לפלגות ראובן חלק ג סב

מעורבין זב"ז ובפרט דטבל הוי דשיל"מ אע"כ אמרינן שדי נופו בתר עיקרו דאינה נחשבת יניקת הנוף לכלום והוי כמי שאינה ע"ש [ואף כי לפי פירושו שם שמפרש שהיניקה הוא מן האויר גופי' הא לק"מ דלא מצינו חיוב במעשר רק מה שיונק מקרקע א"י אבל לא מאוירא דא"י כיון שעיקרו עומד בחו"ל וכמו בעציץ שא"נ דג"כ יונק מן האויר ופטור אכן לדברינו שהוכחנו בע"ה לעיל שיונק מן הקרקע דרך האויר לכאורה קשיא למה לא יתחייב גם בכה"ג משום יניקת הנוף וע"כ דבאשרוש ל"ח כלל ליניקת הנוף וכנ"ל] והנראה לי בע"ה ליישב קושיתם ולקיים ד' הנתה"מ הנ"ל וממילא יתיישבו ג"כ קושיות היד שאול הנ"ל דודאי נראה דלרבא דקיימל"ן כותי' דס"ל דבתר נופו אזלינן ע"כ דגם בדאשרוש בקרקע יונק ג"כ הנוף מן הקרקע שכנגדו דאין סברא כלל לחלק את היניקות ולומר דבדלא אשרוש אין הנוף יונק מן העיקר רק לעצמו יונק משכנגדו ובדאשרוש אינו יונק שוב מן הקרקע שכנגדו ויונק רק מן העיקר דזה נגד השכל וע"כ עלינו לומר דאה"נ דהנוף לעולם יונק ג"כ מהקרקע שכנגדו וגם בדאשרוש אלא שבדלא אשרוש אז רוב יניקתו הוא מן האויר שכנגדו ובדאשרוש רוב יניקתו הוא מן השורש אבל ודאי דמיעוט יניקה איכא גם להנוף לעולם מן הקרקע שכנגדו וכמ"ש בנתה"מ הנ"ל

