לפלגות ראובן חלק ג סג

ובחו"ד סי' ק"ב ס"ק ז' מ"ש לפלפל בישוב הדברים ולמאי דמחלקי בין שהי' המבטל ניכר בפ"ע או ששניהם באו בתערובות לכאורה תיקשי כאן וכמובן דהא כאן גם המבטל לא הי' ניכר. אמנם כבר הארכתי בישוב הדברים במק"א בע"ה עיין מש"כ שלהי מ' מעילה ובש"ס משנה שלהי ס' מועד ומשם בארה דשיטת המרדכי הוא לחלק בין מב"מ למבשא"מ וטעמא רבא איכא לחלק בינייהו לפי שמב"מ שנתערב הוי הרכבה מזגיית שא"א שיתפרדו זמ"ז לעולם לכן בטל המועט בהמרובה גם בשאינו ניכר המבטל בפ"ע קודם שנתערב דלאו משום חשיבות המבטל קאתינן עלה אלא משום שנתאחדו ונתמזגו זב"ז ונעשה הכל כמו הרוב. לא כן במין בשא"מ דל"ה רק כמו הרכבה שכוניית ואפשר נמי להפרידן זמ"ז ואינו בטל אלא מגזה"כ במקום שאינו נ"ט לכן בעינן שיהי' המבטל חשוב וניכר בפ"ע כמו בסנהדרין דכתיב בהו האי קרא דאחרי רבים להטות דמיני' ילפינן עיקר דין הביטול ומתאים ביותר לפמ"ש בש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"ו דלענין טכע"ק אזלינן בתר טעמא ולא בתר שמא עיי"ש. וכה"ג כתב בשו"ת תשב"ץ ח"ב שאלה ד' מובא בהקדמת ש"ש לחלק בין ח"ע וחב"ח דאסור גם במינו ובין הפרדה שמותרת במינה משום שבח"ע וחב"ח כיון שאפשר ליטול חלק העבדות ע"י השיחרור ל"ה אלא כמו הרכבה שכוניית אבל בפרדה שא"א ליטול ח"א מחבירו הוי הרכבה מזגיית עיי"ש והארכתי עוד בזה וקצרתי כאן ומיושבין היטב דברי המרדכי הנ"ל דרק גבי רוק דלא ליבטל בדם וכן בהא דציחצוחי זיבה [עיין חי' הרשב"א נדה ד' כ"ב שכתב דזוב וקרי מין בשא"מ הוא] בזה שפיר כתב דאינם בטלים כיון דלאו מינן הן ולא הוכרו מקודם לא כן בגיגית דהוא מין במינו שפיר כתב דבטל אף דהוי דשיל"מ משום דמ"מ אינו חשוב כיון שלא הוכר מקודם וכן מדוקדק שם לשון המרדכי בספ"ק דשבת שכתב ול"ד לדשיל"מ כו' דה"מ כשהאיסור בעין מתחילה ואח"כ נתערב בהיתר במינו אבל הני לא ניכרו מעולם וכו' הרי דרק בביטול מב"מ כתב דכה"ג בטל טפי לא כן שם בפ' הזרוע והלחיים דמיירי במבשא"מ וכנ"ל דגם משה"ק שם המרדכי מהא דשליא בבית דר"ש מטהר בנדה כ"ו משום ביטול ברוב ג"כ מבא"מ הוא שנימוק בשר הולד בתוך הדם ומיושב עפי"ז כל קושית האחרונים משה"ק ע"ד המרדכי הנ"ל ומהא דהמעביר עציץ נקוב בכרם וכו' לא הוסיף מאתים מותר ופירש"י בחולין קט"ז א' דהוא מדין ביטול ולשי' המרדכי הנ"ל הא ל"ש ביטול בזה כיון שהגידולין שהוסיף מעולם ל"ה עומדים בפנ"ע ובאו לעולם ע"י תערובות עיין נוב"י שם סי' נ"ה ולדברינו ניחא שפיר דגם התם הא מב"מ הוא ואין להאריך עוד כאן בזה ומעתה הא לק"מ משה"ק כאן גבי טבל ותרומה מה שיניקת הנוף בטילה ביניקת השורש דאף דהוי דשיל"מ מ"מ כיון שבאה לעולם בתערובות שפיר בטלה וכנ"ל ואף כי לכאורה משמע דהתוס' ב"ק ס"ט א' ד"ה כל פליגי בזה על שיטת המרדכי הנ"ל וכמ"ש במג"א או"ח סי' שי"ח ס"ק ח' ובחי' הגרעק"א יו"ד סי' ק"ב ס"ק ג' אמנם ע' דורל"צ שם בהג"ה מ"ש ליישב זה בטו"ט ומסיק דגם התוס' ז"ל קיימי בשיטת המרדכי הנ"ל וא"ש ודו"ק וי"ל עוד בזה וקצרתי

