היניקה הוא של הנוף מ"מ בדאשרוש ס"ל לר"מ ור"י דשתי היניקות שוין הן או אולי ס"ל דבכה"ג עוד יניקת השורש עדיפא מיניקת הנוף ומ"מ ס"ל לר"י דלא שדינן נופו בתר עיקרו משום האי סברא דמה אם ירצה התחתון שמשו"ה מתייאש העליון ולר"מ ס"ל להיפוך מה אם ירצה העליון וכו' שמשו"ה אמרינן שהתחתון מתייאש מחלקו אבל לכו"ע ס"ל דגם הנוף יונק לעולם מהקרקע שכנגדו דרך האויר וכנ"ל ומ"מ לגבי חיוב תרו"מ ע"כ דלכו"ע אזלינן בתר מקום השורש וכמשנ"ת לעיל דאף אי נימא דיניקת העיקר מועטת היא מיניקת הנוף ע"כ דבהכי חייבי' רחמנא דלרבא ע"כ אין חיוב תרו"מ משום יניקת הנוף רק משום יניקת העיקר דיניקת הנוף ל"ח מחובר לקרקע כלל ויניקתו דומה ליניקת עציץ שא"נ אלא דניחא לן טפי לפרש אליבא דרבא דס"ל דבדאשרוש אמרינן דבאמת מרובה יניקת השורש מיניקת הנוף וכנ"ל ודו"ק

נשוב לדקמן דכמו שפירש"י אליבא דר"ש דכל מה שהעליון יכול לפשוט את ידו ה"ה שלו והשאר להתחתון דהוא משום יאוש שנתייאש מהמותר כ"כ אף אנו נאמר אליבא דר"מ ור"י דס"ל לכל אחד מהני תנאי שהשני נתייאש מחלקו לר"מ ס"ל שהתחתון מתייאש ולר"י ס"ל שהעליון מתייאש וכנ"ל ויובן לפי"ז ג"כ מ"ש במתני' מה אם ירצה וכו' ולכאורה מ"מ השתא מיהא עדיין לא לקח את עפרו וכן התחתון לא מילא את גינתו ולמה נימא דמה"ט לחוד יהי' הגידולין שלו משום דבידו לעשות שלא יתגדל ולהנ"ל א"ש דהאי טעמא לא מהני לן אלא לומר דמשו"ה נתייאש השני מחלקו ולפי"ז הי' איפשר ג"כ לומר דמ"ש בסוגיין דבעיקרו כו"ע ל"פ דלאו דמודי כו"ע שהעיקר שייך להעליון אלא דהכי הוא דאמרינן דבעיקרו כו"ע ל"פ דעליון הוי היינו דכולי עלמא מודי שיונק הוא משל העליון לחוד וכי פליגי בנופו היינו ביניקת הנופו' וכיון דסבירא לי' לר"י דלא שדינן נופו בתר עיקרו ואמרינן שהעליון נתייאש משלו משום הסברא דמה אם ירצה התחתון וכו' לכן ס"ל נמי דמה"ט מתייאש העליון גם מהעיקר וכמ"ש בנתה"מ סי' קס"ז סברא זו אליבא דר"ש אף אנו נאמר כן גם אליבא דר"י ומשו"ה הוא שהשמיטו הפוסקים ולא הזכירו כלל האי דינא דהעיקר שייך להעליון ודו"ק ויתיישב נמי בזה מה שלכאורה יש להקשות על ר"מ למה צריך לדידי' ה"ט דמה אם ירצה העליון והא כיון דאמרינן בגיטין שם דבדאשרוש כו"ע לא פליגי וכו' דהיינו דכו"ע מודי בזה דאמרינן שדי נופו בתר עיקרו א"כ למה לן ה"ט דמה אם ירצה ולהנ"ל א"ש דמ"מ הא גם ר"מ מודה דיונק ג"כ הנוף מהקרקע שכנגדו ולגבי איסורים אמרינן דהמיעוט בטל ברוב אבל בממונא דל"ש ביטול ע"כ דקאתי עלה מדין יאוש ומשום ה"ט דמה אם ירצה העליון וכו' שמשו"ה נתייאש התחתון משלו וכנ"ל

ומאי דקאמרינן בסוגיין ותנן נמי כה"ג וכו' במאי דפליגי ר"מ ור"י גבי מו"מ וערלה באילן היוצא מן הגזע ומן השרשין יתפרש שפיר גם לפי דברינו כמ"ש השמ"ק בשם הרמב"ן לפי שיטתו שם דתרווייהו ס"ל דעיקר יניקת האילן הוא מן העיקר ומשו"ה גבי חיוב תרו"מ אזלינן בתר העיקר וכאן בב' גינות בסברא דהלה יכול למחות פליגי [ועיי"ש גירסת הראשונים להיפוך מגירסת רש"י ז"ל דלר"מ ס"ל דבין מן הגזע ובין מן השרשים של בעל האילן משים דעיקרו יונק כאן מן השרשים של בעל האילן שהשרשים יונקים מן הקרקע והוא יונק מן השרשים וכן ס"ל לר"מ נמי גבי ערלה דגם מן השרשים פטור מן הערלה ור"י ס"ל דמן הגזע פטור ומן השרשים חייב ולגירסתם פלוגתת ר"מ ור"י ביוצא מן השרשים הוא דפליגי וגירסת הרמב"ם בזה נעלמת ממני אחר דאיהו פסק כותי' דר"י דמן הגזע פטור ומן השרשים חייב ודו"ק] ור"מ ס"ל דאזלינן בתר היניקה ולר"י חשיב לי' כאן הרשות משום שברשותו הוא גדל ועיי"ש מש"כ עוד וטעמא דר"י בהך דמו"מ ובהך דערלה עדיף מטעמא דמתניתין דאעפ"י שאילן של זה בתוך של זה הוא נטוע עיקר יניקתו מקרקעיתו של זה הוא וכו' עיי"ש וכן יתפרש ג"כ לפי דברינו דמשום דחשיב לי' הרשות לר"י לכן ס"ל דהעליון מתייאש מיניקתו ולר"מ דחשיב לי' היניקה טפי ס"ל להיפוך דהתחתון מתייאש וכנ"ל ולפי גירסא זו ודאי דלק"מ משה"ק על הרמב"ם שפסק גבי ערלה כותי' דר"י דהא לפי"ז מן הגזע גם לר"מ פטור ורק ביוצא מן השרשין הוא דפסק כר"י דחייב וזה ודאי דינא הוא שיתחייב משום דסוף סוף עיקר יניקת הכל