ותדע שהרי מצינו בב"ב ד' כ"ז ע"ב כי אתא רבין אר"י אחד אילן הסמוך למיצר ואחד אילן הנוטה [פירש"י שנופו נוטה לתוך שדה של חבירו] מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ הרי לפנינו דאי לאו תנאי יהושע הוי אמרינן דא"מ ביכורים משום שהנוף יונק מן הקרקע של חבירו וע"כ דלכו"ע ס"ל דגם בדאשרוש בקרקע שודאי עיקר יניקתו אז מן השורש מ"מ ודאי דגם הנוף יונק מן הקרקע שכנגדו דרך האויר וכמ"ש בנתה"מ הנ"ל ואדרבא נראה לומר דגם אביי דס"ל דבדלא אשרוש אזלינן בתר נקבו מ"מ נראה דמודה לזה שע"כ גם הנוף יונק משכנגדו אלא דל"ח לי' יניקת הניף כיניקת השורש גם בדלא אשרוש וכמש"כ בתוס' בגיטין שם ולהלן יבואר בע"ה ואם היינו אומרים דמה דמצינו דבאשרוש אזלינן בתר העיקר לגבי חיוב תרו"מ ואף להקל דמדין ביטול ברוב קאתינן עלה וכמ"ש האחרונים הנ"ל דהיינו שמיעוט היניקה מה שהנוף יונק מהקרקע שכנגדו בטל ברוב היניקה שיונק השורש וכנ"ל הי' אפשר לומר ג"כ דלק"מ משה"ק מהא דטבל הוי דשיל"מ ול"ש בו ביטול [דאף להני דס"ל דמעשר אילן אינו אלא מדרבנן כשי' רש"י בכ"מ ומהן גם בברכות ל"ו ע"א וכ"ה ג"כ שיטת הראב"ד פ"א ה"ט מה' מעשרות אשר בזה מיושב אצלי ג"כ ד' רש"י בר"ה ט"ו ע"א סד"ה א"ל אביי במש"כ שם דלגבי דין שביעית הו"ל סד"א לחומרא דכונתו בזה ליישב קושית התוס' שם ד"ה בשלמא שהקשו תימא מאי חומרא הרי קולא הוא לענין מעשר וחומרא לענין שביעית עיי"ש מש"כ לתרץ וי"ל דרש"י ז"ל מתרץ זה בפשיטות דדין הוא שיפטר ממעשר משום דאינו אלא סד"ר ול"צ כלל לטעמא דהפקר ודו"ק אמנם קשיא לי על שיטה זו ממ"ש במכות י"ט ע"ב כהן שעלתה בידו תאינה של טבל וכו' לוקה אחת וזר וכו' לוקה שתים הרי דחייבין ג"כ מלקות על תרומת פירות וצ"ע] ומ"מ קשיא דהא קייל"ן דדשיל"מ אפילו בדרבנן לא בטל וכמ"ש ביו"ד סי' ק"ב ממ"ש בביצה דף ג' ע"ב ודף ל"ט ע"א: **(הג"ה בכאן מקום אתי להעתיק מה שנדפס בשמי בע"ה בחוברת תומ"ל שנה ח' חו"א סי' ך' אות ג' ליישב קושית הר"ן בנדרים ד' נ"ט במאי דפריך שם והרי תרומה דאי בעי מיתשיל עלה וכו' דתנן סאה תרומה טמאה וכו' והקשה שם בר"ן מהא דלא פריך לי' א"ה בבצל ש"ת נמי אמאי אמר ר' ינאי שם בגידולין שרבו על עיקרו דמותר ותירוצו שם דחוק לפימש"ש הר"ן בעצמו לפרש דמ"ש מתיב רמב"ח דפריך לר' ינאי וא"כ הו"ל להקשות טפי מדידי' דאיירי בי' וג"כ דשיל"מ הוא אשר ע"כ נלענ"ד בע"ה לתרץ קושית הר"ן בפשיטות דשפיר י"ל דמר' ינאי לק"מ משום די"ל דבצל ש"ת שאני כיון דעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן כמש"כ בר"ן שם ע"ב ד"ה שאני עיי"ש ושפיר איפשר לומר דר' אבא שמתרץ שם שאני קונמות דהו"ל כדשיל"מ ס"ל דרק באיסור תורה אמרינן דדשיל"מ ל"ב אבל באיד"ר י"ל דס"ל דשפיר בטל גם דשיל"מ דלא כרב אשי בביצה ל"ט וכמשמעות פשטות הסוגיא שם בביצה ד' ל"ח דר' אבא שם לית לי' הא דרב אשי עיי"ש בתוד"ה וליבטל אבל פשטות הסוגיא משמע ודאי דלית לי' הא דרב אשי וכמש"כ ג"כ הכרו"פ בספרו ח"י על ה' יו"ט פ"ב ה"ו עיי"ש וא"כ איפשר לומר דר' אבא לשיטתו אזיל ורק באיסור דאוריתא ס"ל דדשיל"מ ל"ב ולכן מהא דבצל ש"ת לא פריך מידי דהא אין איסורו אלא מדרבנן כדין מעשר ירק דאינו אלא מדרבנן ולא פריך רק מהא דסאה של תרומה דמיירי באיסור דאוריתא בתרומת דגן וז"נ בע"ה אכן ליישב ד' הר"ן שנדחק ולא ניחא לי' לתרץ כן י"ל דס"ל גם כאן דר' ינאי לאו דוקא בצל נקט וכמש"ש הר"ן לקמן ע"ב סד"ה אבל בשם הרשב"א יעו"ש ומ"מ אין זה מוכרח ושפיר י"ל כדברינו ודו"ק

]:)** אכן יש לי לדון בע"ה דכאן גם דשיל"מ בטל שפיר עפי"מ שכתבתי במק"א ליישב סתירת דברי המרדכי מה שהקשו האחרונים במ"ש המרדכי ספ"ק דשבת גבי יין היוצא מהענבים שבגיגית בשבת בטל אף דהוי דשיל"מ משום דלא הוכר האיסור בפ"ע ובא לעולם בתערובות מתחלתו לכן קיל טפי וכמ"ש ברמ"א יו"ד סי' ק"ב להלכה ונהפוך הוא בדברי המרדכי עצמו חולין ס"פ הזרוע דדבר שבתחלת ביאתו לעולם בא בתערובות לא בטל כלל והוכיח כן ממ"ש בב"ק כ"ה ש"ז של זב מטמא במשא לפי שא"א בלא ציחצוחי זיבה וכן ביבמה שרקקה דם אמרינן ביבמות ק"ה תחלוץ לפי שא"א לדם בלא ציחצוחי רוק עיין בנוב"י מ"ת יו"ד סי' נ"ד נ"ה ובדורל"צ די"ג ובאחרונים