אמנם אף שהדברים נראין נכונים בע"ה מ"מ עדיין אינו מספיק דאכתי יש להקשות בטעמא דר' יהודא לפימ"ש בשטמ"ק דס"ל דרוב גידולין הוא מן האויר א"כ הו"ל למימר לפי"ז דאילן העומד בחו"ל ונופו נוטה לא"י דחייב בתרו"מ לר"י דהא כיון דס"ל לדידי' דרוב יניקתו הוא מן הקרקע שכנגד הנוף א"א שיתבטל במיעוט יניקת השורש שיונק מחו"ל ובמתני' דמ' מעשרות פ"ג מ"י סתמא קתני דהכל הולך אחר העיקר ומשמע דלא פליג ר"י ולדברי כולן שכתבו דהרמב"ם פסק כר' יהודא דרוב הגידולין הוא מן האויר ודאי תיקשי מזה דקייל"ן להיפוך דאם האילן עומד בחו"ל ונופו נוטה בא"י דפטור כמ"ש ברמב"ם פ"א מה' תרומות ה' כ"ד דהו"ל לחייב בתרומ' כיון דרוב הגידולין הוא מקרקע א"י דרך אוירו וכבר הרגישו בזה המחברים הנ"ל לדחות ד' היע"ד אבל לא העלו ליישב שיטת הרמב"ם בתי' מספיק ע"ש ולדידי חזי לי ליישב קושיתם גם פסקי הרמב"ם בפשיטות בדרך נכון ואמיתי בע"ה: פלג ה

ונקדים עוד לדקדק בדברי הרמב"ם שם שפסק בפ"א מהלכות תרומות ה' כ"ה וז"ל עציץ נקוב שהי' בו זרע שלא השריש והי' עיקרו בארץ ונופו בחו"ל הולכים אחר הנוף עכ"ל ולכאורה יש לעמוד עליו מה שהשמיט ולא הזכיר ג"כ החלוקה השנית להיפוך דאם הי' עיקרו בחו"ל ונופו נוטה בא"י דהולכים ג"כ אחר הנוף וחייב במעשר וכמש"כ בהלכה הקודמת שם לענין אילן שעומד בחו"ל ונופו נוטה לא"י או עומד בארץ ונופו נוטה לחו"ל הכל הולך אחר העיקר עיי"ש ולמה לא כתב גם כאן גבי עציץ החלוקה השנית בעיקרו בחו"ל ונופו נוטה בא"י דהולכים אחר הנוף וחייב

והנראה בדעת הרמב"ם הנ"ל עפ"י מה שביארנו בדעתו ז"ל דס"ל כרבא דעציץ המונח ע"ג יתידות מיחשב כתלוש א"כ יש לומר בפשיטות דאה"נ דגם בכה"ג אם העציץ עומד נקבו בחו"ל ואף שנופו נוטה בא"י מ"מ פטור מתרו"מ דהא כיון שעיקרו עומד בחו"ל יניקת הנוף מן האויר דמי ממש למונח ע"ג יתידות דל"ח כמחובר לדידי' ויפטר מה"ט גם מתרו"מ ואולי דבכה"ג גם מדרבנן מיפטר אף דבעציץ שא"נ חייב מיהא מדרבנן וכמ"ש בברכות ד' מ"ז ע"ב ובכ"מ מ"מ י"ל דכאן גרע טפי דעציץ שא"נ שאני שהחמירו בו רבנן דהא עומד הוא ע"ג הקרקע ולשיטת רש"י בגיטין ז' ע"ב דרק בשל עץ בעינן נקובה אבל בשל חרס גם שאינו נקוב כנקוב דמיא ור"ת חולק עליו שם בתוס' גיטין ז' ובמנחות פ"ד וס"ל להיפוך דבשל עץ ל"ב נקובה ובשל חרס בעינן